סתירות – האם קל יותר להכיל סתירות במופשט או במוחש?
השאלה הנידונה במאמר זה היא: האם יכולת הכלת סתירות וניגודים בדברים מופשטים קלה יותר מאשר בדברים ממשיים?
ראשית, יש להבחין בין שימוש במושגים “סתירות” ו”ניגודים” לבין שימוש במונחים מדויקים ונכונים יותר: מה שנראה לנו כסותר או מנוגד. ייתכן שהדברים נראים לנו סותרים ומנוגדים, אף שבאמת אינם כך, וייתכן גם שהדברים נראים כאינם סותרים או מנוגדים, אך לפי האמת הם כן. לכן נכון יותר לומר: “מה שנראה לנו כסותר ומנוגד” או “מה שנראה לנו כאינו סותר ואינו מנוגד”.
שנית, יש לדייק גם בהגדרת “ממשי” ו”לא ממשי”, שכן ישנם מושגים מופשטים שהם ממשיים אף יותר מדברים חושיים, ולהפך – יש דברים חושיים שפחות ממשיים מאשר מושגים מופשטים.
בקיצור, החלוקה לממשי ולא ממשי קיימת הן בדברים החושיים והן בדברים הלא חושיים.
העניין תלוי ברמת הוודאות של הדברים: נכון שדברים חושיים מסוימים ודאיים יותר ממושגים מופשטים מסוימים, אך גם ישנם מופשטים שוודאותם עולה על זו של דברים חושיים.
רמת הוודאות והבהירות אינה תלויה בעצם היות הדבר חושי או לא חושי, אלא במידת הוודאות שלנו לגביו.
יש ודאות חושית גדולה מוודאות מופשטת, ויש ודאות מופשטת גדולה מוודאות חושית.
להלן מספר דוגמאות להמחשת הרעיון:
מה יותר ודאי וברור: העובדה שאני רואה בית, או הוודאות שבבית יכול להיות שיש אנשים או שאין אנשים?
הראייה של הבית היא ידיעה חושית, ואילו הוודאות לגבי נוכחות אנשים בבית אינה חושית.
במקרה זה, דווקא הוודאות הלא חושית (שיש או שאין אנשים בבית) גדולה יותר.?
דוגמה נוספת: אני רואה ממרחק דמות, ויש ויכוח האם זו דמות אדם או בעל חיים.
הידיעה כאן חושית, אך רמת הוודאות נמוכה.
דוגמה נוספת: אני צמא מאוד ורואה מרחוק משהו שנראה כמים.
תחושת הצמא אינה חושית במובן הפיזי הישיר, ואילו הראייה היא חושית.
מה יותר ודאי? תחושת הצמא הלא חושית ודאית יותר מאשר הראייה החושית של המים.
דוגמה נוספת: השאלה האם רומן זדורוב אשם או זכאי, לעומת השאלה האם אני רואה את הקיר שלפניי.
ראיית הקיר היא חושית; אשמתו או חפותו של זדורוב אינה חושית.
במקרה זה, החושיים ודאיים יותר.
העיקרון ברור: יש דברים חושיים ודאיים יותר מדברים לא חושיים, ולהפך.
למושג “מוחשי” יש שני מובנים:
- פיזי או לא פיזי.
- אמיתי וודאי.
אם “מוחשי” פירושו פיזי – לא נכון לקבוע שבהכרח יש בו פחות נטייה להכיל סתירות מאשר בדברים הלא חושיים.
אך אם “מוחשי” משמעו ודאי – נכון לומר שבתכנים מוחשיים יש פחות נטייה להכיל סתירות, ואילו במושגים פחות ודאיים יש יותר הכלת סתירות.
היכולת להכיל או לדחות סתירות תלויה ברמת הוודאות של המושגים שמרכיבים את הסתירה: ככל שהוודאות והבהירות פוחתות, כך מתאפשרת יותר הכלת סתירות.
וככל שהוודאות והבהירות גוברות, קטן הסיכוי להכיל סתירות.
וזה נכון גם בידיעות חושיות וגם בידיעות על-חושיות.
למשל, אנשים מאמינים מסוגלים להכיל את הסתירה שבין ידיעת הבורא לבין בחירת האדם החופשית.
הם מצליחים בכך לא משום שהנושאים מופשטים או לא חושיים, אלא משום שאין להם בהם בהירות מלאה.
גם ברעיונות חושיים: אם ההבנה מעורפלת, תתאפשר הכלת סתירות.
מכאן שהכלת סתירות ואי-הכלתן אינה תלויה בהיות הדבר חושי או לא חושי, אלא ברמת הבהירות והוודאות של הנושא.
אז האם באמת יותר קל להכיל סתירות בדברים מופשטים מאשר בדברים חושיים?
לא.
להפך – בדברים לא חושיים ייתכן שהיכולת להכיל סתירות קשה יותר.
ובכל מקרה, רוב הדברים החושיים נתפסים על-ידי התודעה, כך שבמובן מסוים אין דבר שהוא “חושי בלבד”.
בסופו של דבר, אי-היכולת להכיל סתירות נובעת מאי-היכולת המושגית להכילן.
ברגע שהשכל מצליח להכיל סתירות, הוא יוכל להכיל אותן גם דרך החושים.
ולכן, מי שיכול להכיל סתירות במופשט – יכול להכיל גם בחושי.
ומי שלא מצליח להכיל סתירות בחושי – גם לא יצליח במופשט.
אין אפוא עדיפות של אחד על פני חברו.
והאם הרעיון של “אחדות ניגודים בפנימי ונפרדות בחיצוני” מתיישב עם רעיון הכלת הפכים גם בחיצוניות?
אם אנחנו מבינים שאי-היכולת להכיל סתירות היא כללית, אז הכלת סתירות בפנימיות מחייבת גם הכלתן בחיצוניות.
ולכן, האמירה שהאחדות קיימת בפנים בלבד אינה מדויקת, כי היכולת הפנימית משליכה גם על החיצונית.
עם זאת, יש להבחין בין שני סוגי אחדות:
- אחדות מוגדרת: שאינה מכילה נפרדות.
- אחדות לא מוגדרת: שמכילה גם את הנפרדות.
כשרוצים לתאר את האחדות הלא מוגדרת, משתמשים בביטוי “אחדות פנימית ונפרדות חיצונית” – דימוי פופולרי, אך לא מדויק לחלוטין.
לסיכום:
המושג “ממשי” יכול להתפרש הן כחושי והן כוודאי.
מה שמקשה או מקל עלינו להכיל סתירות אינו תלוי בחושיות או בהעדר חושיות, אלא ברמת הוודאות והבהירות של העניין.
במבחן אמיתי, הכלת סתירות במופשט אינה קלה יותר מאשר בחושי – ואולי אף קשה יותר.
ומי שמצליח להכיל הפכים במופשט, קל וחומר שיוכל להכילם גם במוחש.
מי שמכיר באחדות הלא מוגדרת יוכל לפעול בעולם של נפרדות.
