השאלה שעולה כאן היא כפולה ומטרידה: האם המחאה הציבורית למען שחרור החטופים מקרבת את שחרורם, או שמא בפועל מרחיקה אותו? בהרצאה הקצרה הזו מוצגת ראייה שממנה עולה שהתשובה איננה חד משמעית, אלא תלויה בזווית ההסתכלות.
מצד אחד, מחאה יוצרת לחץ ציבורי על הממשלה לפעול ולשלם מחיר גבוה יותר עבור שחרור החטופים. אבל מצד שני, ברגע שחמאס מבין שהלחץ על הממשלה גדל, הוא נעשה נוקשה יותר ומסרב להוריד מדרישותיו, מה שבתורו גורם לממשלה להימנע מלשלם את המחיר שנדרש. את אותה תבנית בדיוק, נטען, אפשר לראות במחאה שהתקיימה בעבר למען שחרורו של גלעד שליט.
המסקנה המוצגת היא שהיסטוריה יודעת לחזור על עצמה, ולמרות הקושי המובנה בדינמיקה הזאת, בסופו של דבר גם גלעד שליט שוחרר. זהו תזכורת לכך שלחץ ציבורי הוא כלי בעל צדדים מנוגדים, שיכול לשרת את המטרה ולפעמים גם לעכב אותה.
