סיבה וודאות – האם צריך סיבה כדי להיות בטוחים במשהו?
המושכלות הראשונות נכונות מפני שכך אנו מרגישים. אין להן סיבה חיצונית.
לדוגמה: כאב הוא רע – פשוט מפני שכאב הוא רע. למה אנחנו לא רוצים שיכאיבו לנו? ככה. אין סיבה למה לא לרצות כאב.
עוד דוגמה: מי אמר שאנחנו בכלל רואים משהו? אולי איננו רואים כלל.
ולמה אנו חושבים שאם אנו רואים דבר מה, סימן שהוא קיים? גם זו מחשבה שאין לה הוכחה. אנחנו חושבים שאנו רואים מפני שאנחנו מרגישים שאנחנו רואים – אך אין דבר שמצדיק את האמירה הזו באמת. וגם אם נאמר שאנו רואים משהו – מי אמר שזה מוכיח שהוא קיים?
יש להבחין בין שתי אמונות שונות בחושים: האחת – עצם הראייה (ואולי איננו רואים כלל), והשנייה – גם אם אנו מאמינים שאנו רואים משהו, מי אמר שמה שאנו רואים משקף את המציאות?
אותו הדבר לגבי המושג “רע”: מי אמר שקיים דבר כזה “רע” בעולם? אין לכך כל הוכחה. כל מה שיש בידינו הוא התחושה הרעה שאנו חשים. וגם כאן – מי אמר שאנו בכלל חשים? אולי כלל לא. אין הוכחה לכך מלבד החוויה שלנו.
ואפילו אם נאמר שאנו חשים רע – מי אמר שעצם קיומה של התחושה הרעה מוכיח שקיימת תחושה רעה? גם כאן אין הוכחה.
חלק מן הדברים כרוכים בהכרח שכלי, וחלקם אינם כאלה. לדוגמה: אם אנו מרגישים שיש תחושה רעה – מי אמר שאנו באמת מרגישים? אולי זה פרדוקסלי: אם מרגישים, בהכרח שלא לא־מרגישים. ולכן כשאנו דורשים הוכחה לאמיתות מן הסוג הזה, בעצם אנו שואלים למה אנחנו בכלל מקבלים את אמיתות הלוגיקה הבסיסיות.
כך גם לגבי קשר סיבתי בין דברים – אין הוכחה חיצונית שיכולה להצדיק את קיומו.
מה שעולה מכך הוא שהאמיתות הבסיסיות ביותר של החיים אינן נתונות להוכחה. הן אמת מפני שהן אמת. הן נכונות מפני שהן נכונות.
במקביל לאותן אמיתות יסוד, שנכונות מעצמן ללא הצדקה חיצונית, קיימים דברים אחרים שדווקא כן זקוקים להוכחה: אם תינתן הוכחה – נקבל אותם כנכונים; אם לא – לא נקבל.
לדוגמה: אם מישהו ברחוב יאמר לנו שאנו חייבים לו כסף, נדרוש הוכחה. אם יבוא ותובע אותנו, נדרוש ממנו הוכחה לתביעתו. תביעה ממונית ללא הוכחה תידחה על הסף. לא נאמר: “אתה חייב לי כסף כי אני מרגיש שאתה חייב לי.”
ואם מישהו יטען שהוא מרגיש שאנחנו חייבים לו כסף – וללא כל הוכחה אחרת – נתייחס אליו כאל מי שלוקה בנפשו.
כך גם אם מישהו יאמר בצהריים: “עכשיו לילה,” מפני שהוא מרגיש שזה לילה – נדרוש הוכחה. לא נקבל את דבריו על סמך הרגש בלבד.
בסופו של דבר, משהו נכון כי אנו חשים או חווים שהוא נכון. אך כאן עולות שתי שאלות שאין להן תשובה:
- מי אמר שאנו בכלל חווים או מרגישים?
- ואם אנו חווים או מרגישים – מי אמר שזה משקף אמת ולא אשליה?
מה שמחייב דבר להיות נכון הוא שאנו חושבים שהוא נכון. ומה גורם לנו לחשוב כך? – התחושה שהוא נכון, ותו לא.
דבר ללא סיבה – נכון כי אני מרגיש שהוא נכון.
דבר עם סיבה – גם הוא נכון כי אני מרגיש שהוא נכון.
רמת הוודאות תלויה בעוצמת התחושה. היא יכולה להימצא בדבר חסר סיבה, וגם בדבר שיש לו סיבה.
תחושת ודאות: יש אותי, ולי יש תחושת ודאות. השכל, ההיגיון, האינטואיציה, ההרגשה ותחושת הבטן – כולם כלים שונים להבנת אותה חוויה.
לסיכום: יש דברים שאנו מקבלים כנכונים פשוט מפני שכך אנו מרגישים. ויש דברים שאנו לא מקבלים רק בגלל תחושה, אלא נדרוש עבורם הוכחה. ובלעדיה – לא נקבל אותם.
