אוקטובר 2026

אמונה ואינטרסים – האם תפיסת המציאות על פי האמונה והשכל נובעת מאינטרסים? בדיון על אמונה ואינטרסים, ובתגובה לפוסט שפרסמתי בשם “אמונה, אינטרס ושכל – האם אמונה היא אינטרס?“, קיבלתי את התגובה הבאה: “כפי שכתבתי, זה רק עניין סמנטי חסר חשיבות אם האמונה והאינטרס הם אותו דבר, או שהאמונה נובעת מהאינטרס. בסופו של יום, כך או […]

אמונה, אינטרס ושכל – האם אמונה היא אינטרס? בעקבות המאמר שכתבתי בנושא אמונה, אינטרס ושכל, נטענה הטענה הבאה: “ההבדל בין אמונה לבין אינטרס הוא רק הבדל סמנטי, אם בכלל. לענייננו, אמונה היא תפיסת מציאות או פרשנות שלה, שהיא תוצאה של אותו אינטרס שמניע אותה. לדוגמה: האמונה שיש אלוהים שברא את העולם ונתן לאדם חוקים המורים

אמונה מעבר לשכל – האם היא “חבר דמיוני” או “משה אמת ותורתו אמת”? בעקבות מאמר שכתבתי על אמונה ושכל, נשאלתי: “מבחינתי השכל מוגבל, ויש דברים שהוא לא באמת יכול לתפוס, כמו אינסוף וכמו אלוקות. ושם האמונה נכנסת. לדעת שה׳ אמת ותורתו אמת – זו אמונה שהיא מעל השכל. עבור האתאיסטים זה שיגעון, זה חבר דמיוני.

אמונה, אינטרס ושכל – האם קיים משהו מעבר לשכל, והאם אמונה היא אינטרס? נטענה הטענה הבאה: “כל טענה שניתנת להוכחה לוגית, רציונלית או חישובית, או לחלופין לאישוש בדרך אמפירית, חושית ותצפיתית – שייכת לשכל. כל דבר אחר הוא אמונה. ומהי האמונה, אם לא האינטרס האישי? נ״ב: אני יכול להדגים לך שכל משפט שבו מופיעה המילה

החרדיות והציונות – מה באמת חושבים החרדים על הציונות? בציבור החרדי יש שלושה זרמים עיקריים ביחס לציונות. הזרם הראשון הוא הזרם של נטורי קרתא, המתנגד לציונות באופן מלא ונחרץ, מתחילתה ועד סופה. במובן מסוים הם מסכימים עם העיקרון שאומרים בשם הרצל, שלפיו לציונות אין קשר עם הדת, אלא שהם מרחיקים לכת יותר: לשיטתם, הציונות היא

שכל ואמונה – במקום שבו “נגמר” השכל מתחילה האמונה, או שמא מתחיל השיגעון? במובן הפשוט, ההפך של שכל הוא חוסר שכל, או במילים אחרות – שיגעון. אלא שכאשר אומרים “חוסר שכל” או “נגמר השכל”, אפשר להתכוון לשני דברים שונים לחלוטין, וחשוב להבחין ביניהם. באופן עקרוני, אפשר לדבר על שני מצבים: מצב שבו יש שכל והיגיון,

גזלייטינג – הטלת ספק בידיעות והבחנה בין עובדה לפירוש המושג “גזלייטינג” מתאר מצב שבו אדם מנסה לגרום לאדם אחר לחשוב שהוא משוגע, או לפחות לגרום לו להטיל ספק בעצמו, בזיכרון שלו, בידיעות שלו וביכולת שלו להבין את מה שקורה במציאות. לדוגמה, אדם אומר לך דבר מסוים, ולאחר מכן, כאשר אתה מזכיר לו את הדברים, הוא

“היצמד לאמת שלך” – האם כך מגיעים לאמת המוחלטת? יש עצה שאומרת: “היצמד לאמת שלך.” הרעיון הוא שאם האדם יהיה אמיתי עם עצמו, לא ישקר את עצמו ויבדוק את הדברים ביושר, הוא יוכל להתקדם לעבר האמת. אבל מה בעצם אומרת העצה הזאת? לכאורה, כל אדם ממילא נצמד לאמת שלו. אם אני חושב עכשיו שמשהו נכון,

תכלית וסיבתיות – האם התכלית היא סיבה או תוצאה? כאשר מדברים על תכלית, עולה שאלה בסיסית: מהי בעצם תכלית? האם תכלית היא תוצאה, או שתכלית היא דווקא סיבה? כדי לברר את המושג “תכלית”, אפשר לנסות לתאר אותו באמצעות שני מושגים בסיסיים יותר: סיבה ותוצאה. אנחנו יודעים בדרך כלל למה אנחנו מתכוונים כאשר אנחנו שואלים: מה

אני והרצון שלי – האם האני והרצון הם אותו דבר? האם אני והרצון שלי הם אותו דבר,  או שמדובר בשני דברים שונים? במבט ראשון נראה שהתשובה פשוטה: אני הוא דבר אחד והרצון הוא דבר אחר. אבל השאלה שלי עמוקה יותר. אני מזהה שהרצון שלי מתלבש על דברים מסוימים: אני רוצה אוכל, רוצה לעשות דבר מסוים

סיבתיות ותכלית – האם התכלית היא סיבה או תוצאה? סיבתיות עוסקת בקשר שבין שני דברים, כאשר סוג הקשר הוא שדבר אחד גורם לדבר אחר להיות. לדבר הגורם אנו קוראים סיבה, ולדבר הנגרם אנו קוראים תוצאה. כלומר, אם יש לפנינו דבר מסוים ואנו מחפשים מה גרם לו להיות, הדבר שאותו אנו מבקשים להסביר הוא התוצאה, והדבר

לפני שעונים – האם הבנו את השאלה? כאשר דנים בנושא מסוים ונשאלת שאלה, הנטייה הטבעית היא לרוץ ולחפש תשובה. אולם עוד לפני שמנסים לענות, יש שלב בסיסי יותר: לוודא שהבנו היטב את השאלה. לפעמים נדמה לנו שהשאלה ברורה לחלוטין, אבל כאשר מתחילים לברר את משמעות המילים שבה, מתברר שאפשר להבין אותה בכמה דרכים שונות. ממילא,