סיבתיות ואקראיות

סיבתיות – מדוע הסיבה חייבת להיות מורכבת משני חלקים לפחות? מהו קשר סיבתי? כאשר אנו מדברים על ק שר סיבתי בין שני דברים, אנו מתכוונים לכך שדבר אחד גורם לדבר אחר. לדוגמה, אם נאמר ש־Y  הוא הסיבה של X , פירוש הדבר הוא ש־  Yגורם לקיומו של   X . אבל כאן מתעוררת שאלה יסודית:  מה […]

“הבא להרגך השכם להרגו” – האם תמיד נכון להקדים את היריב? האם אנחנו מדייקים בציטוט המקור? ישנו הביטוי המפורסם: “הבא להרגך השכם להרגו”. אלא שכאן חשוב לדייק בשני דברים. ראשית, הביטוי אינו פסוק מן המקרא, אלא מאמר חז״ל המופיע בתלמוד הבבלי, במסכת סנהדרין, דף עב ע״א. שנית, בנוסח הגמרא נאמר: “אם בא להרגך השכם להרגו”.

תכלית וסיבתיות – האם התכלית היא סיבה או תוצאה? כאשר מדברים על תכלית, עולה שאלה בסיסית: מהי בעצם תכלית? האם תכלית היא תוצאה, או שתכלית היא דווקא סיבה? כדי לברר את המושג “תכלית”, אפשר לנסות לתאר אותו באמצעות שני מושגים בסיסיים יותר: סיבה ותוצאה. אנחנו יודעים בדרך כלל למה אנחנו מתכוונים כאשר אנחנו שואלים: מה

סיבתיות ותכלית – האם התכלית היא סיבה או תוצאה? סיבתיות עוסקת בקשר שבין שני דברים, כאשר סוג הקשר הוא שדבר אחד גורם לדבר אחר להיות. לדבר הגורם אנו קוראים סיבה, ולדבר הנגרם אנו קוראים תוצאה. כלומר, אם יש לפנינו דבר מסוים ואנו מחפשים מה גרם לו להיות, הדבר שאותו אנו מבקשים להסביר הוא התוצאה, והדבר

לפני שעונים – האם הבנו את השאלה? כאשר דנים בנושא מסוים ונשאלת שאלה, הנטייה הטבעית היא לרוץ ולחפש תשובה. אולם עוד לפני שמנסים לענות, יש שלב בסיסי יותר: לוודא שהבנו היטב את השאלה. לפעמים נדמה לנו שהשאלה ברורה לחלוטין, אבל כאשר מתחילים לברר את משמעות המילים שבה, מתברר שאפשר להבין אותה בכמה דרכים שונות. ממילא,

תכלית מכנית ותכלית רצונית: מה ההבדל ביניהן? באופן עקרוני, למכניקה אין תכלית אלא תוצאה. עם זאת, אפשר לכנות את התוצאה המכנית בשם “תכלית”. התכלית המכנית דומה לתכלית הרצונית בכך שבשתיהן קיימת תוצאה, אך היא שונה ממנה בכך שבתכלית הרצונית קיים קשר בין הסיבה הראשונה לבין התוצאה הסופית. התהליך המכני את המבנה הבסיסי של תהליך מכני

סיבתיות – כיצד לזהות ולבדוק קשר סיבתי? כיצד מזהים קשר סיבתי? כיצד בודקים קשר סיבתי? כיצד ניתן לבדוק קשר בין חטא לעונשו? האם יש שכר ועונש בעולם הזה? כיצד פועל שכר ועונש במצוות? כיצד ניתן לבדוק קשר סיבתי בין שמירת מצוות לבין אריכות ימים? האם קיימת זיקה בין זהירות בקיום המצוות לבין שמירת החיים והצלה

סיבתיות – האם ומתי ניתן לחזות קשר סיבתי בעתיד? שאלת היסוד האם חוסר היכולת שלנו לדעת מה יהיה הקשר הסיבתי בעתיד נובע מכך שאיננו מבינים את הקשר הסיבתי לאשורו בהווה ובעבר? כדי לענות על שאלה זו, יש להבין כי קשר בין שני אירועים או תופעות יכול להתקיים משתי בחינות שונות: בחינה של מתאם (קורלציה) ובחינה

סיבתיות ואקראיות – כיצד מושגי הקצה מתלכדים לדבר אחד? קיים רעיון הגורס כי לא ניתן להסביר את המציאות או לטעון כי היא מורכבת אך ורק מסיבתיות מוחלטת, או אך ורק מאקראיות מוחלטת. לפי רעיון זה, אם נטען שבמציאות קיימת רק אקראיות או רק סיבתיות – הרי ששני המושגים הללו יאבדו את משמעותם ויחדלו מלהתקיים. כאשר

טעמי המצוות וחשבונות ההשגחה: בין דעת אדם לדעת עליון א. האם ניתן לדעת את טעמי המצוות? עיסוק נרחב קיים בהגות היהודית סביב שאלת טעמי המצוות: האם אנו מסוגלים לרדת לסוף דעתה של המצוה? האם יש למצוות טעם הגיוני שאנו יכולים לתפוס בשכלנו, והאם הטעמים הללו משקפים את האמת המוחלטת? במסורת היהודית ניתן למצוא כמה גישות

רצון ופעולה – האם הרצון מחייב פעולה? האם יש פעולה ללא רצון? בעיקרון, הרצון והפעולה הם שני מושגים נפרדים, שכל אחד מהם עומד בפני עצמו. משום כך, נראה על פניו כי יכולה להתקיים פעולה ללא רצון, כפי שיכול להתקיים רצון ללא פעולה. כך, למשל, אנו יכולים לראות אדם המשתוקק לאכול אך אינו אוכל בפועל –

האם כל סיבה חייבת להיות סיבה בלעדית? אחת הטעויות הלוגיות הנפוצות ביותר היא הבלבול בין קשר סיבתי של “רק“ לבין קשר סיבתי של “או“. לעיתים אנו רואים שתוצאה מסוימת נגרמת בעקבות גורם א’, וממהרים להסיק שא’ הוא הסיבה הבלעדית לתוצאה. לאחר מכן אנו מגלים שגם גורם ב’ יכול להביא לאותה תוצאה, ואז יש מי שמסיק

סיבתיות – הבחנה בין סוגים של קשר סיבתי: הבחנה בין קשר סיבתי של “רק” לבין קשר סיבתי של “או”, בניין אב משני כתובים, הצד השווה שבהם והיסקים תלמודיים לפעמים, כאשר מנסים למצוא סיבה לתופעה מסוימת, מבלבלים בין קשר סיבתי מסוג אחד לבין קשר סיבתי מסוג אחר. קיימים שני סוגים של קשר סיבתי, שלעיתים קרובות מבלבלים

אלוהים: אחד או שניים? ניתוח על אשליית הסיבתיות כאשר מחפשים את המקור שמניע את המציאות, הנטייה הטבעית היא להסתכל על השינויים סביבנו: הגשם שיורד, השמש שזורחת, האוטובוס שנוסע. ההנחה האינטואיטיבית היא שאם יש תנועה ושינוי, חייב להיות כוח שמחולל אותם – אל אחד או אלים רבים. בספר “חובות הלבבות” מוסבר שאם נניח שיש שני אלים,

אלוהים: אחד או שניים? ניתוח על אשליית הסיבתיות והמציאות האם יש כוח אחד או כוחות רבים המניעים את המציאות? האם אל אחד או שמא אלים רבים מנהיגים את העולם? הספר “חובות הלבבות” דן בסוגיה זו וטוען: אם תאמר שיש שני אלים, מיד נשאל, מה קדם להם? לכן, מבחינה לוגית, חייבים להגיע למסקנה שיש אל אחד.

השגחה וחוקי טבע ישנן שתי פרשיות בתורה שעל פניו אינן נראות קשורות זו לזו, אך חכמינו זיכרונם לברכה קושרים אותן בקשר הדוק. הפרשה האחת היא פרשת מלחמת עמלק, שבה נאמר: “וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק” (שמות יז, יא). הפרשה השנייה היא פרשת נחש הנחושת, שניתן לעם בעקבות מגפת

אל אחד או אלים רבים? ההוכחה לאחדות האל בבואנו לבחון את הכוחות המניעים את המציאות, אנו ניצבים בפני שאלה יסודית: האם הכוח המניע את התופעות השונות, הגשם, השמש, החולי והבריאות, הוא כוח אחד ויחיד, או שמא מדובר במערכת של כוחות נפרדים? מוסכם על הכל שישנו “משהו” המניע את המציאות, אך המחלוקת היא על מהותו: האם

השגחה פרטית – מהי השגחה פרטית והאם ישנה? ישנו שימוש רווח במושג “השגחה פרטית”, אך צריך לדעת שיכולות להיות לו הגדרות ומשמעויות רבות. במאמר זה נציג את המובנים העיקריים של המושג, ולאחר מכן נבחן אחד מהם ונשאל האם הוא קיים או איננו. משמעות אחת של השגחה פרטית היא שעל כל דבר ודבר אלוהים משגיח. כלומר,

ניתוח יחסי סיבה ותוצאה: האם הסיבה מחייבת את התוצאה או התוצאה מתחייבת מהסיבה? בבואנו לחקור קשר סיבתי, עלינו לבחון שני כיווני חקירה: האם הסיבה מחייבת את התוצאה? האם התוצאה מתחייבת מהסיבה? למראית עין, שתי השאלות הללו נראות זהות לחלוטין. במאמר זה נסביר מהו מקור הבלבול ביניהן, מתי הן אכן זהות ומתי מדובר בשתי שאלות שונות

טענה: מאחר שהחלטות האדם הן תוצר של מכלול המחשבות שלו, ומה שמבדיל בין אדם אחד לאחר הוא ההבדל בין מכלול המחשבות, לכן אם היו לנו המחשבות של אנשים אחרים היינו מתנהגים וחושבים בדיוק כמותם, ואם להם היה את מכלול המחשבות שלנו הם היו בדיוק כמונו. השאלה היא האם זה באמת נכון. כלומר, האם נכון שהחלטות

יש כאלה שאומרים שאין שליטה על המחשבות, ורק על המעשים והדיבורים יש שליטה, ולכן לא שייך לצוות על המחשבות. האם באמת אין שום שליטה על המחשבות? יש כאלה שאומרים: גם אם נאמר שאין שליטה על המחשבות, עדיין יש שליטה על מחשבות התלויות במעשים ודיבורים. כלומר, באמצעות עשייה או הימנעות ממעשים ודיבורים מסוימים ניתן לעורר או

האם הרעיון שלפיו יש שליטה על הפעולות אך אין שליטה על המחשבות הוא נכון? התשובה תלויה בשאלה מי אחראי על הפעולות. אם המחשבות הן האחראיות על הפעולות, ועל המחשבות אין שליטה, ואם המחשבות מחייבות את הפעולות – אזי בהכרח שגם על הפעולות אין שליטה, בדיוק כפי שאין שליטה על המחשבות, שהרי הפעולות הן תוצר של

יש הטוענים: על הפעולות יש שליטה, אך על המחשבות אין. אבל אם הפעולות נובעות מהמחשבות – איך ייתכן שתהיה שליטה על הפעולה בלי שליטה על המחשבה? אולי נאמר שיש גורם נוסף – הרצון. אך גם כאן עולה שאלה: האם הרצון עצמו הוא כמו מחשבה? ואם כן – גם עליו אין שליטה. מכאן מתברר: הכול תלוי

אם יש בחירה חופשית על המעשים – הרי שהיא חלה גם על המחשבות היוצרות את המעשים, ולא רק על המעשים. ואם אין בחירה חופשית על המחשבות – הרי שאין בחירה גם על המעשים הנובעים מהן. אם כך, מה גורם לאנשים לחשוב שאין בחירה על המחשבות, אך יש בחירה על המעשים? לכאורה, מהי השאלה בכלל? הרי

יש הטוענים: על המחשבות אין לנו בחירה, אבל על המעשים כן. אבל אם המחשבה מובילה לפעולה – איך ייתכן שיש בחירה על הפעולה בלי בחירה על המחשבה? ואם אין בחירה על המחשבה – גם הפעולה כבר מוכרעת. לכן בסופו של דבר אין דרך לחלק: או שיש בחירה על הכול – או שאין בחירה כלל.

אחת השיטות לפרש מילים ולתת להן משמעות היא באמצעות מציאת מילים אחרות. למשל: לכלי ששואבים בו מים נקרא דלי, משום שדולים בו מים. כלומר, מפרשים את משמעותה של מילה אחת באמצעות מילים אחרות. הבעיה בשיטת פרשנות זו היא שבסופו של דבר המילים היסודיות עצמן הן אקראיות לחלוטין. המילים הראשוניות לא נוצרו מתוך מילים קודמות להן,

נס וטבע – האם יש הבדל בין מי שתופס את כל המציאות כטבע לבין מי שתופס את המציאות כנס? האם ניתן לדעת את העתיד? עסקנו במקום אחר בתפיסה הסבורה שכל המציאות הטבעית היא כולה נס, ואין כלל חוקי טבע. מנגד, קיימת שיטה הגורסת שהכול פועל אך ורק על פי חוקי הטבע, ואין שום נס בכלל.

הרמב”ן, בסוף פרשת בא, פורס את משנתו וכותב שכל העולם הוא נס ואין בו שום טבע. לדעתו, עיקר ושורש האמונה הוא להכיר שכל העולם וחוקיו מתנהלים בצורה ניסית לחלוטין על ידי הרצון החופשי של אלוהים; ברצונו החוקים ייקבעו וברצונו החוקים יתמידו כפי שהם. וכך לשונו של הרמב”ן (שמות י”ג, ט”ז): “ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם

חנוכה – מה באמת קרה בנס פך השמן? נס פך השמן של חנוכה הוא סיפור המסופר בתלמוד הבבלי (מסכת שבת, דף כא). לאחר ניצחון החשמונאים על היוונים, כאשר חזרו לחנוך את בית המקדש, מסופר שמצאו רק כד אחד של שמן טהור, שבימים רגילים היה בו כדי לדלוק יום אחד בלבד. נעשה נס, ובמקום שידלוק יום

בחירה חופשית ומערכת המשפט – האם מערכת המשפט סבורה שיש בחירה חופשית? האם זו הוכחה שיש בחירה חופשית? נתחיל מהפשוט אל המורכב, עצם העובדה שמערכת המשפט סבורה שיש בחירה חופשית אינה מהווה הוכחה בשום פנים ואופן לכך שיש או אין בחירה חופשית. זה רק אומר שהיא מאמינה שיש בחירה חופשית, ואמונה זו יכולה להיות נכונה

בחירה חופשית – הרי יש אינטואיציה חזקה לכולנו שיש בחירה חופשית, ולמה זו אשליה? כאשר אנו דנים אם יש או אין בחירה חופשית, יש כאלה שמביאים ראיה לכך שיש לנו אינטואיציה לגבי קיומה של בחירה חופשית, לכן, לדעתם, זו לא שאלה, כי ברור שיש בחירה חופשית, הרי אנו מרגישים שיש לנו בחירה חופשית. אז למה

בחירה חופשית “רק אני מחליט להזיז את היד, לכן יש לי בחירה חופשית”. האמנם? “נניח שאני מחליטה להזיז את היד, ואז להזיז אותה למקום אחר, להפסיק, ושוב להזיז. נראה שיש כאן משהו שונה מסיבות דטרמיניסטיות — משהו רצוני, בחירי, משהו ש“בוער בי”. אני מרגישה שאני מחליטה: האם להפסיק, האם להזיז; ואם לא אחליט — לא

בחירה חופשית – האם אדם זז מעצמו? האם אדם שונה מדומם? האם אדם זז מעצמו? ומהי הבחירה החופשית אם כל פעולה שלנו תלויה בתנאים חיצוניים? השאלה הזו נוגעת במורכבות של הקיום האנושי, במערכת היחסים בין הרצון, המודעות והתנועה העצמית. אם נתחיל בשאלה הפשוטה: האם אבן זזה מעצמה? ההבנה הראשונית היא שלא. אבן לא זזה מעצמה.

פרדוקס: יש סיבה ואין סיבה האם זהו פרדוקס לטעון שלכל הדברים יש סיבה – חוץ מדבר אחד? כלומר, אם נאמר שלכל דבר יש סיבה, אך לאותו דבר אחד אין סיבה – האם אכן מדובר בפרדוקס? כך למשל הטענה: “לכל הדברים חייבת להיות סיבה, אבל לאלוהים אין סיבה.” האם כאן יש סתירה פנימית? מצד אחד נאמר

למה קרה מה שקרה? בין סיבה לתוצאה, אמונה והיגיון – הצבא או לימוד התורה?   קרה אירוע א’, ואחריו התרחש אירוע ב’. נטען כי ב’ התרחש כתוצאה מא’. השאלה היא – האם, ואיך, ניתן לשלול טענה כזו? לדוגמה: למדו תורה לפני המלחמה כהכנה אליה, ואחר כך התרחשה מלחמה שבה הושג ניצחון גדול. יש מי שטוענים

מה המניע של הדברים? מה הסיבה של המציאות? מה הסיבה של כל האירועים? האם הסיבה מחויבת? האם יש ודאות מוחלטת או רק ודאות יחסית? מה גורם שירד גשם? מה גורם שתהיה סערה? מה גורם לניצחון במלחמה? מה גורם למחלות? מה גורם לכך שאנשים מתים? בקיצור – מה גורם לדברים לקרות? יש הרבה תאוריות לגבי המניע

אמונה – מה יכול לשנות את אמונך? מה יכול לשנות את אמונתך? והאם זו שאלה צודקת? כאשר מתקיים דיון או ויכוח בין אמונות שונות ומנסים לשכנע מישהו, לעיתים קורה כך: מפריכים סיבה אחת – והוא מביא סיבה נוספת; מפריכים גם אותה – והוא מביא עוד סיבה, שוב ושוב. ואז שואלים את המאמין: “האם יש הוכחה

אמת וסיבתיות – האם כל דבר יכול להיות אמיתי בלי סיבה? לפעמים יש לנו דברים שאנחנו בטוחים בהם – בלי שום סיבה. אבל אז עולה השאלה: אם אני מצדיק אצל עצמי אמיתות מסוימות בלי סיבה, האם אני צריך גם להצדיק אצל אחרים דברים שהם מאמינים בהם בלי סיבה, גם אם בעיניי זה בכלל לא הגיוני?

סיבה וודאות – האם צריך סיבה כדי להיות בטוחים במשהו? המושכלות הראשונות נכונות מפני שכך אנו מרגישים. אין להן סיבה חיצונית. לדוגמה: כאב הוא רע – פשוט מפני שכאב הוא רע. למה אנחנו לא רוצים שיכאיבו לנו? ככה. אין סיבה למה לא לרצות כאב. עוד דוגמה: מי אמר שאנחנו בכלל רואים משהו? אולי איננו רואים

שליטה על הרצון – האם היא אמיתית או אשליה? ואם זו אשליה – מהי אותה אשליה? אנו צריכים לבאר: מהי שליטה? מהו רצון? ומהי אשליה? ורק לאחר מכן לראות אם שליטה ברצון היא אשליה או אמת. ראשית נגדיר מהי שליטה. כאשר אנו אומרים שאנו שולטים על כלב – מה המשמעות של זה? איך אנו יודעים

האם, איך, ועד כמה אפשר לסמוך על מקורות המידע – הפנימיים והחיצוניים?   בכל מקרה, כל המידע תלוי באדם עצמו – האם ועד כמה הוא חושב שניתן לסמוך על מקור מידע כלשהו, בין אם מדובר במקורות מידע פנימיים ובין אם מדובר במקורות מידע חיצוניים. מקורות מידע פנימיים כוללים את המוח, הלב, הרגש והאינטואיציה. ומקורות מידע

האם יש סיבה לקיום העולם? כל דבר יש לו סיבה, וכאשר חוקרים את השאלה מהי הסיבה של כל הסיבות, עומדות בפנינו שתי אפשרויות. האפשרות הראשונה היא שלכל סיבה יש סיבה אחרת הקודמת לה, עד אין-סוף. המשמעות של אפשרות זו היא שבעצם אין סיבה לעולם, משום שאין סיבה ספציפית שניתן להצביע עליה כעל הסיבה הראשונית –

האם אפשר לשנות רגשות רק באמצעות הרצון, ללא שום פעולה נוספת? ראשית, הנחת היסוד של השאלה היא שהרגשות הם תוצאה של סיבות. כלומר, אם אדם מרגיש את רגשותיו באופן אקראי, אז ברור שהרצון להיות שמח לא יכול ליצור את המצב של שמחה – שכן אם האדם יהיה שמח או לא, זהו תהליך אקראי לחלוטין. לכן,

סיבת האירוע – האם יש תשובה אחת לשאלה למה קרה אירוע מסוים ולשאלה למה הוא קורה עכשיו?   כאשר אנו עוסקים בשאלה “למה קרה משהו?”, עלינו להבחין בין שני ממדים: הסיבה לאירוע עצמו, והמועד שבו הוא מתרחש – כלומר, “למה זה קרה?” לעומת “למה זה קורה עכשיו?”. ייתכן שהתשובות לשתי השאלות הללו שונות מהותית. דוגמאות

בין סובייקטיביות לאובייקטיביות בתקשורת – איך ולמה? כאשר מישהו אומר משהו, ואנחנו רוצים להתייחס למה שהוא אמר, מה יותר נכון עבורנו לומר: “מה שאתה אומר” או “מה שאני חושב שאתה אומר”? “מה שאמרת” או “מה ששמעתי שאמרת”? “מה שנראה לי שהבנתי” או “מה שאמרת”? “שאתה אומר לי” או “שאני חושב שאתה אומר לי”? המשותף לכל

איך מתקבלת החלטה אקראית: שאלות “איך” מול “למה” בתהליכי הבחירה מדוע אין תשובה לשאלה “איך המוח חושב באופן אקראי?” ובמקביל יש תשובה לשאלה “איך מתבצעת החלטה אקראית אצל אדם?” ניתן לחלק את כלל השאלות לשתי קבוצות: שאלות שאין עליהן תשובה ושאלות שיש עליהן תשובה. להלן דוגמאות לשאלות אשר נשארות ללא מענה מוחלט: כיצד נוצרת האקראיות

מה הגורם לשוני בערכים ולהעדפות של אנשים? קיים הסבר הטוען כי הכול נובע מהתניות במוח של אנשים. לפי הסבר זה, ההתניות הן הגורם לשוני בערכים ולהבדלים בהעדפות בין חברות שונות, או אף באותה חברה עצמה בין תקופות שונות. עם זאת, על הסבר זה עולות מספר שאלות: מדוע ההתניות של קבוצה אחת הן מסוג מסוים, ואילו

דיכוטומיה: מתי היא נכונה ומתי היא כוזבת?   דיכוטומיה היא הצגה של שתי אפשרויות סגורות בלבד, כאילו שאין אפשרויות נוספות מעבר להן. כאשר שתי האפשרויות המוצגות אכן מכסות את כל האפשרויות הקיימות, הדיכוטומיה נחשבת לנכונה. אך אם קיימת לפחות אפשרות נוספת שאינה כלולה בשתי האפשרויות המוצגות, הדיכוטומיה נחשבת לכוזבת. במאמר זה נבחן מדוע, מנקודת מבט