אחדות

השאלה הייתי פעם בקבוצה מסוימת של אנשים והרגשתי בדידות. זו הייתה קבוצה של צעירים שייחסתי להם ערך רב ורציתי להשתייך אליהם. לעומת זאת, בפעם אחרת הייתי בקבוצה של אנשים מבוגרים יותר, ולא הרגשתי בדידות, או שהרגשתי בדידות פחותה. לקבוצה זו ייחסתי פחות ערך מאשר לקבוצה הראשונה. השאלה היא: מדוע בקבוצה הראשונה, קבוצת הצעירים שייחסתי לה […]

מהות, שורש, אחדות ואלוהים – איך יודעים שיש שורש ומהות אחת לכל הדברים? אילו היה קיים במציאות רק דבר אחד פשוט ואינסופי, הרעיון היה ברור מאליו: ישנו דבר אחד אינסופי, וזהו מצב המציאות היחיד. זה היה המצב לפני בריאת העולם – אחדות פשוטה ואינסופית. אך לאחר בריאת העולם, במציאות שבה יש יותר מאשר דבר אחד,

הכול אחד, הכול טוב – מה פירוש הדבר שכאשר הכול אחד, הכול טוב? כאשר הכול אחד ויש במציאות רק הוויה אחת פשוטה, אין מה לדבר על טוב ועל רע, כי יש רק הוויה אחת אינסופית, באחדות מוחלטת, ללא שום הבדלים, עד אינסוף. במצב כזה אין כלל את המושגים טוב ורע, אלא ישנה רק הוויה אחת

אחדות – מהם הגורמים לחוויית אחדות? ראובן: חלמתי חלום שבו אני נמצא בחוויה של אחדות, שבה כל המציאות היא חוויה שלי, ואני מדמיין שהכול הוא אני. למשל, אני חולם שאמי היא יצירה של המחשבות שלי; את הזוגיות שלי אני חושב וחולם – הכול נובע ממני, ואין דבר מלבדי. ובחלום אני מפחד לגלות ולחשוף שהכול הוא

אמת, אהבה וכבוד במחלוקת – איך לכבד ולאהוב את בעלי המחלוקת? איך להתייחס אם חלק מעם ישראל הם רשעים? איך אתה יכול להתייחס אליהם באהבה, בחיבה וברעות – הרי הוא רשע מרושע? האם ניהול מחלוקת מתוך כבוד ואהבה הוא ריאלי במצב שבו יש מחלוקת קוטבית, שבה אחד אומר “כולה שלי” והשני אומר “כולה שלי”? אם

אחדות מוחלטת: בין היעדר ידיעה, ביטול ההבחנה וטבעו של ה”טוב” מהי אחדות? מה משמעות המצב של “לא לדעת כלום”? כמה סוגים של “אי-ידיעה” קיימים, והאם אחדות היא בהכרח מצב חיובי וטוב? חלק א’: סוגים של “לא לדעת כלום” – מאי-ידיעה יחסית לאי-ידיעה מוחלטת האם המצב של “לא לדעת כלום באופן מוחלט” זהה למצב שבו “אין

מיהו אלוהים האמיתי? מהי אחדות אמיתית? שאלות יסוד: מהי אחדות מוחלטת? מהי אחדות פרדוקסלית? מהי אחדות שאינה שכלית? מהו פרדוקס אמיתי, והאם יש הבדל בין פרדוקסים שונים? האם ‘אין הבדל בין יש לאין’ ו’לא יודע כלום באופן מוחלט’ הם אותו הדבר? הסבר ראשון טוען ששני הרעיונות הללו זהים לחלוטין, מכיוון ששניהם מובילים לאותו הפרדוקס: הקביעה

מיהו אלוהים? מה היה לפני בריאת העולם? מה היה לפני שהמציאות הייתה קיימת? מה קיים באמת? מהו שורש המציאות? מהו היסוד שממנו התהווה הכל? מיהו אלוהים? מה יש מחוץ למציאות? האם אפשר להוציא משהו מהערפל? עם מה יוצאים מהערפל? מהו בכלל הערפל? ישנם כאלו החושבים בטעות כי השאלה הזו מתכוונת לשאלה מה היה לפני בריאת

אחדות, אשליה והשאלה שרודפת את אנשי הרוח: האם אנחנו רק חלום? כשמדברים על “אחדות”, רוב האנשים חושבים על חיבור והרמוניה. אבל בעומק ההגות, המושג הזה לוקח אותנו למחוזות מרתקים – ולפעמים גם מטלטלים. למעשה, יש שתי דרכים מרכזיות לתפוס אחדות מוחלטת, והן משנות לחלוטין את הדרך שבה אנחנו חווים את החיים: הגישה הראשונה: הכול הוא

הסבר אחד או הרבה הסברים – תערו של אוקם: פשטות ונכונות אם יש לנו עשרה אירועים עם הסבר אחד או הסבר נפרד לכל אירוע ואירוע, יש רעיון שאומר עדיף ההסבר האחד על פני עשרה ההסברים, כי יש עיקרון שאומר עדיף הסבר אחד על פני עשרה הסברים. יש להבהיר את העניין: את ההסבר הפשוט או את

“הכול אחד והכול טוב” – האמנם? כולנו שומעים לפעמים את המשפט הרוחני הזה, אבל האם עצרנו פעם לחשוב מה זה באמת אומר? מהי בכלל “אחדות”, והאם היא באמת תמיד “טובה”? אם נפרק את זה פילוסופית, יש שני סוגים שונים לחלוטין של אחדות שמבלבלים ביניהם. בואו נעשה סדר: האחדות השכלית (ההגיונית) כאן אין פרדוקסים. ההגדרה פשוטה:

אחדות – מהי אחדות, האם היא טובה, ומהי המשמעות של “הכול אחד והכול טוב”? ישנם שני סוגים של אחדות: אחדות שכלית: אחדות שאין בה פרדוקסים, והגדרתה היא שבמציאות קיים רק דבר אחד בלבד, ואין שום דבר נוסף מלבדו. אחדות פרדוקסלית: אחדות שבה גם דברים מנוגדים וסותרים חוסים תחת אותה אחדות, כלומר, אחדות הניגודים. לדוגמה, לפי

אחדות: מהי, כיצד היא נתפסת והאם היא טובה? מהי אחדות? מהו הפירוש של המושג אחדות? האם האחדות היא טובה, ומהי הכוונה באמירות כגון “הכל אחד” ו”הכל טוב”? כדי להשיב על שאלות אלו, יש להבחין בין שני סוגי אחדות במציאות: אחדות שכלית ואחדות חוץ-שכלית. אחדות שכלית האחדות השכלית היא אחדות שניתן לדון בה ואף ניתן לצייר

מהי באמת אחדות, והאם היא בכלל דבר טוב? כשמדברים על הרעיון ש”הכל אחד”, הנטייה הטבעית היא לחשוב על חוויה חיובית והרמונית. אך כדי להבין לעומק את המושג הזה, חכם האמת מלמד  שיש להבחין בין שני סוגים שונים לחלוטין של אחדות: אחדות שכלית ואחדות חוץ-שכלית. האחדות השכלית היא מצב שבו השכל שלנו מסוגל לדון, לצייר ולדמיין.

אלוהים: אחד או שניים? ניתוח על אשליית הסיבתיות והמציאות האם יש כוח אחד או כוחות רבים המניעים את המציאות? האם אל אחד או שמא אלים רבים מנהיגים את העולם? הספר “חובות הלבבות” דן בסוגיה זו וטוען: אם תאמר שיש שני אלים, מיד נשאל, מה קדם להם? לכן, מבחינה לוגית, חייבים להגיע למסקנה שיש אל אחד.

אחדות – למה אי אפשר להסביר את האחדות? כדי להסביר משהו אנו מסבירים אותו באמצעות משהו אחר. כלומר, אם יש לנו דבר שאינו מובן לנו, אנו יכולים להסביר אותו באמצעות דבר אחר שהוא כן מובן לנו. מסבירים דבר לא מובן באמצעות מושגים שמובנים לנו. לדוגמה, אם אנו רוצים להסביר מה זה מטוס למי שלא יודע

אל אחד או אלים רבים? ההוכחה לאחדות האל בבואנו לבחון את הכוחות המניעים את המציאות, אנו ניצבים בפני שאלה יסודית: האם הכוח המניע את התופעות השונות, הגשם, השמש, החולי והבריאות, הוא כוח אחד ויחיד, או שמא מדובר במערכת של כוחות נפרדים? מוסכם על הכל שישנו “משהו” המניע את המציאות, אך המחלוקת היא על מהותו: האם

אחדות המציאות: מבט על טוב, רע ומה שביניהם מהי אחדות והאם היא טובה? למושג “אחדות” הקשרים רבים: אחדות בעם, אחדות בין ניגודים (טוב ורע) או אחדות בין המינים. במאמר זה נעסוק באחדות כללות המציאות. מהי משמעותה, והאם היא מייצגת מצב חיובי או שלילי? מהות אחדות המציאות במובנה הפשוט, אחדות המציאות היא המצב שבו הכל הופך

חוסר איזון מתרחש כאשר אדם נוטה אל הקצה של צד מסוים. דוגמה לכך היא הנטייה להיות קמצן קיצוני או פזרן באופן מוחלט. איזון רגיל, מצד שני, הוא להיות באמצע – קצת מזה וקצת מזה: מעט פזרן ומעט קמצן. האיזון המושלם, לעומת זאת, הוא להיות גם פזרן גמור וגם קמצן גמור בו-זמנית.

אפשר להתבונן על החיים ועל המציאות בדרכים רבות ושונות. אחת הדרכים היא תפיסה של יקומים מקבילים. לפי תפיסה זו, כל האפשרויות וכל המצבים קיימים בכל רגע נתון. כלומר, ברגע זה ממש מתקיימים במקביל יקומים שבהם קיימות כל הצורות האפשריות של האדם הפרטי ושל המציאות הכללית. השאלה היא: האם טוב או רע להסתכל על החיים באופן

פרשת וישלח: אמונה באלוהים והשתחוויה לרשע יעקב אבינו בפרשת וישלח קורא לעשיו “אדוני”, שנאמר: “כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב… וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים” (בראשית ל”ג, ה’-ו’), והוא משתחווה לו מספר פעמים, כפי שנאמר: “וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים”. גם דואג לכך שכל משפחתו תשתחווה לעשיו, שנאמר: “וַתַּגֵּשֶׁן הַשִּׁפְחוֹת… וַתִּשְׁתַּחוּן” (בראשית ל”ג, ו’-ז’). נשאלת השאלה: האם אין גבול

המחלוקת בין הרמב”ם למהר”ל בשאלת ריבוי הדעות הרמב”ם, בהקדמה לפירוש המשנה, כותב: אם שני אנשים מחזיקים באותם עיקרי לימוד – כלומר, כללי לימוד והיסק – וכן חכמת עיונם שווה, לא יהיו ביניהם מחלוקות כלל. ואם כן תהיינה – הן תהיינה מועטות מאוד. וזה לשונו: “שכל שני אנשים, בהיותם שווים בשכל, בעיון, ובידיעת העיקרים שיוציאו מהם

זהות לאומית – בין זהות פרטית לזהות קולקטיבית נטורי קרתא שואפים להפריד בין הזהות הלאומית המתפתחת בישראל לבין הזהות היהודית. לדעתם, קיים קונפליקט מהותי בין שתי הזהויות. יתרה מכך, הם רואים בזהות הלאומית הנוכחית דבר שלילי שיש לבטלו, ובמקומו להמתין לזהות לאומית שתבוא “מלמעלה”, כלומר מהשגחה אלוהית, מבלי למרוד באומות העולם. האם קיים עם פלסטיני?

סתירות – האם קל יותר להכיל סתירות במופשט או במוחש? השאלה הנידונה במאמר זה היא: האם יכולת הכלת סתירות וניגודים בדברים מופשטים קלה יותר מאשר בדברים ממשיים? ראשית, יש להבחין בין שימוש במושגים “סתירות” ו”ניגודים” לבין שימוש במונחים מדויקים ונכונים יותר: מה שנראה לנו כסותר או מנוגד. ייתכן שהדברים נראים לנו סותרים ומנוגדים, אף שבאמת

האם מחלוקת חייבת להוביל לשנאה? אדם שונא מישהו כאשר הוא חושב שאירע לו רע בגלל אותו אדם. לכן, כדי לשנוא את מי שחולק עליו, הוא צריך להאמין שאכן אירע דבר רע, ושהרע הזה נגרם בעטיו של האדם שחלק עליו. ככל שהוא מאמין שנעשה לו רע גדול יותר, וככל שהוא משייך את הסיבה לרע הזה לאדם

האם אפשר לחשוב רק על האחדות? על משמעותה של מחשבה אחת בלבד גם כאשר המוח חושב על מהות, תמיד קיימת נקודה שהוא נאחז בה. אפילו כשהמחשבה מתמקדת אך ורק במהות עצמה, היא למעשה יוצרת הבחנה—בין מהות לצורה, בין יש לאין. המוח אינו מסוגל לחשוב רק על מהות טהורה. עצם המחשבה על מהות מחייבת הבחנה בינה

האם אחדות מחויבת היא אחדות שווה או לא שווה? איך להגיע לאחדות מחויבת? לפעמים אדם זוכה להארה רוחנית שמאפשרת לו להסתכל על החיים מבחוץ, אך תודעת האחדות היא רק אפשרית, ולא תמיד מחויבת. לפיכך, היא עשויה להופיע רק ברגעים מסוימים. בחלק מהזמן, אור האמת עשוי להימלט ממנו, והוא עשוי לא לדעת כלל שהוא חווה אותו.

מה המקור של המציאות? מה הסיבה הראשונה? מאיפה התחיל הכול? מהי נקודת ההתחלה? יש מאנשי הרוח החוקרים שאלה זו דרך התבוננות פנימה, אל תוך התודעה, בניסיון להבין מה מקור המחשבה הראשונה. ויש כאלה מהמדענים שמנסים להבין את תחילת הכול דרך חיפוש אחר החומר הראשון או מה שהיה לפני החומר הראשון. יש כאלה שקוראים לראשית “הנקודה

חומר או התודעה – מה קדם למה? החומר לתודעה או התודעה לחומר? שני יסודות מלווים את האדם כל ימי חייו. היסוד הראשון הוא התודעה שלו, שהיא אבסטרקטית, אישית, פנימית וסובייקטיבית. והיסוד השני הוא החומר, העולם החיצוני האובייקטיבי שאנו תופסים באמצעות החושים השונים שלנו. השאלה היא: מה קדם למה? האם החומר של העולם שמחוצה לנו קדם

אחדות הפכים – איך ההפכים מתאחדים ומהותם האמיתית אחדות הפכים: איך כל ההפכים מתאחדים? ואיך כל דבר מכיל הפכים? האם שני דברים מנוגדים במהותם יכולים להיות למעשה אחד? במאמר זה ננסה להסביר ולדון כיצד ההפכים, שמנוגדים זה לזה בהגדרתם היחסית, מתאחדים ברמת המהות המוחלטת שלהם. הגדרה יחסית לעומת הגדרה מוחלטת כאשר אנו בוחנים מושגים מנוגדים

אחדות הניגודים – האם הניגודים תמיד קיימים? לפעמים מנסים לחקור מה היה לפני הניגודים, אך לפני שאנו מנסים לברר מה היה לפני הניגודים, יש לבדוק אם אכן היה מצב שבו הניגודים לא היו קיימים. אולי הניגודים תמיד היו קיימים? ייתכן שהשאלה “מה היה לפני הניגודים?” מניחה שהניגודים אינם נצחיים, והנחה זו טעונה בדיקה, שכן ייתכן

אחדות הניגודים – האם בשורש כל הניגודים קיים רק אחד מהם? במציאות, אנו נתקלים בתופעות רבות הנראות לנו מנוגדות, כגון סיבתיות ואקראיות, חופש וכפייה, טוב ורע ועוד. ישנו רעיון הגורס כי כללות המציאות, כפי שהיא לפני חלוקתה לשני ניגודים, מכילה למעשה רק אחד מהניגודים. במילים אחרות, המקיף של הניגודים עשוי להיות רק אחד מהם. לפיכך,