אמיתות התורה שבעל פה – האם אילולא הייתה תורה שבעל פה, לא היינו יודעים כיצד לקיים את התורה שבכתב, ולכן הכרחי שתהיה תורה שבעל פה?
ישנם כאלה המנסים להוכיח את אמיתותה של התורה שבעל פה בטענה שאילולא קיבלנו אותה, לא היינו יודעים כיצד לקיים את המצוות מתוך התורה שבכתב לבדה – והרי התורה ניתנה כדי שיקיימו אותה.
רעיון זה אינו נכון. ראשית, ניתן לקיים מצוות רבות מתוך התורה שבכתב כפי שהיא. לדוגמה: האיסור לעשות מלאכה ביום השבת, האיסור להדליק אש בשבת, או האיסור לאכול בהמות טמאות. ישנן מצוות רבות מספור שניתן ליישם אך ורק מתוך התורה שבכתב, כגון עשרת הדיברות ועוד.
נכון שישנן מצוות ומצבי ספק שבהם לא נדע בדיוק כיצד לפעול, וכן פרטי פרטים של מצוות רבות שלא נדע אותם, כמו למשל הציווי “וזבחת… כאשר ציוויתיך” (כיצד זובחים?) או הציווי “והיו לטוטפות בין עיניך” (מהן טוטפות?). אך אין זו הוכחה אמיתית לכך שחייבת להיות תורה שבעל פה לצד התורה שבכתב, וזאת מהטעמים הבאים:
הטעם הראשון: ייתכן שאלוהים נתן תורה והותיר חלק מהמצוות עמומות ומסופקות במכוון, באופן שלא נדע את כל הפרטים ואת דרך הפעולה בכל המצבים. ייתכן שזהו רצונו – שהדברים הללו יישארו בלתי ידועים ובלתי מפורטים עד תומם.
הטעם השני: אולי לנו יש ספק, אך אדם בעל לב נקי וטהור שיקרא את הפסוקים לא יתעוררו אצלו ספקות; הוא ידע בכל המצבים, המקרים והמצוות מהו הפירוש הנכון והמדויק, ללא כל צורך בתורה שבעל פה.
הטעם השלישי: קיומה של תורה שבעל פה אינו פותר את העניין. גם בתורה שבעל פה ישנם ספקות רבים מספור; אדרבה, במובן מסוים דווקא קיומה של התורה שבעל פה מרבה ספקות ומקרים פרטיים שבהם איננו יודעים כיצד לנהוג.
נכון שבסוגיות מסוימות ובציוויים מסוימים שיש בהם ספק, התורה שבעל פה יכולה לתת מענה, אך אין זה פותר את עצם קיומם של הספקות והמקרים שבהם לא ברור מה לעשות, שכן אלה קיימים גם לאחר שישנה תורה שבעל פה.
נמצאנו למדים: אילו התורה שבעל פה הייתה יוצרת מציאות נקייה מספקות, אולי היה מקום לומר שהיא הכרחית כדי למנוע ספקות ובעיות. אך מאחר שידוע לנו שגם לאחר קיומה של התורה שבעל פה נותרנו עם ספקות, הרי שקבלתה אינה פותרת את הבעיה לחלוטין אלא באופן חלקי בלבד, כך שהבעיה העקרונית בעינה עומדת.
יתרה מכך, גם אם התורה שבעל פה הייתה מעניקה פתרון מושלם, עדיין לא היה בכך הכרח לקיומה. זאת משום שייתכן שמלכתחילה נתן אלוהים את התורה שבכתב ללא תורה שבעל פה, גם אם ייווצרו מצבי ספק, כי כך גזרה חוכמתו; או לחילופין, מתוך הנחה שמי שליבו נקי וטהור ידע לפשוט את כל הספקות והבעיות מתוך התורה שבכתב בלבד.
לסיכום: ההוכחה לקיומה של תורה שבעל פה באמצעות הטענה שהתורה שבכתב חסרה ואינה ניתנת ליישום בלעדיה – ולכן מוכרח שהייתה תורה שבעל פה – היא שגויה מיסודה. ראשית, ייתכן שהיא אינה חסרה כלל, והחיסרון הנראה לעין הוא רק מצד הלומד שאינו טהור. שנית, ייתכן שהתורה ניתנה ליישום גם כאשר בחלק מהמצוות קיימים קשיים בדרך יישומן. ושלישית, גם הפתרון המוצע לחסרון זה, בדמות התורה שבעל פה, אינו פותר את הבעיה באמת, שהרי כידוע – גם בתורה שבעל פה ישנם ספקות וקשיים רבים.
