טענה: מאחר שהחלטות האדם הן תוצר של מכלול המחשבות שלו, ומה שמבדיל בין אדם אחד לאחר הוא ההבדל בין מכלול המחשבות, לכן אם היו לנו המחשבות של אנשים אחרים היינו מתנהגים וחושבים בדיוק כמותם, ואם להם היה את מכלול המחשבות שלנו הם היו בדיוק כמונו.
השאלה היא האם זה באמת נכון.
כלומר, האם נכון שהחלטות והתנהגויות של אדם הן תוצר ישיר של מכלול המחשבות שלו.
לכאורה זה נראה ברור, שהרי מה עוד יכול לקבוע את ההתנהגות אם לא המחשבות.
ניתן לשאול: האם ייתכן אחרת?
אפשרות אחת היא שהאדם פועל באופן חופשי, כלומר אינו מוכרח לפעול לפי מכלול המחשבות שלו, אלא יכול לבחור גם בניגוד להן.
אפשרות שנייה היא שהאדם אינו פועל מתוך מחשבותיו כלל, אלא גורם חיצוני כלשהו קובע את פעולותיו.
יוצא אם כן שלוש אפשרויות:
או שהפעולה היא תוצאה הכרחית של המחשבות,
או שהיא חופשית לחלוטין ללא תלות בהן,
או שהיא נקבעת על ידי גורם חיצוני שאינו האדם ואינו מחשבותיו.
דוגמה: אדם אחד עונד חוט אדום כסגולה למזל, ואדם אחר לא עונד.
אם נאמר שההתנהגות היא תוצר של מכלול המחשבות, ההבדל ביניהם נובע מהבדל במערכת המחשבות שלהם. אם נחליף בין מערכות המחשבה, נחליף גם את ההתנהגות.
לפי זה, האדם הוא למעשה תוצר של מערכת המחשבות שלו, ולכן שינוי המחשבות היה משנה גם את האדם עצמו.
מכאן עולה שאלה על מושג הבחירה החופשית.
מהי בכלל בחירה חופשית, והאם היא קיימת?
לכאורה יש חוויה ברורה של בחירה: יש פעולות שנראות לנו חופשיות לגמרי, כמו לקום, לשבת או להזיז יד.
לעומת זאת יש פעולות שנראות לא חופשיות, כמו להרים משקל כבד מאוד או לבצע פעולה שאינה אפשרית פיזית.
כלומר יש הבדל בין מגבלה פיזית, מגבלה מנטלית, ותחושת חופש פנימית.
יש מצבים שבהם האדם מרגיש שאין לו בחירה, למשל כאשר הוא רוצה להפסיק הרגל מסוים אך אינו מצליח.
ויש מצבים שבהם הוא מרגיש חופשי לגמרי, כאשר אין התנגדות פנימית או חיצונית משמעותית.
ניתן לומר שתחושת בחירה תלויה בשני גורמים עיקריים: עד כמה הדבר חשוב לאדם, ועד כמה הוא מרגיש שהוא מסוגל לשלוט בו.
כאשר הדבר חשוב מאוד אך האדם מרגיש שאין לו שליטה בו, תחושת הכפייה גוברת.
כאשר הדבר אפשרי ונמצא בשליטה, תחושת החופש גוברת.
תחושת כפייה נוצרת כאשר יש רצון שאינו מתממש, והאדם מרגיש שאינו מצליח לשנות את המצב.
לעומת זאת תחושת חופש נוצרת כאשר האדם מרגיש שהרצון והפעולה נמצאים תחת השפעתו.
יש להבחין בין שני סוגי קושי: קושי הנובע מכך שהמציאות אינה כרצון האדם, וקושי נוסף הנובע מתחושת מוגבלות כללית של האדם עצמו.
אלו שתי חוויות שונות: האחת קשורה לתוצאה, והשנייה קשורה לתחושת יכולת ושליטה.
לסיכום, ניתן לומר שהשאלה האם אדם הוא תוצר של מחשבותיו בלבד מובילה להבנה שהזהות שלנו והאופן שבו אנו מפרשים אחרים קשורים למבנה המחשבות והאינטרסים שלנו.
תחושת חופש או כפייה אינה מוחלטת, אלא תלויה במידת השליטה שאנו מייחסים לעצמנו ובמידת ההתנגדות שאנו חווים.
בסופו של דבר, השאלה אינה רק כיצד אחרים פועלים, אלא כיצד אנו עצמנו פועלים ומה אנו מגדירים כבחירה חופשית
