אמונה, אינטרס ושכל – האם אמונה היא אינטרס?
בעקבות המאמר שכתבתי בנושא אמונה, אינטרס ושכל, נטענה הטענה הבאה:
“ההבדל בין אמונה לבין אינטרס הוא רק הבדל סמנטי, אם בכלל. לענייננו, אמונה היא תפיסת מציאות או פרשנות שלה, שהיא תוצאה של אותו אינטרס שמניע אותה.
לדוגמה: האמונה שיש אלוהים שברא את העולם ונתן לאדם חוקים המורים לו כיצד נכון לחיות נובעת מאינטרסים שונים של בני אדם שונים.
למשל, להנהגה הדתית יש אינטרס לשלוט בבני אדם ולגרום להם לפחד ולהאמין בכל מיני דברים.
לאנשים מאמינים, למשל, יש אינטרס להשתייך לקהילה מסוימת, שהם תופסים אותה כקהילה אמונית ותומכת מבחינתם, וכך הלאה.”
תשובתי
שים לב לדבר שאתה בעצמך כותב: האמונה נובעת מאינטרס.
כאשר אומרים שמשהו נובע ממשהו אחר, אין פירוש הדבר שהדבר שנבע זהה לדבר שממנו הוא נבע.
צריך להבחין בין המניע לבין הדבר המונע על ידו. אלה שני דברים שונים.
לפי דבריך, האינטרס הוא המניע של האמונה, והאמונה היא התוצאה של אותו אינטרס. אבל מכאן בדיוק עולה שהאמונה אינה האינטרס עצמו, אלא לכל היותר תוצר שלו.
לדוגמה, אם אדם מאמין באלוהים מפני שיש לו אינטרס להשתייך לקהילה דתית, הרי שהאינטרס הוא הרצון להשתייך לקהילה, ואילו האמונה באלוהים היא תפיסת המציאות שנוצרה, לפי הטענה, כתוצאה מאותו אינטרס.
אלה אינם אותו הדבר.
האם רק אמונה יכולה לנבוע מאינטרס?
הנקודה השנייה היא, כפי שכבר הערתי במאמר הקודם, שאת אותו אינטרס שאתה מייחס לאמונה אפשר לייחס גם לשכל.
לפי אותו קו מחשבה אפשר לטעון שגם מחשבה שכלית היא תוצאה של אינטרס. באותה מידה שבה אתה מבקש לומר שכל מחשבה אמונית יכולה להיות תוצאה של אינטרס, אפשר לומר זאת גם על כל מחשבה שכלית.
לדוגמה, אפשר לטעון שאדם אינו רוצה שמישהו – אלוהים – ישלוט עליו, ולכן הוא מפעיל את שכלו באופן שיוביל אותו למסקנה שאין אלוהים.
חז״ל ביטאו רעיון דומה באומרם:
“לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא להתיר להם עריות.”
כלומר, לפי טענה זו, האדם יכול להגיע לעמדה מסוימת לא רק מפני שהשכל הוביל אותו אליה באופן נקי מכל אינטרס, אלא משום שיש לו אינטרס מסוים, והאינטרס משפיע על המסקנה שאליה הוא מגיע.
אם כך, אפשר לייחס גם למחשבה השכלית המכחישה את קיומו של אלוהים, או את קיומה של ישות שאינה נתפסת בשכל, אינטרס העומד מאחוריה – בדיוק כפי שאפשר לטעון שאמונה נובעת מאינטרס.
ומי אמר שלי אין אינטרס?
וכאן מתעוררת שאלה נוספת:
מהו האינטרס שלך לומר שלמאמינים יש אינטרס, אבל לשאינם מאמינים אין אינטרס?
ומהו האינטרס שלך לחשוב שלך אין אינטרס, ואילו לבר־הפלוגתא שלך יש אינטרס?
אולי גם לך יש אינטרס לחשוב שלך אין אינטרס?
עצם העובדה שאדם משוכנע שהוא חושב בצורה שכלית, נקייה ואובייקטיבית אינה מוכיחה שאין אינטרסים המשפיעים על החשיבה שלו.
אותה בדיקה למאמין ולאתאיסט
לכן אני מציע את אותה בדיקה לכולם – למאמינים, לאתאיסטים ולכל אדם.
מי ששופט את המציאות באמצעות האמונה צריך לבדוק את עצמו ולשאול האם האמונה שלו מושפעת מאינטרסים.
אבל גם מי ששופט את המציאות באמצעות השכל צריך לבדוק את עצמו ולשאול האם החשיבה השכלית שלו מושפעת מאינטרסים.
העובדה שמאמינים חושבים שהם אינם מונעים מאינטרסים אינה מוכיחה שהם אכן אינם מונעים מאינטרסים.
אבל בדיוק באותה מידה, העובדה שאתאיסטים חושבים שהם פועלים על פי השכל ולכן אינם מונעים מאינטרסים אינה מוכיחה שהם אכן חפים מאינטרסים.
ייתכן שגם הבחירה לחשוב רק על פי השכל מושפעת מאינטרס.
בקיצור, אף אחד אינו יכול להוכיח באמת שהוא חף לחלוטין מאינטרסים, ואין זה משנה אם הוא מגדיר את דרך החשיבה שלו כשכלית או כאמונית.
לכן אני מציע שנצא מנקודת מוצא שווה: או שנניח שלכולם יכולים להיות אינטרסים, או שנניח שלאף אחד אין אינטרסים. אין הצדקה להניח מראש שהצד שלי נקי מאינטרסים ואילו הצד האחר מונע מהם.
מאמינים יכולים לטעון שהאתאיזם נובע מאינטרסים, ואתאיסטים יכולים לטעון שהאמונה נובעת מאינטרסים.
ואני אומר: או שלכולם יש אינטרסים, או שלאף אחד אין אינטרסים.
וכנראה שלכולנו יש אינטרסים.
