סיבתיות ותכלית – האם התכלית היא סיבה או תוצאה?

סיבתיות ותכלית – האם התכלית היא סיבה או תוצאה?

סיבתיות עוסקת בקשר שבין שני דברים, כאשר סוג הקשר הוא שדבר אחד גורם לדבר אחר להיות.

לדבר הגורם אנו קוראים סיבה, ולדבר הנגרם אנו קוראים תוצאה.

כלומר, אם יש לפנינו דבר מסוים ואנו מחפשים מה גרם לו להיות, הדבר שאותו אנו מבקשים להסביר הוא התוצאה, והדבר שגרם לו להיות הוא הסיבה.

תכלית כתוצאה רצויה

תכלית, במובן המצומצם, היא מה שאנו רוצים שיהיה.

אם נרצה להמיר את המושג “תכלית” למושגים של סיבה ותוצאה, התכלית היא בעצם התוצאה הרצויה.

כלומר, בסיבתיות יש סיבה ותוצאה, ויכולים להיות סוגים שונים של תוצאות. אחד מסוגי התוצאה הוא תכלית.

ומה מאפיין תוצאה שהיא מסוג תכלית?

כאשר התוצאה אינה סתם תוצאה, אלא תוצאה רצויה. כאשר אנו מתייחסים לתוצאה שיש בה מרכיב של רצון אנושי, אנו קוראים לה תוצאה רצויה, והיא התכלית.

תכלית כסיבה

אבל בהקשרים מסוימים ניתן להמיר את התכלית גם למושג של סיבה.

תכלית במובן של סיבה היא כאשר הסיבה נובעת מן התוצאה הרצויה ופועלת למענה.

כלומר, כאשר אנו שואלים “מה התכלית?”, אנו יכולים להתייחס לא לתוצאה עצמה אלא לסיבה. אולם לא מדובר בסתם סיבה, אלא בסיבה הנובעת מתוצאה רצויה ותלויה בה.

במובן זה, התכלית היא בעצם סיבה מניעה, אך היא נובעת מן התוצאה הרצויה. כלומר, כאשר המניע או הסיבה לפעולה הוא התוצאה הרצויה, אנו קוראים לכך תכלית במובן של סיבה.

תכלית במובן הזה היא בהכרח קודמת לתוצאה, משום שהסיבה תמיד קודמת לתוצאה. אמנם התכלית מתייחסת לתוצאה שאנו רוצים שתתקיים בעתיד, אך כרצון וכסיבה מניעה היא קיימת לפני שהתוצאה התרחשה. כלומר, התוצאה הרצויה עדיין אינה קיימת בפועל, אבל הרצון בה כבר קיים והוא הסיבה המניעה את הפעולה שמביאה לתוצאה.

לדוגמה, אדם רוצה להגיע למקום מסוים ולכן הוא נוסע אליו. ההגעה למקום היא התוצאה הרצויה, ולכן היא התכלית במובן של תוצאה. אבל הרצון להגיע לשם קיים לפני ההגעה, והוא הסיבה המניעה אותו לנסוע. במובן זה התכלית קודמת לתוצאה: תחילה קיימת התכלית כרצון וכסיבה מניעה, ולאחר מכן נוצרת התוצאה הרצויה.

תכלית מחייבת רצון

אם אנו מסתכלים על הטבע כנטול רצון ואינטרס, אי אפשר לדבר על תכלית, אלא רק על רצף של סיבה ותוצאה, סיבה ותוצאה.

לדוגמה:

אם השמש שוקעת, אין בחוץ אור שמש.

הסיבה: שקיעת השמש.
התוצאה: אין אור שמש בחוץ.

בהקשר של שקיעת השמש אין מקום לדבר על תכלית, אלא על סיבה ותוצאה בלבד, משום שאנו מתייחסים לשמש כדבר חסר רצון. המונח “תכלית” מכיל בתוכו מרכיב של רצון.

כך גם בשאר ענייני הטבע חסרי הרצון: אין מקום לדון בתכלית, אלא בסיבה ובתוצאה.

לסיכום, כאשר אנו דנים במילה “תכלית” בהקשר של סיבתיות, אפשר להשתמש בה בשני מובנים:

המובן הראשון – תכלית כתוצאה: לא סתם תוצאה, אלא תוצאה רצויה.

המובן השני – תכלית כסיבה: לא סתם סיבה, אלא סיבה הנובעת מן התוצאה הרצויה. במובן זה התכלית קודמת לתוצאה: התוצאה הרצויה עדיין אינה קיימת בפועל, אך הרצון בה כבר קיים ומשמש סיבה מניעה לפעולה שתביא אותה לידי קיום.

לכן, כאשר משתמשים במונח “תכלית”, חשוב לברר למה מתכוונים: האם לתכלית במובן של התוצאה הרצויה, או לתכלית במובן של הסיבה הנובעת מן התוצאה הרצויה.