שקרים ופוליטיקה – שתי רמות של שקר אצל פוליטיקאים
שקרים הם מנת לחמם של הפוליטיקאים. כמעט כל הפוליטיקאים משקרים, ואולי אף כולם, תלוי כיצד מגדירים שקר. לפי הגדרה אחת, כמעט כולם משקרים, ולפי הגדרה אחרת, כולם משקרים ללא יוצא מן הכלל.
כעת אני רוצה לעסוק בשתי בחינות של שקרים אצל פוליטיקאים.
הבחינה הראשונה – מידת השקר וחומרתו
יש פוליטיקאים שמשקרים, אך השקרים שלהם אינם בהכרח שקרים גמורים, ברורים ועובדתיים. לעומתם, יש פוליטיקאים שמשקרים שקרים גסים ובוטים, העומדים בסתירה מוחלטת לעובדות ברורות ומוכחות.
כלומר, הבחינה הראשונה היא רמת השקר: עד כמה הדברים הנאמרים עומדים בסתירה לעובדות ברורות וחד־משמעיות.
יש פוליטיקאים שמשקרים, אך אינם מרחיקים לכת עד כדי הכחשת עובדות חלוטות וברורות. לעומתם, יש פוליטיקאים שהם שקרנים גדולים, שאינם מהססים לשקר גם כאשר דבריהם עומדים בסתירה מוחלטת לעובדות ברורות ומוכחות.
הבחינה השנייה – שפת הגוף של המשקר
גם בקרב אלה שמשקרים שקרים גמורים, בניגוד לעובדות ברורות ומוכחות, אפשר להבחין בשתי רמות.
ברמה הראשונה נמצאים אלה שמשקרים, אך בשפת גופם ניתן לעיתים להבחין בסימנים העשויים להעיד על אי־נוחות: מצמוצים, תנועות גוף, שינויים בטון הדיבור וכיוצא בזה.
לעומתם, יש כאלה שמשקרים שקר גמור ומוחלט, אך משדרים כאילו אמרו את האמת, את כל האמת ורק את האמת. בשפת גופם לא ניכר שום סימן חיצוני לכך שהם משקרים. אלה הם שקרנים מיומנים, שקרנים בני שקרנים.
הם נכנסים כל כך עמוק לתוך השקר, מתורגלים בו כל כך, עד שהם מסוגלים לומר דבר שקר גמור בביטחון מוחלט, כאילו מדובר באמת צרופה. שפת גופם אינה משדרת כל סימן של שקר, ולא ניתן להבחין באמצעותה שהם משקרים.
זהו שקר מושלם משתי בחינות: גם מבחינת תוכן הדברים, העומד בסתירה מוחלטת לעובדות, וגם מבחינת תחושת הנוחות של המשקר עם השקר, שאינה מותירה סימנים חיצוניים בגופו.
הפוליטיקאי השקרן המקצוען לשמצה הוא אפוא זה שמשקר שקרים גמורים ומוחלטים, ובו בזמן מרגיש איתם בנוח כאילו היו אמת צרופה, מבלי להותיר סימנים חיצוניים המעידים על השקר.
הבחנה נוספת – שקר מודע ושכנוע עצמי
יש כאן בחינה נוספת, שאיני עוסק בה במסגרת מאמר זה: אדם שאומר דברים המנוגדים לעובדות ברורות, אך משכנע את עצמו שהם אמת, עד שהוא מאמין בהם באמת ובתמים, באמצעות סוג של אוטוסוגסטיה (שכנוע עצמי).
אולם במאמר זה אני עוסק בשקר מודע, שבו האדם יודע שהוא משקר, ולא בשקרים הנובעים מתהליכים בלתי מודעים או משכנוע עצמי, שייתכן שכולנו לוקים בהם במידה זו או אחרת.
לסיכום
כאשר אנו בוחנים שקרים של אחרים כלפינו, שקרים שלנו כלפי אחרים, ואף שקרים שלנו כלפי עצמנו, יש לשים לב לכמה בחינות מרכזיות.
הבחינה הראשונה היא מידת השקר: עד כמה תוכן הדברים שקרי, ועד כמה הוא עומד בסתירה לעובדות ברורות ומוכחות.
הבחינה השנייה היא שפת הגוף של המשקר: האם השקר מלווה בסימנים חיצוניים של אי־נוחות, או שהאדם משדר ביטחון ונינוחות מוחלטים, כאילו הוא דובר אמת.
חשוב לזכור כי אדם שנראה אמין בשפת גופו אינו בהכרח דובר אמת. ייתכן שהוא שקרן מיומן, המסוגל לשדר בגופו את השקר כאילו היה אמת צרופה.
עם זאת, יש לזכור שגם סימנים של אי־נוחות אינם הוכחה לשקר, והיעדרם אינו הוכחה לאמת.
לכן, אין לקבוע את אמיתות דבריו של אדם רק על פי מידת הביטחון שהוא מפגין או על פי שפת גופו, אלא בראש ובראשונה על פי בחינה עניינית של תוכן דבריו והתאמתם לעובדות.
