פרשת עקב פותחת בהבטחה: מי שישמע את המשפטים ויקיים אותם יזכה לשכר. מכאן עולה שאלה רחבה יותר, החורגת מהפסוק עצמו: מהי בכלל מערכת השכר והעונש הטובה והיעילה ביותר?
בהרצאה מוצגות שלוש אפשרויות. הראשונה, המוכרת בעיקר מדברי חז”ל, דוחה את הגמול לעולם הבא, לאחר תום החיים בעולם הזה. השנייה, המופיעה בעיקר בתורה עצמה, ממקמת את השכר והעונש בתוך מהלך החיים בעולם הזה. השלישית, המופיעה במסכת אבות, היא המרחיקת לכת ביותר: “שכר מצווה מצווה ושכר עבירה עבירה”, כלומר המעשה הטוב הוא עצמו השכר, והמעשה הרע הוא עצמו העונש.
לפי ההרצאה, המערכת השלישית היא היעילה מכולן, מפני שהיא מצמידה את הגמול למעשה בלי מרחק זמן. עיקרון זה מוצע כמדד לבחינת איכותן של מערכות אחרות: מערכת משפט או שיטת חינוך שמענישה או מתגמלת סמוך למעשה נחשבת יעילה יותר, ואילו מערכת שמרחיקה את התגובה מהמעשה, למשל ענישה שמגיעה שנים אחרי העבירה, נחשבת פחות טובה.
המסקנה המוצעת היא שהמצב האידיאלי, הן ברמת החברה והן ברמת חינוך הילדים, הוא שבו התוצאה הטובה או הרעה של המעשה מובנית בתוכו, ולא מגיעה מבחוץ ובאיחור.
