אחדות הניגודים – האם בשורש כל הניגודים קיים רק אחד מהם?
במציאות, אנו נתקלים בתופעות רבות הנראות לנו מנוגדות, כגון סיבתיות ואקראיות, חופש וכפייה, טוב ורע ועוד.
ישנו רעיון הגורס כי כללות המציאות, כפי שהיא לפני חלוקתה לשני ניגודים, מכילה למעשה רק אחד מהניגודים. במילים אחרות, המקיף של הניגודים עשוי להיות רק אחד מהם. לפיכך, ניתן לומר כי קיים “מקיף” אחד בלבד, והוא מייצג רק צד אחד של הניגודים.
אם ברצוננו לעסוק ברעיון זה בצורה מעמיקה ומלאה, נצטרך להתחיל מהגדרת שני המושגים המנוגדים. עם זאת, מאמר זה יתמקד בהשלכותיו של רעיון זה מבלי להיכנס להגדרות מפורטות.
הנחת היסוד: חלוקה בין ניגודים במציאות
מאחר ששני ניגודים אינם יכולים להתקיים בו זמנית במצב נתון אחד, ובהינתן שיש רק שני מצבים מנוגדים, נובע שהמצב שהוביל לחלוקתם חייב להיות אחד מהם – או הדבר עצמו או המנוגד לו.
דוגמה 1: סיבתיות ואקראיות
אירועי המציאות נתפסים לעיתים כאקראיים ולעיתים כסיבתיים. על פי הרעיון, כללות המציאות, הכוללת גם את מה שנראה כאקראי וגם את מה שנראה כסיבתי, חייבת להיות או אקראית או סיבתית.
- אם החלוקה בין אקראיות לסיבתיות נעשתה באקראיות, הרי שכל המציאות היא אקראית, כולל האירועים הנתפסים כסיבתיים.
- אם לעומת זאת החלוקה נעשתה בסיבתיות, הרי שכל האירועים הם סיבתיים, כולל אלו הנתפסים כאקראיים.
דוגמה 2: בחירה וכפייה
בחלק מהדברים נראה כי יש בחירה חופשית, בעוד שבאחרים נראית כפייה. אולם החלוקה בין הדברים שיש עליהם בחירה לאלו שאין עליהם בחירה, יכולה להיעשות או מבחירה או מכפייה.
- אם החלוקה נעשתה מתוך כפייה, נובע שהכול כפוי, כולל מה שנראה לנו כבעל בחירה.
- אם החלוקה נעשתה מתוך בחירה, נובע שהכול נעשה מתוך בחירה, כולל מה שנראה לנו ככפוי.
דוגמה 3: טוב ורע
במציאות אנו חווים דברים הנראים כטובים ואחרים כרעים. החלוקה בין טוב לרע יכולה להיות או טובה או רעה.
- אם החלוקה נובעת מרוע, הרי שכל המציאות רעה, כולל מה שנראה טוב.
- אם החלוקה נובעת מטוב, הרי שכל המציאות טובה, כולל מה שנראה רע.
דוגמה 4: חיים ומוות
חיים ומוות נתפסים כניגודים מובהקים. אולם גם כאן, ניתן לראות את החלוקה בין חיים למוות כשייכת לאחד מהם:
- אם החלוקה עצמה היא “מוות”, אזי כל מה שנראה כחיים הוא למעשה מוות, והמציאות כולה היא מוות.
- אם החלוקה היא “חיים”, אזי גם המוות הוא חיים, והמציאות כולה נובעת מחיים.
סיכום והרהורים נוספים
הרעיון המרכזי במאמר זה הוא שביצוע החלוקה בין ניגודים נעשה רק על ידי אחד מהם. מכאן עולה הצורך להתבונן בשאלה: האם יש דבר שקדם לניגודים? האם הניגודים עצמם נוצרו מתוך אחדות?
יתרה מכך, יש מקום לבחון האם הניגודים הם נצחיים, ואם לא – מה קדם להם? האם האחדות שממנה נבעו הניגודים היא נצחית, ואם כן – מה טבעה של אחדות זו?
לסיום, כאשר אנו נתקלים בשני דברים מנוגדים, מומלץ לשאול: האם קיים דבר שקדם להם? אם כן, האם הוא אחד מהניגודים או שמא משהו אחר, מקיף יותר?
