שכל ורגש – למה לא מרגישים את מה שמבינים?
הרבה פעמים יש התאמה מלאה בין ההבנה השכלית לחוויה הרגשית. אבל יש מקרים שבהם אדם מבין בשכל משהו אחד, ובכל זאת אינו מרגיש את מה שהוא מבין. השאלה היא: ממה נובע הפער הזה בין ההבנה השכלית לבין ההרגשה?
לדוגמה: מי שסובל מפחד מסוים, מבין בשכל שאין לו ממה לפחד, ואף על פי כן הוא ממשיך לפחד.
המצב הזה, שבו יש פער בין הרגש לשכל, יכול להיות מוסבר בכמה דרכים:
- זיהוי לא נכון של הסיבה – ייתכן שהסיבה שזוהתה אינה נכונה, או שאינה הסיבה היחידה, ויש סיבות נוספות לפחד.
- חוסר הבנה מספקת – גם אם זוהתה הסיבה הנכונה, ייתכן שההבנה אינה שלמה, לא בעומק ובבהירות הדרושים כדי שהפחד ייעלם.
- פער מבני בין שכל לרגש – ייתכן שאין התאמה טבעית בין השכל לרגש, כלומר שהשכל לא שולט על הלב. האדם אינו “מל״ך” – מוח, לב, כבד – כאשר המוח שולט בלב והלב בכבד. אצל חלק מהאנשים יש חייץ בין השכל לרגש: השכל אומר דבר אחד, והרגש מרגיש דבר אחר.
לדוגמה:
- השכל אומר לאכול בריא, הרגש רוצה אוכל מזיק.
- השכל אומר לנהוג בזהירות, הרגש דוחף להשתולל בכביש.
האדם אינו רובוט שפועל מיד לפי פקודות השכל. גם אם נדמיין אותו כרובוט, הרי שהוא “רובוט מסוג אחר” – שיש לו גם מערכת רגשית. לכן גם אם השכל פוקד עליו לא לפחד, הרגש ממשיך להפעיל את השפעתו.
ככל שהאדם פועל יותר מתוך שכל – כך מעשיו ורגשותיו יתיישרו לפי הבנתו. וככל שהוא פחות שכלי – כך הרגש יתפרץ בניגוד לשכל. יש יחידי סגולה שאין אצלם פער בין שכל לרגש, אך אצל רוב האנשים – לפחות בתחומים מסוימים – קיים פער ברור.
אותם אנשים שמעשיהם מונעים מרגש ולא משכל – כגון שהשכל אומר לא לעשן אך הם מעשנים, או השכל אומר לאכול בריא אך הם אוכלים מזיק – רגילים לכך שגם ברגע של פחד, השכל לא ישפיע עליהם. אצלם “המוח והלב אינם חברים טובים”.
סיכום ביניים:
הפער יכול לנבוע מ…
- טעות בזיהוי סיבת הפחד.
- חוסר הבנה שלמה של הסיבה.
- הבנה נכונה, אך בלי לקשר אותה ליכולת לפתור את הפחד.
- או מהאפשרות שההבנה כשלעצמה פשוט אינה משנה את הרגש.
כלומר, ההנחה שהבנה שכלית בהכרח תשנה חוויה רגשית – אינה מוכרחת להיות נכונה.
שאלות עומק:
- על מה מבוססת ההנחה שהבנה משנה רגש?
- האם מפני שאנו מניחים שהרגש נובע מסיבות?
- ואם כן, מי אמר שהסיבה היא דווקא ההבנה השכלית?
ייתכן שהרגשות אכן נובעים מסיבות, אך לא בהכרח מהבנה. אדם יכול להבין היטב שאין לו סיבה לפחד – ובכל זאת לפחד.
חידוד נוסף:
גם אם יש סיבה לרגש, אין הכרח שהבנה שכלית תבטל אותו. אולי הסיבות לרגש אינן קשורות כלל להבנה, אלא לגורמים אחרים – גופניים, נפשיים, תת־מודעים או חווייתיים.
סיכום כללי:
הסיבה שאדם ממשיך לפחד למרות הבנה שכלית שאין צורך בכך, יכולה להיות:
- חוסר הבנה שהפחד עצמו הוא בעיה.
- חוסר הבנה שלמה של הסיבה האמיתית לפחד.
- חוסר הבנה כיצד זיהוי הסיבה פותר את הבעיה.
- או פער מבני שבו הרגש אינו מתיישר עם השכל.
בפועל, ברוב המקרים שלוש הסיבות פועלות יחד: אין הבנה מלאה של הסיבה, אין הפנמה מספקת של הפתרון, ויש נתק בין שכל לרגש.
מסקנה אפשרית:
בסוף הבעיה היא חוסר שימוש בשכל. ככל שהאדם מפעיל יותר את השכל, כך הוא מצליח לזהות את הסיבה הנכונה, להבין את הפתרון, ולצמצם את השפעת הרגש. אולם, גם אם יש הבנה שכלית מלאה – אין זה אומר בהכרח שהחוויה הרגשית תשתנה.
אולי באמת אין קשר הכרחי בין הבנה לרגש. ייתכן שאלוהים תיכנת את האדם להבין דבר אחד ולהרגיש הפוך. ייתכן שזה רצונו.
שאלות לסיום:
- מי מחליט מה אבין?
- מי מחליט מה ארגיש?
- מי מחליט כמה אבין ומה ארצה?
האדם נוטה להאמין שהבנה יוצרת רגש מתאים, וכי הסיבה שהוא לא מרגיש את מה שהוא מבין היא רק מפני שאינו מבין מספיק. אך ייתכן שזו אמונה בלבד, ולא עובדה. בדומה למאמין באמונה טפלה, שכאשר היא לא עובדת הוא אומר: “אם תאמין בזה חזק יותר – זה יעבוד,” כך גם האמונה שהבנה שכלית חייבת לשנות את הרגש – אינה בהכרח נכונה.
