לכתחילה, רוב האנשים מחפשים זוגיות מושלמת ומאושרת, וזו התכלית האמיתית של הזוגיות מבחינתם. אולם כאשר מתעוררות בעיות בזוגיות המיוחלת, יש נטייה להצדיק את הקונפליקטים, המריבות והקשיים באמצעות הענקת משמעות חיובית — לומר שזה “תיקון”. כך נוצרת מוטיבציה להתמודד, באמצעות שכנוע עצמי באמירות כגון: זה התיקון שלי, זו העבודה הרוחנית שלי, היא התת־מודע שלו והוא התת־מודע שלה, וכדומה. כלומר, ממציאים תכלית לזוגיות שאינה בהכרח משקפת את התכלית האמיתית של הזוגיות בעיניהם, וכל זאת כדי להתמודד עם הבעיות.
אלא שייתכן שיש דרכים רבות נוספות להתמודד עם הקשיים והבעיות בזוגיות, מבלי להמציא תכלית חדשה שאינה בהכרח הפתרון הטוב והנכון ביותר. למשל, ייתכן שנכון יותר לחפש את הטוב ולהפיק ערך מתוך משברי הזוגיות, מבלי להעמיס עליהם משמעויות של “תיקון” וכדומה, שאינן בהכרח נכונות.
אפשר גם לבחור להיפרד כאשר הדבר מוצדק, ולא להיתקע בזוגיות רעה בשל השקפה של “תיקון”, שאינה בהכרח מתאימה למצב. אפשר גם לכאוב ולבכות על מר הגורל. אפשר לראות במשבר אתגר, ואף לנסות “להפוך את הלימון ללימונדה”. אך אין הכרח — ואף עלול להזיק — לייחס לקשיים משמעות שאינה בהכרח קיימת, ולהיתקע בהם, כאשר קיימות דרכים רבות אחרות להתמודד עם הבעיות.
אמנם יש מי שרואה בזוגיות מלכתחילה גם מרחב של התמודדות — זירה של קונפליקטים שדרכם ניתן להיבנות, להתפתח ולהעשיר את העולם הרוחני. אך בדרך כלל, אנשים מבקשים זוגיות כדי למצוא נחת, שלווה, שלמות ורעות.
מטבע החיים, זוגיות מזמנת לא פעם קונפליקטים, ריבים ומשברים — בצורות שונות ובנושאים מגוונים. השאלה האמיתית אינה אם יופיעו משברים, אלא כיצד נוהגים בהם וכיצד בוחרים להתייחס אליהם.
קיימת גם תפיסה שלפיה אחד מיעדי הזוגיות הוא השלמה ותיקון. ייתכן שממד זה אכן קיים; אולם ברוב המקרים אין הוא המרכזי או הדומיננטי. השאיפה העמוקה והפשוטה יותר היא לזוגיות שיש בה אחווה, אהבה, רעות ושלום.
לסיכום, נסו להתמודד עם הבעיות בזוגיות, אך אל תעשה מיהן אידיאליזציה ואל תמציאו להן תכלית מדומה. יש דרכים נוספות, ולעיתים טובות יותר, להתמודד עם אותן בעיות בזוגיות, ללא צורך לייחס להן משמעויות שאינן בהכרח נכונות או מתאימות למצב הזוגי. אין להיתקע בהשקפה שלפיה זוגיות היא “תיקון” וכדומה, אלא לחתור לזוגיות של שלום, אהבה, אחווה ורעות.
