המבט של מנהיג אמיתי על המצב בהווה – שתי נקודות מבט על הרגע
כאשר אדם נקלע למצב מסוים בחיים ובא לשפוט אותו, יש שתי דרכים לשפוט את אותו רגע: האחת, בהשוואה לרגעים אחרים מהעבר ומההווה; והשנייה, ביחס לתכלית הסופית של המציאות.
אנשים רגילים שופטים את הרגע בהשוואה למקרים אחרים בחייהם בעבר. בהתאם לאירועים אחרים שקרו, הם מסיקים עד כמה אותו אירוע טוב או רע, האם המצב נעשה גרוע יותר או טוב יותר, כאמור, בהשוואה לאירועים אחרים מן העבר.
יש גם כאלה שיכולים להשוות את האירוע למקרים אפשריים על פי דמיונם לעתיד וביחס לאפשרויות אחרות במציאות.
ואילו המנהיג האמיתי שופט את הרגע ביחס לתכלית האמיתית והסופית של המציאות.
הערך והמשמעות שמקבל אותו רגע משתנים אם משווים אותו ביחס לרגעים אחרים שקרו בעבר או ביחס לאירועים אפשריים שלא קרו בפועל, לבין אם בוחנים אותו ביחס לתכלית המוחלטת של המציאות.
לעיתים אדם מרגיש שמצבו הולך ומדרדר ומתחיל להתייאש, כיוון שהוא בוחן את המצב בהווה ביחס לאירועים שקרו לו בעבר.
ואדם אחר מנסה להתרומם מעל רגעי ההווה והעבר, ובוחן את מצבו הרגעי לפי האפשרויות שיכולות להיות בעתיד.
הבחינות שהוזכרו לעיל לא בהכרח משקפות את מצבו האמיתי של האדם, כיוון שהמדד שבו מודדים את מצבו איננו מדד התכלית האמיתית של החיים.
ואילו המנהיג האמיתי, שיודע את התכלית האמיתית של החיים, בוחן את הרגע לאור התכלית הסופית של החיים.
עומדן מצבו האמיתי של האדם – האם הוא מתקדם או מדרדר – נבחן ביחס לתכלית האמיתית של החיים. לכן, מי שלא הגיע לתכלית האמיתית של החיים אינו יודע אם הוא מתקדם או מדרדר, שכן התקדמות או נסיגה תלויות ביחס למה. כל מדד שבו מודד האדם את מצבו, אם אינו מודד אותו ביחס לתכלית, עשוי להיות שגוי ולא מדויק.
יכול להיות שהוא בנסיגה עצומה והוא מרגיש שתכף יגיע לפסגת התכלית, ולהפך – הוא עשוי לחשוב שהוא בנסיגה עצומה בעוד הוא תכף מגיע אל פסגת התכלית.
משל גן המבוכה
אפשר להבין את נקודת המבט הזו באמצעות דימוי של גן המבוכה. דמיין שאתה נכנס לגן מבוך, ולאורך הדרך אתה נתקל בשבילים מתפצלים. לעיתים אתה חש כאילו אתה מתרחק מנקודת היציאה, ולעיתים אתה משוכנע שאתה מתקרב אליה, אך בפועל, המצב מורכב יותר.
ההתקדמות האמיתית בתוך המבוך אינה נמדדת לפי תחושת הקִרבה לנקודת היציאה, אלא לפי התוכנית הכללית של המבוך. אם מישהו מבחוץ, שצופה בתוכנית המבוך, מנחה אותך להמשיך בשביל שנראה כמתרחק, הוא יודע שזהו הנתיב הנכון להגיע ליעד, גם אם באותו רגע זה לא נראה הגיוני.
כך גם במציאות: האדם בתוך ה”גן” של חייו עשוי להרגיש שהמצב הרגעי שלו גרוע או מתרחק מהמטרה, אך המנהיג האמיתי – כמו מי שמבין את מפת המבוך – יודע כיצד להוביל אותו, ולפעמים המסלול הנכון עובר בשבילים שנראים שגויים מבחוץ.
תהליך הגאולה של עם ישראל כדוגמה
ניתן לראות רעיון זה בתהליך הגאולה של עם ישראל.
בעקבות דרישת משה בשם אלוהים מפרעה לשחרר את בני ישראל ממצרים, פרעה מחליט להכביד את עול השעבוד עליהם. העם, שהוכבד עליו עול השעבוד, מתלונן על משה שבגללו פרעה הכביד עליהם. בעקבות כך משה רבנו פונה בתלונה לאלוהים ואומר:
“אֲדֹנָי, לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה–לָמָּה זֶּה, שְׁלַחְתָּנִי. וּמֵאָז בָּאתִי אֶל-פַּרְעֹה, לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ, הֵרַע, לָעָם הַזֶּה; וְהַצֵּל לֹא-הִצַּלְתָּ, אֶת-עַמֶּךָ.”
ואלוהים משיב לו:
“עַתָּה תִרְאֶה, אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה: כִּי בְיָד חֲזָקָה, יְשַׁלְּחֵם, וּבְיָד חֲזָקָה, יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ.”
ועל כך אומר המדרש:
“עַתָּה תִרְאֶה… – הִרְהַרְתָּ עַל מִדּוֹתַי: לֹא כְּאַבְרָהָם שֶׁאָמַרְתִּי לוֹ ‘כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע’ (בראשית כא,יב), וְאַחַר כָּךְ אָמַרְתִּי לוֹ ‘הַעֲלֵהוּ לְעוֹלָה’ (בראשית כב,ב) וְלֹא הִרְהֵר אַחֲרֵי מִדּוֹתַי. לְפִיכָךְ עַתָּה תִרְאֶה – הֶעָשׂוּי לְפַרְעֹה תִּרְאֶה, וְלֹא הֶעָשׂוּי לְמַלְכֵי שִׁבְעָה אֻמּוֹת כְּשֶׁאֲבִיאֵם לָאָרֶץ” (שמות רבה ה,כג; סנהדרין קי”א ע”א).
האם מאז ביאת משה והכבדת השעבוד מצב עם ישראל השתפר או הורע? האם הם התקדמו אל עבר הגאולה או להפך?
התשובה תלויה באיזה מדד בוחנים את מצבם: אם בוחנים את מצבם ביחס למצב לפני ביאת משה, נראה שמצבם הורע. אך אם בוחנים את מצבם ביחס לתכלית הסופית – יציאת מצרים וההגעה אל הארץ – מצבם השתפר, שכן גאולתם כבר החלה, ורגעים ספורים נותרו עד שיצאו ממצרים.
מסקנות מעשיות
- זהירות מפני שיפוט רגעי: אדם שעדיין לא הגיע לתכלית חייב לקחת את תחושות העלייה והירידה בערבון מוגבל. תחושת שפל עלולה להתגלות כהקדמה לעלייה גדולה, ולהפך.
- בחירת מנהיג חכם: על האדם לבחור במנהיג אמיתי – כזה שהגיע לתכלית, מכיר את השבילים, ויכול להדריך אותו בדרך הנכונה.
בסופו של דבר, שיפוט נכון של המצב דורש ראייה עמוקה וכוללת, כזו שמכוונת אל התכלית העליונה של החיים.
