יהדות

פרשת וירא – פרשת העקדה: ביטחון ושלטון מדוע ניסה אלוהים את אברהם לאחר כריתת הברית עם אבימלך? בפרשת וירא נאמר: “וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי” (בראשית כ”ב, א’). נשאלת השאלה: אחר אילו דברים התרחש ניסיון העקדה? ומה הקשר בין אותם דברים שקדמו לניסיון העקדה לבין העקדה עצמה? […]

פרשת לך לך – האם אברהם נבחר בזכות או בחסד? בפרשת לך לך אלוהים מתגלה לאברהם ומצווה עליו לעזוב את ארצו, את מולדתו ואת בית אביו וללכת אל הארץ אשר יראה לו. כך נאמר בתורה (בראשית י”ב, א): “וַיֹּאמֶר ה’ אֶל־אַבְרָם לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ”. אלא שהתורה אינה מספרת לנו בזכות

משפט שלמה – חוכמה גדולה או החלטה טיפשית? האם משפט שלמה באמת מעיד על חוכמה? אחד הסיפורים המפורסמים בתנ”ך הוא משפט שלמה, המתואר בספר מלכים א’, פרק ג’. שתי נשים באות לפני שלמה המלך, וכל אחת מהן טוענת שהתינוק החי הוא בנה. לאחר ששלמה שומע את טענותיהן, הוא מצווה להביא חרב ואומר:  גִּזְרוּ אֶת הַיֶּלֶד

פרשת נח – מדוע הבחירות לכנסת משחיתות את הארץ? “כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ” (בראשית ו, יב). מה פירוש “השחית את דרכו”, ומהו מוסר ההשכל לימינו? בפרשת נח מתארת התורה את השחיתות שהייתה בארץ לפני המבול. אולם יש לשים לב ללשון הפסוק: התורה אינה מסתפקת בתיאור מעשיהם הרעים של בני האדם, אלא

שיטת המשפט העברי הקדום ושיטת חבר המושבעים – האם הכרעה פה אחד צודקת יותר מהכרעת רוב? מהי שיטת המשפט העברי הקדום לפי עורך הדין והפסיכולוג נמרוד עובדיה? לדעת עורך הדין והפסיכולוג נמרוד עובדיה, שיטת המשפט העברי הקדום והמקורי הייתה שיטה משפטית היררכית, המבוססת על העם עצמו ולא על מלומדים הממונים עליו מלמעלה. לדבריו, אפשר למצוא

אמונה ואינטרס – האם האמונה נובעת מאינטרסים ואילו השכל חף מהם? מה ההבדל בין אמונה, שכל ואינטרס? לפני שנדון בשאלה אם אמונה נובעת מאינטרסים, עלינו להבהיר את משמעות המושגים שבהם אנו משתמשים. אינטרס – בהקשר של מאמר זה, פירושו תועלת או טובה אישית שאדם מעוניין להשיג. אמונה –  תפיסת מציאות או השקפת עולם שאינה מבוססת

“הבא להרגך השכם להרגו” – האם תמיד נכון להקדים את היריב? האם אנחנו מדייקים בציטוט המקור? ישנו הביטוי המפורסם: “הבא להרגך השכם להרגו”. אלא שכאן חשוב לדייק בשני דברים. ראשית, הביטוי אינו פסוק מן המקרא, אלא מאמר חז״ל המופיע בתלמוד הבבלי, במסכת סנהדרין, דף עב ע״א. שנית, בנוסח הגמרא נאמר: “אם בא להרגך השכם להרגו”.

החרדיות והציונות – מה באמת חושבים החרדים על הציונות? בציבור החרדי יש שלושה זרמים עיקריים ביחס לציונות. הזרם הראשון הוא הזרם של נטורי קרתא, המתנגד לציונות באופן מלא ונחרץ, מתחילתה ועד סופה. במובן מסוים הם מסכימים עם העיקרון שאומרים בשם הרצל, שלפיו לציונות אין קשר עם הדת, אלא שהם מרחיקים לכת יותר: לשיטתם, הציונות היא

מדינה יהודית ומדינת הלכה – האם אפשר להפריד ביניהן? אם תשאלו יהודים דתיים האם הם רוצים שהמדינה תהיה מדינה יהודית, רבים מהם ישיבו לכם: בוודאי, ברור. חלקם אף יטיפו יום ולילה על כך שהמדינה צריכה להיות מדינה יהודית. הם יאמרו שהיהדות היא שורש הקיום שלנו, הזהות שלנו, הבסיס לקיומנו כאן וכו׳ וכו׳. אך אם תשאלו

אמת ושקר – האם האמת היא טובה והשקר הוא רע? יש כאלה בשיטת הקבלה שאומרים, האמת היא המועיל והשקר הוא המזיק – הגדרה המיוחסת לחכמי הקבלה. יש גם כאלה מחכמי הדת שאומרים,  מה שהתורה מצווה הוא האמת, ומה שלא – הוא השקר. וכן יש מן המדענים שאומרים,  מה שאנו רואים במציאות הוא האמת; מה שהצטבר

סוכה ולולב – שתי הזהויות שבאדם בחג הסוכות יש לנו שתי מצוות מרכזיות: מצוות סוכה ומצוות לולב. בין שתי המצוות הללו יש הבדל עקרוני הנוגע לסוג השייכות שלהן לאדם. במצוות סוכה נאמר: “בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת“ (ויקרא כג, מב). חז”ל למדו מכאן: “מלמד שכל ישראל ראויים לישב בסוכה אחת“ (תלמוד

חג הסוכות – זכר לענני הכבוד או לסוכות ממש? נאמר בתורה: “בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם” (ויקרא כג, מב–מג). חכמים נחלקו בפירוש המילה “בסוכות”. מה היו אותן סוכות שבהן הושיב ה’ את בני ישראל? כך

מסורת – מהו היחס הנכון למסורת? אנשים רבים מעודדים את שמירת המסורת. אולם שמירת המסורת יכולה לנבוע ממניעים שונים. במאמר זה נעסוק בשני מניעים שונים לחלוטין שמהם יכולה לנבוע שמירת המסורת, ונשאל איזה מהם טוב, עמוק ואמיתי יותר. שמירת המסורת מפני שהיא מסורת אבותינו המניע הראשון לשמירת המסורת הוא העובדה שזו המסורת של אבותינו ושל

שמחת חג הסוכות – מדוע עיקר השמחה מתגלה דווקא בדירת עראי? מצוות השמחה נוהגת בכל שלושת הרגלים, אולם חג הסוכות מזוהה עם השמחה באופן מיוחד. ראש השנה ויום הכיפורים אינם ימי שמחה במובן הרגיל של המילה, אלא בעיקר ימי דין, תשובה וכפרה. גם בפסח ובשבועות קיימת מצוות שמחה, אך התורה מדגישה את השמחה במיוחד בהקשר

דעת אלוהים – מה דעתו של אלוהים על הסכסוך הישראלי והפלסטיני? התשובה הראשונה שעולה על הדעת היא שהדבר תלוי את מי ששואלים. אם נשאל אדם מן הצד הפלסטיני, הוא יאמר שאלוהים תומך בעמדה הפלסטינית תמיכה מלאה ומוחלטת. לעומת זאת, אם נשאל אדם מן הצד הישראלי, נקבל בדיוק את אותה התשובה, רק בכיוון ההפוך: ברור ופשוט

תכלית מכנית ותכלית רצונית: מה ההבדל ביניהן? באופן עקרוני, למכניקה אין תכלית אלא תוצאה. עם זאת, אפשר לכנות את התוצאה המכנית בשם “תכלית”. התכלית המכנית דומה לתכלית הרצונית בכך שבשתיהן קיימת תוצאה, אך היא שונה ממנה בכך שבתכלית הרצונית קיים קשר בין הסיבה הראשונה לבין התוצאה הסופית. התהליך המכני את המבנה הבסיסי של תהליך מכני

האינטרס האלוהי והאינטרס האנושי בראש השנה, ביום הכיפורים ובמהלך השנה לאחר חטא העגל ביקש משה רבנו מהקדוש ברוך הוא שיסלח לעם ישראל ולא יכלה אותו. בתוך תפילתו מופיעים שני נימוקים מרכזיים, המבטאים שתי נקודות מבט שונות. תחילה אמר משה: “לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר, בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים, וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה; שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ,

שיפוטיות – מתי נכונה השיטה “שפוט את עצמך ואל תשפוט אחרים“? לבני האדם יש נטיות שונות ביחסם לעצמם ולאחרים. יש אנשים שהשיפוטיות שלהם מוטה לרעת האחרים ולטובתם שלהם: הם מחמירים בשיפוטם את האחרים ומקילים בשיפוטם את עצמם. הם דנים את האחרים לחובה, אך נוטים לדון את עצמם לזכות. לעומתם, יש אנשים בעלי נטייה הפוכה: הם

תענית יום הכיפורים – עינוי הנפש או עינוי הגוף? נאמר בתורה על יום הכיפורים: “אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה’. וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי ה’ אֱלֹהֵיכֶם. כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם

שיטה רוחנית שהתקבלה – האם ההיסטוריה מכריעה מי צודק? אם המחלוקת עוסקת בשאלה לְמה מצב מסוים יוביל ומה הוא עלול להוליד, כלומר: מהן ההשלכות העתידיות העשויות לנבוע ממנו, ויש מחלוקת אם ההשלכות יהיו כאלה או אחרות — העתיד עשוי להוכיח מי צדק. זאת בתנאי שהתוצאה לא הושפעה מפעולתה של התנועה הנגדית או מגורמים אחרים ששינו

מהות, שורש, אחדות ואלוהים – איך יודעים שיש שורש ומהות אחת לכל הדברים? אילו היה קיים במציאות רק דבר אחד פשוט ואינסופי, הרעיון היה ברור מאליו: ישנו דבר אחד אינסופי, וזהו מצב המציאות היחיד. זה היה המצב לפני בריאת העולם – אחדות פשוטה ואינסופית. אך לאחר בריאת העולם, במציאות שבה יש יותר מאשר דבר אחד,

פרשת כי תבוא – מה בין שיא העשייה לשורש הראשון? מה בין מצוות ביכורים של התורה לקורבן הפירות של קין? בסוף פרשיית הבאת הביכורים, התורה מברכת את מביא הביכורים: “וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ“ (דברים כו, יא). ואילו אצל קין נאמר שאלוהים לא קיבל את הקורבן שהביא מפירותיו: “וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ

“אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים” – אֵיךְ וּמָתַי? מבוא והגדרת הסוגיה במסכת גיטין (דף ו עמוד ב) מובא הדיון הבא: “הָא רַבִּי אֶבְיָתָר הוּא דְּאַסְכֵּם מָרֵיהּ עַל יְדֵיהּ, דִּכְתִיב: ‘וַתִּזְנֶה עָלָיו פִּילַגְשׁוֹ’ (שופטים יט, ב) – רַבִּי אֶבְיָתָר אָמַר: זְבוּב מָצָא לָהּ; רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר: נִימָא מָצָא לָהּ. וְאַשְׁכְּחֵיהּ רַבִּי אֶבְיָתָר לְאֵלִיָּהוּ, אָמַר לֵיהּ: מַאי

פרשת כי תצא: מה עושים כאשר לא מצליחים להציב גבולות לילדים?   סיפורם של דוד המלך ובנו אדוניה בן חגית הוא דוגמה טובה ללמוד ממנה מהו חינוך קלוקל והשלכותיו הרות האסון. כאשר דוד מזדקן ומתקרב לאחרית ימיו, אדוניה בן חגית מורד במלך ומחליט שהוא ימלוך ללא הסכמת דוד. אך הפסוק אומר: “וַיִּתְנַשֵּׂא אֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית

מוות וחיים – מה קורה אחרי המוות? ניתוח השאלה “מה קורה לאחר המוות?” אם נשאל: מה יקרה כאשר נגיע לעיר אחרת? נשיב: אינני יודע במדויק. מה יקרה כשתיכנס לרכב, האם אתה יודע? נשיב: אכנס ואשב. אך האם אנו יודעים בדיוק כיצד נשב ועד כמה יהיה לנו נוח? לא. האם אנו יודעים בדיוק מה יתרחש בכביש

תשובה וסליחה – איך התשובה מועילה? עבר אדם עבירה כל ימיו ועשה תשובה באחרונה – מוחלין לו על עוונותיו. כאשר אדם שב בתשובה אמיתית ושלמה, הקב”ה מקבל את תשובתו וסולח לו על חטאיו. כך כותב הרמב”ם בהלכות תשובה: “אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה – אין מזכירין לו שום דבר מרשעו, שנאמר: ‘וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע

תשובה ווידוי – האם תשובה ווידוי אחד הם? א. שיטת ה”אחדות” מול שיטת ה”הפרדה” ברמב”ם הרמב”ם, בהלכות תשובה (פרק א הלכה א), כותב: “כָּל מִצְו‍ֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, בֵּין עֲשֵׂה בֵּין לֹא תַעֲשֶׂה, אִם עָבַר אָדָם עַל אַחַת מֵהֶן, בֵּין בְּזָדוֹן בֵּין בִּשְׁגָגָה, כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיָשׁוּב מֵחֶטְאוֹ, חַיָּב לְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵי הָאֵל בָּרוּךְ הוּא…”   יש המסבירים כי

פרשת שופטים – למה מערכת אכיפת החוק סובלת מחוסר אמון מובנה? שניים אוחזין בטלית — זה אומר: כולה שלי, וזה אומר: כולה שלי, ובאים לדין. האם יש מצב ששני הצדדים יהיו מרוצים מפסק הדין? התשובה היא: לא. אם יפסקו לחלוק את הטלית — שני הצדדים לא יהיו מרוצים. ואם יפסקו את הטלית לאחד הצדדים, ולא

בל תוסיף ובל תגרע – למה במצוות חז”ל אין “בל תוסיף”? בתורה בתורה כתוב על מצוות התורה שאין להוסיף עליהן ואין לגרוע מהן. נשאלת השאלה: למה בכל הדינים והמצוות שהוסיפו חז”ל אין משום איסור “בל תוסיף”? הרי הם הוסיפו על מה שכתוב בתורה! דוגמאות להוספות של חז”ל: איסור אכילת עוף בחלב הוא הוספה של חז”ל

פרשת ראה: למה לא להוסיף? “בל תוסיף” ו”בל תגרע” הן שתי מצוות לא תעשה מהתורה שמקורן בפסוק: “אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ” (דברים י”ג, א’) וכן בפסוק: “לֹא תֹסִפוּ עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם וְלֹא תִגְרְעוּ מִמֶּנּוּ לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר

 פרשת עקב – איך להתייחס בצורה נכונה לעושר, שררה וכבוד? התורה בפרשת עקב מציינת שברגע שאדם משיג עושר והון, הוא עלול ליפול למלכודת הגאווה ולזוח דעתו, כפי שנאמר: “פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טוֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ… וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ” (דברים ח, יב-יד) כלומר, העושר הרב עלול להשחית את מידותיו ואת דרכו של האדם.

פרשת עקב: תפיסה נכונה של גדולה ועושר התורה מציעה שני פתרונות שונים לסכנת הגאווה וההתנשאות הנובעות מעושר, מעצמה ומעמד: פתרון פרשת המלך (ספר דברים, פרשת שופטים) הפתרון המופיע בפרשת המלך מבוסס על מניעה מראש: צמצום והגבלה של העושר והריבוי החומרי, כדי שהמלך לא יגיע למצב שבו יתגאה ויאמר “כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל

פרשת עקב: האם יש פרדוקס בביטחון בה’ ובהשתדלות? בפרשת עקב מזהירה התורה כי בעקבות הצלחה, שפע ושגשוג, עלול האדם לרום לבבו ולהגיע לידי המחשבה הכוזבת כי כוחו ועוצם ידו עשו לו את החיל הזה. משום כך מזהירה התורה כי גם ברגעי השיא הללו, על האדם לזכור את מקור ההצלחה: “וְזָכַרְתָּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כִּ֣י ה֗וּא הַנֹּתֵ֥ן

סיבתיות – כיצד לזהות ולבדוק קשר סיבתי? כיצד מזהים קשר סיבתי? כיצד בודקים קשר סיבתי? כיצד ניתן לבדוק קשר בין חטא לעונשו? האם יש שכר ועונש בעולם הזה? כיצד פועל שכר ועונש במצוות? כיצד ניתן לבדוק קשר סיבתי בין שמירת מצוות לבין אריכות ימים? האם קיימת זיקה בין זהירות בקיום המצוות לבין שמירת החיים והצלה

אמת, אהבה וכבוד במחלוקת – איך לכבד ולאהוב את בעלי המחלוקת? איך להתייחס אם חלק מעם ישראל הם רשעים? איך אתה יכול להתייחס אליהם באהבה, בחיבה וברעות – הרי הוא רשע מרושע? האם ניהול מחלוקת מתוך כבוד ואהבה הוא ריאלי במצב שבו יש מחלוקת קוטבית, שבה אחד אומר “כולה שלי” והשני אומר “כולה שלי”? אם

פרשת ואתחנן – האם הדת עוזרת לפתור את בעיות היסוד של הקיום האנושי? בפרשת ואתחנן התורה חוזרת על סיפור מתן תורה ועשרת הדיברות. כעיקרון, התורה באה לתת מענה מוחלט לבעיות היסוד של הקיום האנושי – כמו בשאלת תכלית החיים, משמעותם וכדומה. במאמר זה נבחן האם אכן התורה והמצוות במובנן הפשוט נותנות מענה זה, ואיזה סוג

בית המקדש – שלוש התייחסויות לבית המקדש את הערך הרוחני של בית המקדש ניתן לראות בכמה אופנים. התייחסות אחת היא לראות בבית המקדש דבר בעל ערך עצמי – לראות בבית המקדש כבעל ערך עצמי כפי שהוא. התייחסות שנייה לבית המקדש היא לראות את בית המקדש כאמצעי לתכלית אחרת; בית המקדש הוא רק אמצעי להשגת מטרה

פרשת דברים – איך להעביר ביקורת ואיך להוכיח? עיקרון יסודי, פשוט וברור בהעברת ביקורת ותוכחה הוא שהיא צריכה להיות נכונה. כמה שהדבר נשמע מובן מאליו, פעמים רבות הוא נעלם מעיניהם של אנשים. לעיתים קרובות אנשים בטוחים לחלוטין שהם צודקים, ושכל מה שהם חושבים הוא אמת מוחלטת. במצבים כאלו נדרשת מעט צניעות – צניעות בהבנה וצניעות

ניתוח ובחינת אמיתות של הוכחה: קיומה של תורה שבעל פה כדי לבחון את מידת האמיתות של הוכחה כלשהי, ננתח אותה בשיטה מובנית ועל פי השלבים הבאים: שלב א’: מה ההוכחה אומרת (טענת ההוכחה). שלב ב’: מהן הנחות היסוד של ההוכחה. שלב ג’: האם הנחות היסוד הללו נכונות, או מדוע הן אינן בהכרח נכונות. להלן יישום

ריקנות ומשמעות החיים: כיצד להתמודד עם הריקנות הקיומית? בעלי החיים אינם מוטרדים משאלות של משמעות החיים או מתחושות של ריקנות קיומית – לפחות לא ככל שמשגת תפיסתנו את עולם החי. לעומת זאת האדם, בזכות תודעתו המפותחת, רוחו הרחבה והתחכום השכלי שבו, מסוגל להשיג דברים כבירים בחייו; אך אותם כלים עצמם מייצרים עבורו בעיות וקשיים קיומיים

פרשת מסעי – אחדות הזהות והמסורות של עדות ישראל בסוף פרשת מסעי מופיע ציווי אלוקי אשר יש בכוחו לשפוך אור גדול על עניין האחדות בין העדות השונות ובין המסורות המגוונות של עדות ישראל. בסיום הפרשה, אנו מוצאים ציווי האוסר על השבטים להתחתן זה בזה לצורך העברת נחלאות, כפי שנאמר בספר במדבר, פרק ל”ו, פסוקים ו’–ז’:

מיהו אלוהים? מהן הבעיות והפתרונות בהגדרות של אלוהים? אחד הנושאים החשובים ביותר שעוסקים בהם בהקשר של אלוהים הוא נושא שרבים נוטים להתעלם ממנו, אף על פי שהוא החשוב והיסודי ביותר: עצם ההגדרה של מיהו אלוהים. בגלל שהמושג “אלוהים” הוא מושג מופשט ואינו מוחשי, קשה לבני אדם להבין אותו ולהגדיר אותו במדויק. קושי זה מתעצם עוד

תגובה על המאמר “אמיתות התורה שבעל פה“ בעקבות המאמר “אמיתות התורה שבעל פה“, קיבלתי את התגובה הבאה: “רעיון זה נכון. בלי התורה שבעל פה לא היה לך שמץ של מושג אילו פרשיות לכתוב, כיצד לכתוב אותן, כיצד להכין את בתי התפילין והרצועות, וכיצד להניח תפילין. כל זה כלל אינו כתוב בתורה. האם אתה רוצה להיות

מיהו אלוהים האמיתי? מהי אחדות אמיתית? שאלות יסוד: מהי אחדות מוחלטת? מהי אחדות פרדוקסלית? מהי אחדות שאינה שכלית? מהו פרדוקס אמיתי, והאם יש הבדל בין פרדוקסים שונים? האם ‘אין הבדל בין יש לאין’ ו’לא יודע כלום באופן מוחלט’ הם אותו הדבר? הסבר ראשון טוען ששני הרעיונות הללו זהים לחלוטין, מכיוון ששניהם מובילים לאותו הפרדוקס: הקביעה

אמיתות התורה שבעל פה – האם אילולא הייתה תורה שבעל פה, לא היינו יודעים כיצד לקיים את התורה שבכתב, ולכן הכרחי שתהיה תורה שבעל פה? ישנם כאלה המנסים להוכיח את אמיתותה של התורה שבעל פה בטענה שאילולא קיבלנו אותה, לא היינו יודעים כיצד לקיים את המצוות מתוך התורה שבכתב לבדה – והרי התורה ניתנה כדי

פרשת פנחס – קנאות וקיצוניות בשירות השלום: שני המבחנים של הקנאות החיובית בעולם המחשבה הדתית והכללית, קנאות, קיצוניות ופונדמנטליזם נתפסים לרוב כתופעות שליליות והרסניות. עם זאת, מפרשת השבוע – פרשת פנחס – עולה כי קיימת גם “קנאות מבורכת”. כדי שמעשה קיצוני וקנאי ייחשב לחיובי ורצוי, עליו לעמוד בהצלחה בשני מבחנים נוקבים: מבחן המניע הטהור (ההתייעצות

האם ייתכן חורבן שלישי? | מבט לימי בין המצרים וי”ז בתמוז בימי בין המצרים ויום התענית של י”ז בתמוז, ראוי לבחון שאלה קיומית המעסיקה את עולם המחשבה היהודי בדורנו: האם ייתכן חורבן שלישי? במסורת היהודית קיימים מקורות מגוונים המצביעים על כך שבית המקדש השלישי לא ייחרב, וכי הגאולה השלישית היא גאולה נצחית שאין אחריה גלות.

מי באמת נהנה מהאוכל שלכם – הגוף או הנפש? שאלה שיש לה השלכות הלכתיות מרתקות: כשאתם אוכלים משהו טעים, לובשים בגד נוח, או חלילה חשים כאב – מי הוא זה שחווה את זה באמת? הגוף הפיזי, או הנפש והתודעה שלכם? רובנו נוטים לחשוב שאנחנו שילוב בלתי נפרד של שניהם. גם חז”ל במסכת סנהדרין (צ”א) המשילו

פרשת בלק – איזו עין לפתוח? א. עין רעה מול עין טובה: דמותו של בלעם על בלעם הרשע נאמר בתורה שהוא היה “שְׁתֻם הָעָין” (במדבר כ”ד, ג’). חז”ל במשנה, מסכת סנהדרין (פרק י’, משנה ב’) ובגמרא (סנהדרין ק”ה ע”א) מפרשים שביטוי זה מלמד שסומא היה בעין אחת. מנגד, תרגום אונקלוס מתרגם את המילים “שתום העין”