למה אנחנו בובות בתיאטרון של אלוהים?

למה אנחנו בובות בתיאטרון של אלוהים?

אדם הוא בובה של אלוהים. אלוהים מתכנת אותו אם לחשוב או לא לחשוב, מה לחשוב וכמה לחשוב, אם לרצות או לא לרצות, ומה לרצות וכמה לרצות.
מתי להיוולד, מתי למות, איפה להיוולד, באיזו ארץ, לאיזו משפחה, לאיזו אמונה ולאיזו תרבות, ובאיזו תקופה.
אם ראובן היה נולד בתקופת האבן, היו לו את האמונות של תקופת האבן ואת התרבות של תקופת האבן.
מצד שני, אם ראובן היה נולד בדור הזה, היו לו את האמונות של הדור הזה ואת התרבות של הדור הזה.
אם ראובן היה נולד בדור הזה במערב, היו לו את התרבות והאמונות השוררות במערב. ואם במערב היה נולד למשפחה יהודית, יזדהה עם האמונות והתרבות היהודית של תרבות המערב. ואם ראובן היה נולד למשפחה נוצרית במערב, אז ראובן היה מאמין נוצרי במערב. ואם היה נולד למשפחה מוסלמית, אז היו לו את האמונות והתרבות של האסלאם.
ואם היה נחשף למידע שהיה משפיע עליו להמיר דתו ואמונתו, אז הוא היה ממיר דתו ואמונתו מנצרות ליהדות או מנצרות ליהדות, או מאסלאם ליהדות, או מיהדות לאסלאם, או מאסלאם לנצרות, או מנצרות לאסלאם.
בקיצור, ראובן הוא בובה ביד האל, העושה ככל העולה על רצונו של אלוהים, כי “אֵין מִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה, וְאֵין מִי יֹאמַר לוֹ מַה תִּפְעַל, כִּי הַכֹּל מַעֲשֵׂה יָדָיו”.
ההכרה הזאת שאדם הוא בסך הכול כלי שנוצר על ידי אלוהים וגם תוכנת על ידי אלוהים באמונות, תרבויות ורצונות, נותנת לו מבט נוסף על אמונותיהם, דעותיהם ורצונם של בני אדם, שהם לא באמת יותר מבובה על חוטים בתיאטרון של אלוהים.