שכל ורגש

תאוות וחוכמה – האם אחרי אכילה מאבדים ריכוז? יש רעיון אצל רבי נחמן: אכילה ותאוות הגוף משכיחות את התורה. וכך כותב רבי נחמן: “וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לְהַכְנִיעַ הַחֹמֶר… וְזֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַתַּעֲנִית, שֶׁעַל יְדֵי הַתַּעֲנִית מַחֲלִישִׁין הָאַרְבַּע יְסוֹדוֹת וְנִתְבַּטֵּל הַחֹמֶר… סִכְלוּת, חֹשֶׁךְ, שִׁכְחָה, בְּהֵמָה, וְנִתְגַּבֵּר וְנִתְעַלֶּה בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל… וְהַזִּכָּרוֹן…”(ליקוטי מוהר”ן, חלק א, תורה ל”ז) […]

קבלה מול פילוסופיה: שתי דרכים להבנת המציאות – מבט לל”ג בעומר הקבלה, כשמה כן היא – דבר שמקבלים. כלומר, ידע על המציאות שבא בקבלה מן השמים. רש״י מסביר את ההבדל בין חכמה, בינה ודעת כך: ״וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה״ (שמות ל״א, ג׳). רש״י שם מפרש: חכמה – ״מה שאדם שומע

סיבה וודאות – האם צריך סיבה כדי להיות בטוחים במשהו? המושכלות הראשונות נכונות מפני שכך אנו מרגישים. אין להן סיבה חיצונית. לדוגמה: כאב הוא רע – פשוט מפני שכאב הוא רע. למה אנחנו לא רוצים שיכאיבו לנו? ככה. אין סיבה למה לא לרצות כאב. עוד דוגמה: מי אמר שאנחנו בכלל רואים משהו? אולי איננו רואים

שכל ורגש – למה לא מרגישים את מה שמבינים?   הרבה פעמים יש התאמה מלאה בין ההבנה השכלית לחוויה הרגשית. אבל יש מקרים שבהם אדם מבין בשכל משהו אחד, ובכל זאת אינו מרגיש את מה שהוא מבין. השאלה היא: ממה נובע הפער הזה בין ההבנה השכלית לבין ההרגשה? לדוגמה: מי שסובל מפחד מסוים, מבין בשכל