אומרים: אם העולם קדמון — איך הגענו עד היום?
הרי אי אפשר לעבור אין־סוף זמן.
אבל גם אם נאמר שהעולם נברא — מיד עולה שאלה:
מה היה לפני הבריאה? וכמה זמן עבר עד שהיא קרתה?
כלומר: גם “עולם נברא” לא פותר את בעיית האין־סוף.
אולי הבעיה בכלל במקום אחר.
כמו במספרים:
יש אין־סוף מספרים לפני 3 — ובכל זאת 3 קיים.
הוא לא “הגיע” לשם ממינוס אין־סוף — הוא פשוט שם.
כך גם הזמן:
אולי הרגע הזה לא הגיע מ”התחלה”, אלא פשוט קיים בתוך רצף.
ועוד שאלה עמוקה יותר:
האם אפשר בכלל לדמיין מצב שאין בו כלום —
לא זמן, לא מקום, ואפילו לא אפשרות?
נראה שלא.
ואם כך — אולי תמיד היה “משהו”,
או לפחות אפשרות למשהו.
ואז השאלה האמיתית היא לא:
האם העולם נברא —
אלא: מהו בכלל “העולם”?
