אמונה מעבר לשכל – האם היא “חבר דמיוני” או “משה אמת ותורתו אמת”?

אמונה מעבר לשכל – האם היא “חבר דמיוני” או “משה אמת ותורתו אמת”?

בעקבות מאמר שכתבתי על אמונה ושכל, נשאלתי:

“מבחינתי השכל מוגבל, ויש דברים שהוא לא באמת יכול לתפוס, כמו אינסוף וכמו אלוקות. ושם האמונה נכנסת. לדעת שה׳ אמת ותורתו אמת – זו אמונה שהיא מעל השכל. עבור האתאיסטים זה שיגעון, זה חבר דמיוני. האם גם עבורך?”

תשובתי

העניין הוא שגם המאמינים שאומרים “משה אמת ותורתו אמת” , וגם האתאיסטים שאומרים “חבר דמיוני,” נראה שאינם מבינים מה פירוש המושג “אמונה שמעל השכל”.

כי אילו היינו מבינים באמת מה פירוש “מעבר לשכל”, היו מבינים שלא שייך לדבר שם במושגים כמו “חבר דמיוני” או “משה אמת ותורתו אמת”.

אסביר זאת בקצרה.

מה פירוש “מעבר לשכל”?

כאשר אנחנו מדברים על אמונה שמעבר לשכל, אנחנו מדברים על מציאות שבה כל החוקים והמושגים שעל פיהם השכל שלנו מקטלג את המציאות אינם בהכרח תקפים.

לדוגמה:  דמיון ומציאות, אמת ושקר, ממשי ולא ממשי –  כל אלה הן חלוקות של השכל.

בעולם השכל יש הבחנה בין דמיון לבין מציאות. הדמיון אינו המציאות הממשית, והמציאות הממשית אינה הדמיון. אנחנו יכולים לדבר על מציאות דמיונית לעומת מציאות ממשית, ולומר שהאחת אינה השנייה.

אבל אם אנחנו מדברים על מציאות שהיא באמת מעבר לשכל,  איננו יכולים לקחת את החלוקות של השכל ולהניח שהן חלות גם עליה.

במציאות שמעבר לשכל, הדמיון יכול להיות מציאות ממשית, והמציאות הממשית יכולה להיות דמיון מוחלט. כל החלוקה שאנחנו מכירים בין “דמיון” לבין “מציאות” שייכת לעולם המושגים של השכל, ואילו מעבר לשכל החלוקה הזאת מאבדת את משמעותה.

לכן, מי שאומר על מציאות שמעבר לשכל שהיא “חבר דמיוני ,” אינו מבין את משמעות הביטוי “מעבר לשכל”.

“חבר דמיוני” הוא בעצמו מושג הכפוף לחוקי השכל. כדי לומר על דבר מסוים שהוא דמיוני, אני כבר מניח שיש הבחנה בין מציאות דמיונית לבין מציאות ממשית. אבל אם אנחנו מדברים על מה שמעבר לשכל, איננו יכולים להניח שהחלוקה הזאת קיימת שם.

ממילא, הביטוי “חבר דמיוני” מאבד שם את משמעותו.

ומה לגבי “משה אמת ותורתו אמת”?

אבל בדיוק אותה ביקורת יש להפנות גם לצד השני.

מי שאומר בשם האמונה שמעבר לשכל “משה אמת ותורתו אמת” ,עושה למעשה את אותה פעולה מן הכיוון ההפוך.

גם המושגים “אמת” ו“לא אמת”, “תורה” ו“לא תורה”, “משה” ו“אדם אחר” – הם חלוקות ומושגים של השכל.

אם אנחנו באמת נמצאים מעבר לשכל, גם החלוקות האלה אינן יכולות להיות מובנות שם באותה משמעות שבה אנחנו מבינים אותן בתוך השכל.

לכן, אי אפשר מצד אחד לומר שאנחנו מדברים על “אמונה שמעבר לשכל”, ומצד שני להשתמש במושגים של השכל כאילו משמעותם נשארת בדיוק כפי שהיא.

אם מדובר באמת במה שמעבר לשכל, גם המושגים “אמת”, “שקר”, “דמיון”, “מציאות”, “משה” ו“תורה” אינם יכולים להיות מובנים שם באופן הרגיל שבו השכל שלנו מבין אותם.

מה אפשר לומר על מה שמעבר לשכל?

לדעתי, ביחס לאמונה שמעבר לשכל יכולות להיות שתי אפשרויות.

האפשרות הראשונה היא שתיקה מוחלטת:

“לך דומייה תהילה.”

אם מדובר במציאות שמעבר לשכל ומעבר למושגים שלנו, אולי הדבר המדויק ביותר שאפשר לעשות הוא פשוט לשתוק. ברגע שאני מתחיל לדבר עליה במושגים שלי, כבר הכנסתי אותה לתוך מערכת המושגים של השכל.

האפשרות השנייה היא לדבר, אבל להבין שכל הדיבורים על המציאות שמעבר לשכל מקבלים משמעות אחרת לחלוטין מן המשמעות שאנחנו מייחסים לאותן מילים בעולם השכל.

אם משתמשים שם במילה “אמת”, למשל, אין הכרח שזו אותה “אמת” שאנחנו מכירים ומגדירים באמצעות השכל. וכך גם ביחס לשאר המושגים.

במובן הזה, השפה של מה שמעבר לשכל היא עבור השכל שלנו מעין שפה זרה לחלוטין.

הדבר דומה לאדם שמדברים אליו בסינית כאשר הוא אינו יודע סינית. הוא שומע מילים, אבל אינו מבין את משמעותן.

כדי להבין באמת את מה שמעבר לשכל, צריך לצאת ממושגי השכל עצמם. וכל עוד אנחנו נמצאים בתוך השכל ומשתמשים בכלים שלו, אנחנו ממשיכים לפרש את הדברים באמצעות אותה מערכת שממנה ביקשנו לצאת.

האם האינסוף יכול “לצמצם את עצמו” ולדבר איתנו?

יש מאמינים שאומרים שהאינסוף צמצם את עצמו, ובאמצעות הצמצום הוא יכול לדבר איתנו ולהתגלות אלינו.

אלא שכאן מתעוררות שתי בעיות.

הבעיה הראשונה – אם היה צמצום, אנחנו כבר בתוך השכל

אם האינסוף צמצם את עצמו כדי שנוכל לתפוס אותו, הרי מה שאנחנו תופסים לאחר הצמצום כבר מותאם לכלי התפיסה שלנו.

אם כך, כל מה שאנחנו קולטים הוא לפי הצמצום ולפי השכל.

אבל אם הכול כבר מתגלה לפי השכל, צריך להוציא מן המשוואה את הטענה שאנחנו תופסים את מה שמעבר לשכל עצמו.

אנחנו כבר עוסקים בהתגלות המצומצמת, ולא באינסוף כפי שהוא מעבר לשכל.

הבעיה השנייה – כיצד נדע שהמתגלה הוא באמת האינסוף?

אם ההתגלות האלוהית מתרחשת רק לאחר הצמצום, כיצד אפשר לדעת שהישות שמתגלה לנו היא באמת האינסוף?

כיצד אנחנו מבחינים, למשל, בין מטטרון לבין האינסוף שצמצם את עצמו?

אולי הדמות שמתגלה בשם האינסוף היא מלאך גדול מאוד, שנדמה לנו כאינסוף לאחר הצמצום?

אם אין לנו גישה אל האינסוף עצמו אלא רק להתגלות המצומצמת שלו, כיצד נוכל להשוות בין ההתגלות לבין האינסוף עצמו ולדעת בוודאות שמדובר באותו דבר?

בקיצור, לאחר הצמצום איננו יכולים באמת להבחין באמצעות השכל בין הצמצום של האינסוף עצמו לבין דבר אחר המופיע בפנינו בשם האינסוף.

יתרה מזאת, אם אנחנו נמצאים לאחר הצמצום כל ישות היא בדרך כלשהי חלק מן האלוהות, מה פירוש האמירה שאלוהים “התגלה” בצמצום? אולי גם החבר שלי הוא סוג של התגלות אלוהית?

לסיכום, כאשר אנחנו מדברים על מציאות או על ישות שהיא באמת מעבר לשכל,  לא נכון לומר עליה שהיא “חבר דמיוני”, משום שהמושג “דמיוני” עצמו שייך לחלוקה השכלית שבין דמיון למציאות.

אבל מאותה סיבה בדיוק, אי אפשר לומר עליה מצד האמונה שמעבר לשכל גם “משה אמת ותורתו אמת” במשמעות הרגילה של המילים, משום שגם “אמת”, “תורה”, “משה” וההבחנות ביניהם הם מושגים שאנחנו מבינים באמצעות השכל.

אם הדבר הוא באמת מעבר לשכל, הרי שהוא מעבר לדמיון – אבל באותה מידה הוא גם מעבר לאמת במובן השכלי הרגיל שלה.

לכן, אם אנחנו מדברים באמת על מה שמעבר לשכל, איננו יכולים לייחס לו בפשטות משמעות שכלית כלשהי – לא משמעות של “חבר דמיוני”, ולא משמעות של חוקים, אמת או תורה כפי שאנחנו מבינים אותם באמצעות השכל.

או שאנחנו שותקים, “לך דומייה תהילה“,  או שאנחנו מדברים, אבל מכירים בכך שהמילים שבהן אנחנו משתמשים אינן יכולות לשאת שם בהכרח את אותה משמעות שיש להן בתוך עולם השכל.

שתף פוסט

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

סרטונים נוספים

מאמרים נוספים

תמונה של אברהם גטה

אברהם גטה

תפריט נגישות