האם, איך, ועד כמה אפשר לסמוך על מקורות המידע – הפנימיים והחיצוניים?
בכל מקרה, כל המידע תלוי באדם עצמו – האם ועד כמה הוא חושב שניתן לסמוך על מקור מידע כלשהו, בין אם מדובר במקורות מידע פנימיים ובין אם מדובר במקורות מידע חיצוניים.
מקורות מידע פנימיים כוללים את המוח, הלב, הרגש והאינטואיציה.
ומקורות מידע חיצוניים יכולים להיות רובוטים, אדם מהרחוב, דוקטור או פרופסור, ואף אדם המאושפז בבית חולים לחולי נפש.
לכן, אם אדם אינו סומך על מקורות המידע הפנימיים שלו, בהכרח לא יוכל לסמוך גם על מקורות מידע חיצוניים.
זאת משום שכל קליטה של מידע חיצוני מתבצעת באמצעות הכלים הפנימיים – אם איננו יכולים לסמוך עליהם, הרי שגם האופן שבו הם קולטים ומנתחים את המידע החיצוני אינו מהימן.
מי שאין לו כלים פנימיים – לא יוכל לקלוט מהכלים החיצוניים.
ומי שכליו הפנימיים משובשים – קליטתו את המידע החיצוני תהיה משובשת אף היא.
האדם קולט, מבין ושופט את מקורות המידע החיצוניים באמצעות מקורות המידע הפנימיים שלו.
למשל, נניח שהפרופסור דובר אמת צרופה. אבל אם הכלים הפנימיים של האדם המקבל משובשים, ייתכן שהמידע שהוא קיבל מהפרופסור אינו אמין – פשוט מפני שהוא לא שמע או לא הבין את דברי הפרופסור כפי שהפרופסור אמר אותם או התכוון אליהם.
כך גם אם משוגע מספר ששמע מאותו פרופסור מידע מסוים – לא נסמוך על דברי המשוגע, למרות שהפרופסור אמין ב-100%.
כי המשוגע עלול להוסיף או לגרוע דברים מדבריו של הפרופסור, ולכן דבריו אינם מהימנים – אף על פי שמקור המידע החיצוני (הפרופסור) היה אמין לחלוטין.
לכן, אם אדם אינו סומך על מקורות המידע הפנימיים שלו – המוח, הלב, הרגש, האינטואיציה – לא יוכל לסמוך על שום מקור מידע חיצוני: לא על רובוטים, לא על אדם ברחוב, לא על דוקטור או פרופסור, ולא על אדם בבית משוגעים.
האם אדם יכול לסמוך על מקורות המידע הפנימיים שלו?
התשובה תלויה באילו מקורות מדובר.
אם מקורות פנימיים הטעו אותו בעבר – מידת האמון שלו בהם תיפגע, בהתאם לאופי ולחומרת הטעויות.
אבל אם הם לא הטעו אותו מעולם, השאלה הופכת להיות: האם יש אפשרות שייטעו אותו?
אם התשובה חיובית – כלומר, קיימת אפשרות דמיונית לטעייה – אז אף אם בפועל לא חווינו טעות בעבר, לא נוכל לסמוך עליהם במאה אחוז.
אבל אם לא רק שלא טעו אותנו בעבר, אלא אין כל אפשרות עקרונית שייטעו אותנו בעתיד – אז אפשר לסמוך עליהם גם להבא.
אלא שאם נטען שגם על מה שנראה ודאי בשכל “שלא ייתכן בו טעות” – ייתכן שבכל זאת יטעה אותנו, אז לא נוכל לסמוך על שום דבר בכלל – וגם לא על הקביעה עצמה שאין על מה לסמוך.
אבל אם כן – יש לנו מקורות מידע פנימיים שאפשר לסמוך עליהם, ודרכם אנו קולטים ומעבדים את המידע החיצוני.
מכאן נמשיך לשאלה: האם, איך וכמה אפשר לסמוך על מקורות מידע חיצוניים – כגון רובוטים, אנשים ברחוב, דוקטורים, פרופסורים או חולי נפש?
סוגי מידע: אקראי והגיוני
האמינות של מקור מידע חיצוני תלויה בסוג המידע שהוא מוסר לנו.
אם מדובר במידע אקראי – כמו “איך אומרים מילה מסוימת בשפה זרה”, אין לנו דרך לבדוק את אמיתותו באופן עצמאי.
אבל אם מדובר במידע שיש בו היגיון פנימי – כמו טענה לוגית – נוכל לבדוק אותה באמצעות מקורות המידע הפנימיים שלנו.
אם נרצה לסמוך על מידע הגיוני מבלי לבדוק אותו – כלומר, לקבל אותו כפי שהוא – אז מידת ההסתמכות תהיה תלויה בניסיון שלנו מול אותו מקור.
כמה פעמים הסתמכנו עליו בעבר, והאם היה מהימן?, וכולי.
ואם אין לנו שום ניסיון איתו – נוכל להשליך מניסיוננו הכללי על מקורות מידע דומים.
ייתכן שיהיו מקורות שקל לנו להסיק על אמינותם מהידע הכללי שיש לנו על העולם, וייתכן שיהיו כאלה שלא נוכל להסיק עליהם דבר – פשוט כי אין לנו נקודת השוואה רלוונטית.
יתרון הרובוטים
לרובוטים יש יתרון עקרוני: כאשר הם מבצעים חישוב כדי לספק לנו מידע – הם פועלים ללא אינטרסים.
בניגוד לאדם, שיכול להיות מושפע בכל רגע נתון משיקולים זרים (כגון רווח אישי, פחד, גאווה וכד’), הרובוט מבצע פעולה מכנית בהתאם לתכנות.
אמנם ייתכן שמתכנן הרובוט הטמיע בו הטיות – אך בהנחה שהמתכנן היה אובייקטיבי, או שההטיה ניתנת לזיהוי – הרובוט עצמו פועל ללא מניעים נוספים בזמן החישוב.
דוגמה: בחירת רכב
נניח שאדם מתלבט אם לקנות רכב של פיג’ו או יונדאי.
אין לו מידע פנימי חד-משמעי שמכריע ביניהם – מקורותיו הפנימיים רק אומרים ששני הרכבים עשויים להיות טובים או לא.
אבל הם גם לא שוללים את האפשרות שיש אחד טוב יותר.
אם אין לנו כלל אמון במקורות המידע הפנימיים – לא נוכל לסמוך על שום דבר, גם לא על מקורות חיצוניים, שהרי ניתוח דבריהם מתבצע שוב דרך הכלים הפנימיים שלנו.
אבל אם עקרונית אנו כן סומכים על מקורותינו הפנימיים, והם אומרים לנו שייתכן שיש עדיפות כלשהי אך אינם יודעים מהי – נוכל להיעזר במקורות מידע חיצוניים כדי לברר את הספק.
התייחסות למקורות חיצוניים
כיצד נשפוט מקורות מידע חיצוניים?
אם הם מוסרים מידע שיש בו היגיון – נבחן את ההיגיון עצמו, בלי קשר לאומר. כפי שנאמר: “שמע האמת ממי שאמרה”.
אבל אם המידע חסר היגיון – נבדוק אותו לפי מידת האמון שיש לנו באותו מקור.
האמון הזה מבוסס על ניסיון קודם, על מספר הפעמים שנעזרנו בו, ועל אמינותו באותם מקרים.
סיכום
אם אין כלל אמון במקורות המידע הפנימיים – אין גם אמון במקורות מידע חיצוניים.
אבל אם יש אמון, אפילו חלקי, בכלים פנימיים כלשהם – ניתן באמצעותם לבחון את מהימנותם של מקורות חיצוניים: או לפי ההיגיון שבדבריהם, או לפי ניסיון העבר שלנו איתם, או לפי חישוב של ההטיות האפשריות שיכולות להשפיע עליהם.
