סיבתיות – האם ומתי ניתן לחזות קשר סיבתי בעתיד?
שאלת היסוד
האם חוסר היכולת שלנו לדעת מה יהיה הקשר הסיבתי בעתיד נובע מכך שאיננו מבינים את הקשר הסיבתי לאשורו בהווה ובעבר?
כדי לענות על שאלה זו, יש להבין כי קשר בין שני אירועים או תופעות יכול להתקיים משתי בחינות שונות: בחינה של מתאם (קורלציה) ובחינה של סיבתיות.
- הבחינה הראשונה: קשר של רציפות ומתאם (קורלציה)
סוג קשר זה מבוסס על רציפות וחזרתיות. כלומר, אם אנו צופים כי לאחר תופעה (X) מופיעה תופעה (Y), וחוזר חלילה – בכל פעם שראינו את (X) הופיע בעקבותיו (Y), ובכל פעם שראינו את (Y) קדם לו -(X) – אנו מניחים שאם בעתיד יתרחש (X), יבוא בעקבותיו (Y), באופן דומה, בכל פעם שנראה בעתיד את (Y), נניח שקדם לו (X).
לקשר מסוג זה אנו קוראים קורלציה (מתאם) או רציפות של תופעות החוזרות על עצמן. על סמך התצפיות הללו, שבהן ראינו תופעות החוזרות על עצמן ברצף, אנו מאמינים כי “מה שהיה הוא שיהיה”, וכי רציפות זו תישמר ותחזור על עצמה גם בעתיד. לכן אנו מניחים שבעתיד, בדיוק כפי שהיה בעבר ובהווה, הרצף שבו צפינו יתקיים שוב.
דוגמה א: אם בכל פעם ששפכנו מים ראינו שהם זורמים מלמעלה למטה, אנו מניחים שכך יהיה גם בעתיד.
דוגמה ב: אם ראינו שבכל פעם שהצמדנו אש לנייר, הנייר נשרף, אנו מאמינים שגם בעתיד קירוב האש לנייר יוביל לשריפתו.
האם קשר מסוג זה מחייב את העתיד?
התשובה היא: לא בהכרח.
למרות שעד כה ראינו שהמים זורמים מלמעלה למטה, ייתכן שבעתיד הם לא יזרמו כך. למרות שעד כה ראינו שנייר שנחשף לאש נשרף, ייתכן שבעתיד נצמיד אש לנייר והוא לא יישרף.
הדגש הוא שעל אף שיש לנו ודאות מלאה לגבי הרצף והמתאם שראינו בעבר ובהווה, אין לנו ודאות מוחלטת לגבי העתיד. המתאם ודאי ביחס לעבר ולהווה, אך אין אפשרות לגזור ממנו ודאות לגבי העתיד.
חוסר הוודאות הזה אינו נובע מן התצפיות עצמן, אלא מחוסר היכולת לדעת האם הרצף שבו צפינו אכן ימשיך להתקיים גם בעתיד.
- הבחינה השנייה: קשר של סיבה ותוצאה (סיבתיות)
סוג הקשר השני הוא קשר סיבתי.
קשר של סיבה ותוצאה אינו נובע מעצם החזרתיות, אלא מהבנה מהותית ש-(X) הוא הגורם, היוצר, המקיים והמהווה את (Y). כלומר, עצם קיומו של (Y) נובע באופן ישיר מ- (X)
הקשר הסיבתי אינו מבוסס על חזרתיות, אלא על הבנה של מה שמקיים את הדבר. אם אנו מבינים שקיומו של (Y) תלוי ב-(X), הבנה זו תהיה נכונה גם אם מעולם לא ראינו חזרתיות או רצף של (X) ואחריו (Y), או של (Y) ולפניו (X).
בתוך הקשר הסיבתי יש להבחין בין שני סוגים.
א. קשר סיבתי לוגי (הכרח לוגי)
זהו קשר הנובע מתוך הכרח לוגי של המצבים.
אם אנו חושבים שקרה , (X) בהכרח אנו חושבים שגם (Y) מתקיים. כלומר, ישנם מקרים שבהם המחשבה אינה מסוגלת לתפוס את קיומו של (X) מבלי לחשוב גם על (Y) אם אנו חושבים על (X) בהכרח חשבנו גם על (Y) ואין באפשרותנו לחשוב על (X) לבדו.
סוג קשר זה הוא הכרחי לחלוטין. הוא אינו תלוי בתצפיות ואינו יכול להיות מופרך באמצעות תצפיות, משום שההכרחיות שלו נובעת ממבנה ההגדרות או ממבנה החשיבה עצמה.
אם (Y) כלול בהגדרתו של (X) הרי שבהכרח (Y) כלול .(X)-
ב. קשר סיבתי שכלי (שאינו הכרח לוגי)
זהו קשר המבוסס על הבנה שכלית שאינה מהווה הכרח לוגי מוחלט, אלא על הבנה ש-(Y) מתקיים באמצעות . (X)
קשר זה אינו נובע בהכרח מתצפית, אך בהחלט יכול להתגלות בעקבותיה. לעיתים, כאשר אנו צופים בחזרתיות, אנו מסיקים ממנה שהקשר שבבסיסה הוא קשר סיבתי מהותי ולא רק מתאם.
מקור חוסר הוודאות בחיזוי העתיד הסיבתי
בקשר סיבתי, חוסר הוודאות שלנו לגבי העתיד אינו נובע רק מכך שאיננו יודעים מה יתרחש מחר, אלא בעיקר מכך שאיננו בטוחים לחלוטין שהבנו את הקשר הסיבתי בהווה.
אילו הייתה לנו ודאות מוחלטת והבנה שלמה של הקשר הסיבתי שאנו מזהים בהווה, לא היה לנו כל ספק לגבי העתיד.
אם יש לנו ספק לגבי העתיד, הרי שהוא נובע בהכרח מכך שגם בהווה איננו בטוחים לחלוטין בקשר הסיבתי, או שאיננו מבינים אותו עד תומו.
קשר סיבתי אמיתי אינו תלוי בזמן. אם הוא נכון בעבר ובהווה, הוא נכון באותה מידה גם בעתיד.
לכן, כל ספק שיש לנו לגבי העתיד מושרש בספק שכבר קיים בהווה.
אם זיהינו קשר סיבתי אמיתי, הוא יתמיד גם בעתיד, שכן אם קיומו של (Y) תלוי ב-(X) תלות זו אינה משתנה עם חלוף הזמן.
דוגמה: אם אנו מבינים שהאכילה היא הסיבה לשובע, ואם האכילה היא אכן הגורם האמיתי והמלא לשובע, הרי שקביעה זו אינה נכונה רק במקרה מסוים אחד, אלא היא תהיה נכונה גם באין־ספור מקרים אחרים. אם זיהינו באופן אמיתי שהאכילה היא הגורם לשובע, עיקרון זה יישאר נכון תמיד.
משתנים ונסיבות משתנות
עם זאת, ייתכן מצב שבו זיהינו במקרה מסוים שהאכילה היא סיבת השובע, והדבר נכון לחלוטין, אך במקרים אחרים נראה אכילה ללא שובע.
אין בכך כדי לסתור את הסיבתיות.
פירוש הדבר הוא שהשתנו הנסיבות, התנאים או המשתנים המרכיבים את הקשר הסיבתי, כגון מצב רפואי, סוג המזון, כמות המזון, יכולת הספיגה של הגוף, או גורמים נוספים שלא נלקחו בחשבון.
אילו היינו מודעים מראש לכל התנאים, הסייגים והמשתנים המרכיבים את הקשר הסיבתי שמצאנו בהווה, והקשר הסיבתי הזה אכן היה נכון מיסודו, הרי שהיה נכון בכל המקרים כולם, גם בעתיד, ובוודאות מלאה.
סיכום
לסיכום, טיבו של הקשר בין שני דברים, וכן מידת יכולתנו לחזות אותו בעתיד, תלויים במהות הקשר שאנו מגלים ביניהם ובמידת הוודאות שלנו לגביו.
אם הקשר שמצאנו הוא קשר של מתאם בלבד, כלומר רצף של אירועים שחזר על עצמו פעמים רבות, אזי יש בידינו ודאות שהמתאם התקיים בעבר ובהווה. אולם אין אפשרות להסיק מכך בוודאות שהוא ימשיך להתקיים גם בעתיד, שכן ייתכן שבעתיד הרצף ייפסק.
לעומת זאת, אם הקשר שמצאנו הוא קשר סיבתי, יש להבחין בין שני מצבים.
אם מדובר בקשר סיבתי הכרחי, הנובע מעצם ההגדרה או מן ההכרח הלוגי של הדברים, הרי שהוודאות לגביו מוחלטת, והיא נכונה באותה מידה בעבר, בהווה ובעתיד.
ואולם, אם מדובר בקשר סיבתי שאינו נובע מהכרח לוגי, אלא מהבנה שכלית של המציאות, אזי מידת היכולת שלנו לחזות את העתיד תלויה בשאלה האם אנו מכירים את מכלול התנאים, הסייגים והמשתנים שעליהם מבוסס הקשר הסיבתי.
אם ידוע לנו המכלול בשלמותו, ניתן לחזות את העתיד ביחס לאותו קשר.
אך אם מצאנו קשר סיבתי בהווה ובעבר, ועדיין איננו יודעים את כל המשתנים והתנאים התלויים בו, הרי שאין לנו ודאות מלאה כבר בהווה. ממילא, גם אין לנו ודאות ביחס לעתיד.
לכן, הספק שלנו לגבי חיזוי העתיד הסיבתי אינו נובע מן העתיד עצמו, אלא מן העובדה שהבנתנו את הקשר הסיבתי בהווה עדיין אינה שלמה.
