אני ולא אני

פרדוקסים — “אני חושב, משמע אין סתירה”: על בסיס הידיעה האנושית הנחת היסוד הבסיסית של המחשבה האנושית היא שלא יכול להיות פרדוקס במציאות. בכל מחשבה ומחשבה שאדם חושב, הוא מניח מראש שאין פרדוקס, שכן מה שמאפשר לנו לדעת משהו הוא המחשבה שלא תיתכן סתירה. כי אם הידיעה לא שוללת את היפוכה, לא ניתן לדעת האם […]

חקר הרצון והאני: כיצד להבין את היחס בין האני לרצון? מה פירושו של הרעיון האומר שהרצון הוא “ממני”? האם הכוונה היא שהרצון שייך לי, או שמא הרצון הוא חלק בלתי נפרד ממי שאני? כדי להעמיק בשאלה זו, עלינו לברר את הקשר המשולש שבין ה”אני”, מושג הרצון הכללי, והרצון הספציפי המתעורר בנו ברגע נתון. האם מדובר

וודאות בקיום העצמי – האם היא קיימת? יש הסבורים כי הדבר היחיד שוודאי במציאות הוא הקיום העצמי. מנגד, יש הטוענים כי דעה זו שגויה, שכן כדי להכיר בקיום העצמי, חייבת להתקיים הכרה בישות שאינה “אני” (ה”אחר”) ובישות “מקיפה” המכילה את האני ואת השונה ממנו. לפי גישה זו, אדם אינו יכול לדעת שהוא קיים מבלי לדעת

בחירה חופשית חלקית – מהי? האם היא אפשרית? המונח “חלקית” יכול להתפרש בשתי דרכים בהקשר זה: ביחס למעשה מסוים –  האם בחירה מסוימת יכולה להיות “חלקית”? כאן התשובה היא שאין מצב של בחירה חלקית לגבי מעשה קונקרטי, או שאדם בוחר באותה פעולה, או שלא. אין מצב ביניים שבו הוא “חלקית בוחר”. ביחס לקטגוריות שונות של

מה בטוח נכון – האם יש וודאות בקיום של ה”אני“? שום דבר לא בטוח נכון. שום דבר. המודעות היא ודאי נכונה כי  אין דרך להטיל בה ספק. קיומה הכרחי, לכן היא ודאית ובטוח נכונה. כי איך אפשר להטיל ספק בחוויית הקיום? בחלום, ה”אני” שבחלום חווה את קיומו. אף־על־פי־כן, אנחנו יודעים שחוויית הקיום של ה”אני” שבחלום

פרדוקס העלמת האגו יש פרדוקס בנוגע ליכולת להעלים את האגו, כי כל העלמות של האגו נעשית על ידי האגו ותלויה באגו. לכן, אי אפשר להעלים את האגו על ידי האגו באופן אובייקטיבי. מי ששולט בהעלמות האגו הוא האגו עצמו, ולכן כל העלמות של האגו היא משחק עצמי של האגו. כל עוד האגו נעלם מכוח האגו

הטלת ספק בקיום האני מהי הטלת ספק בקיום האני? מה משמעותה של השאלה “האם ניתן להטיל ספק בקיומו של האני”? ומה פירוש הדבר להטיל ספק בקיום עצמי? אפשר להעלות ספק גם בדברים בסיסיים בהרבה: למשל, האם יש לי חמש אצבעות או ארבע? לעיתים נכון יותר להתחיל בספקות בסיסיים, שקל יותר לבדוק את אמיתותם, ורק לאחר

האם העולם נצחי? מה יהיה בסוף העולם? האם העולם יתקיים לנצח? האם המציאות כולה נצחית? האם היא חייבת להיות כך? במבט ראשון, יש לפנינו מציאות. היא קיימת – זו עובדה. ועם זאת, היא משתנה. כל הזמן. אבל אם נביט לעומק, נראה שגם זו לא כל האמת. המציאות משתנה – נכון. אבל גם לא משתנה. כלומר,

מה המלחמה גורמת לאדם לגלות על עצמו? מה קורה כשאני מול המציאות? זה מקביל למאבק של איראן נגד ישראל והמערב, מההיבט שבו אני איראן, והמציאות שמולי היא ישראל והמערב. מנקודת מבט זו, כאשר אני מבין שהאפשרות הריאלית מצד איראן היא להיכנע או למות, אבל האפשרות לנצח היא לא ריאלית, אז צריך לוותר עליה. מצב שבו

זהות לאומית – בין זהות פרטית לזהות קולקטיבית נטורי קרתא שואפים להפריד בין הזהות הלאומית המתפתחת בישראל לבין הזהות היהודית. לדעתם, קיים קונפליקט מהותי בין שתי הזהויות. יתרה מכך, הם רואים בזהות הלאומית הנוכחית דבר שלילי שיש לבטלו, ובמקומו להמתין לזהות לאומית שתבוא “מלמעלה”, כלומר מהשגחה אלוהית, מבלי למרוד באומות העולם. האם קיים עם פלסטיני?

על טבע ה”אני”: גוף, תודעה וקיום מורכב כשאני אומר “אני”, למי או למה אני מתכוון? האם ה”אני” הוא הגוף בלבד? אם נסיר מהגוף אמונות, דעות ומחשבות — האם מה שיישאר הוא עדיין “אני”? נראה שה”אני” אינו רק גוף, אלא שילוב של גוף + מחשבות + רצונות. אך כאן עולה שאלה עמוקה יותר: מה היחס בין

מהו היחס הנכון לזהות הלאומית? הזהות הלאומית היא נושא מעמיק, שיש סביבו דעות שונות ומגוונות. האם יש לאדם זהות לאומית? אם כן, מהי זהות לאומית נכונה ומהי זהות לאומית לא נכונה? במאמר זה ננסה להציג שתי גישות שונות לזהות לאומית ואבקש להסביר את הגישה שנראית לי נכונה. מהו לאום ומהי זהות לאומית? לאום הוא קבוצת

אני – מי אני חושב שאני? מסע בחיפוש אחר הזהות העצמית ייתכן שמי שאני חושב שאני הוא המכלול של הגוף, תחושת הקיום, הידיעות והרצונות. כולם יחד מרכיבים את האני. שאלות על תשובה זו:   אם אלבש כובע גרב, האם זה אני אחר? אם אסתפר, האם זה אני אחר? אם אדביק שיער, האם זה אני אחר?

האני והשינוי: מי משנה את האני? שאלות על עצמי ושינוי   במאמר קודם דנו בשאלה האם האני מתחלק או לא מתחלק, והגענו למסקנה שאם האני אינו מתחלק, אז אין אפשרות שהוא ישתנה כלל.   לכאורה, בין אם האני מתחלק או לא מתחלק, בכל מקרה האני הוא “משהו”. הרי האני יכול להיות או “כלום” או “משהו”.