אני – מי אני חושב שאני? מסע בחיפוש אחר הזהות העצמית
ייתכן שמי שאני חושב שאני הוא המכלול של הגוף, תחושת הקיום, הידיעות והרצונות. כולם יחד מרכיבים את האני.
שאלות על תשובה זו:
אם אלבש כובע גרב, האם זה אני אחר?
אם אסתפר, האם זה אני אחר?
אם אדביק שיער, האם זה אני אחר?
התשובה לשאלות אלו היא שזה לא אני אחר לגמרי, אבל זה אותו אני שהשתנה מעט. אני שהשתנה.
בהתחלה עלתה האפשרות שאולי אני הוא הגוף, אך לאחר מכן נראתה האפשרות שהאני יכול להיות גם תחושת הקיום. אז צירפנו גם את תחושת הקיום לאני. לאחר מכן נראה שגם הרצונות והידיעות יכולים לייצג את האני, ולכן גם הם צורפו לאני. כך יצא שהאני הוא המכלול של כל הדברים האלה: תחושת הקיום, הגוף, הרצונות והידיעות.
אך לאחר ההבנה הזאת של “מי אני חושב שאני”, עדיין עולה ספק: אולי מי שאני חושב שהוא אני אינו כל ארבעת המרכיבים הללו יחד, אלא משהו אחר. לכן המסקנה הזאת אינה מספקת.
הבדל בין השאלות “מי אני” ו”מי אני חושב שאני”:
יש שוני גדול בין השאלה “מי אני” לבין השאלה “מי אני חושב שאני”. השאלה “מי אני” עוסקת בהבנה והכרה של האני כפי שהוא באמת, בעוד שהשאלה “מי אני חושב שאני” היא שאלה סובייקטיבית. מי שאני חושב שאני אינו בהכרח האני האמיתי, וייתכן שאפילו ההפך המוחלט ממנו. את התשובה לשאלה “מי אני חושב שאני” מחפשים בתוך המחשבות האישיות של החושב עצמו, ולא מחוץ לו. השאלה היא סובייקטיבית, ולכן גם התשובה היא סובייקטיבית.
שאלות על המסקנה שהאני מורכב ממספר חלקים:
יש לשאול: אולי אין משהו ספציפי שאליו מתכוונים כשמדברים על האני, אלא כל פעם מתכוונים למשהו אחר? אולי זה אקראי לגמרי.
לדוגמה, השאלה “מה המספרים של הלוטו?” אינה מתייחסת למספר מסוים, אלא כל פעם למשהו אחר. אפשר לשאול “מה המספרים שמילאתי בפעם הזאת או בפעם אחרת?” ואז לקבל מספר מסוים.
באופן דומה, אפשר לשאול:
מי אני חושב שאני כאשר אני אומר “אני רעב”?
מי אני חושב שאני כאשר אני אומר “אני עייף”?
מי אני חושב שאני כאשר אני אומר “אני כועס”?
אך לגבי השאלה הכללית “מי אני חושב שאני”, ייתכן שכל פעם אני מתכוון למשהו אחר, ולא תמיד למשהו מסוים. בכל מצב נתון, כאשר אני מזכיר את המילה “אני”, אני מתכוון למשהו אחר. לכן יהיה נכון לשאול: למה אני מתכוון כאשר אני אומר “אני” ביחס למשהו מסוים? כי באותו רגע, אולי כל פעם אני מתכוון למשהו אחר.
השאלה “למה אני מתכוון” מניחה שיש משהו מסוים שאני מתכוון אליו, אך לא בהכרח שזה נכון. ייתכן שלא תמיד אני מתכוון לאותו דבר, ואולי זה תלוי במצב.
כאשר אני אומר “אני רעב”, אולי אני מתכוון לגוף. לעומת זאת, כאשר אני אומר “אני כועס”, אולי אני מתכוון למשהו נפשי או מנטלי, ולא לגופני.
לכן, מה שנכון לשאול הוא: במצב מסוים, כאשר אני אומר “אני”, למה אני מתכוון? למשל, בעבודה, כשאני אומר “אני”, זה מתייחס לתפקיד שלי. אולי הכוונה תלוית הקשר.
ייתכן שזו הסיבה שבגללה חושבים שהאני הוא גם הגוף, גם תחושת הקיום, וגם הרצונות והידיעות. כי כל פעם רואים שמתכוונים למשהו אחר, ומסיקים שהאני הוא כנראה גם זה וגם זה.
האם הפתרון לשאלה תלוי בסיטואציה?
אולי הפתרון לשאלה הוא תלוי בסיטואציה. אולי אפשר לשאול ולקבל תשובה מסוימת רק בכל מקרה לגופו, כגון:
כאשר אני אומר “אני עייף”, למה אני מתכוון?
כאשר אני אומר “אני רוצה שהמחבלים ימותו”, למה אני מתכוון?
ייתכן שהתשובה המסוימת שניתנה למעלה, שהאני מורכב ממספר דברים יחד, אינה מספקת כי היא אינה נכונה. ייתכן שאין “אני” מסוים שתמיד מתכוונים אליו, ולכן הניסיון להגדיר “אני” מסוים שתמיד מתכוונים אליו הוא רעיון לא נכון.
הקפדה על שאלה מסוימת:
לפעמים, כאשר חוקרים שאלה מסוימת, סוטים ממנה במעט. לכן, כאשר רוצים להגיע לבירור מדויק של עניין מסוים, צריך להקפיד לא לסטות מאותה שאלה ימין או שמאל, ולא לסטות מהשאלה אפילו כחוט השערה, אלא אם מחליטים במודע להפסיק לעסוק בשאלה הנידונה ועוברים לעסוק בשאלה אחרת הדומה לה.
האם יש מכנה משותף קבוע?
לגבי המסקנה שהגענו עד כה, שאומרת שהכוונה תלוית מצב ואין כוונה אחת, אלא כל פעם יכול להיות משהו אחר, יש לשאול: האם כל פעם זה משהו אחר לחלוטין, שאינו קשור לפעמים הקודמות, או שלצד השינויים שמתחוללים במצבים השונים, יש גם מכנה משותף קבוע שלא משתנה?
אם יש מכנה משותף, מהו אותו מכנה משותף שחוזר על עצמו? מה הדברים שחוזרים על עצמם בכל פעם שאני אומר “אני”?
לדוגמה, לגבי מספרי הלוטו, נכון שכל פעם ממלאים מספר אחר, ואין מספר קבוע שממלאים בלוטו, אבל עדיין יש מכנה משותף בין כל הפעמים: סך המספרים שאפשר למלא במסגרת הלוטו הוא ידוע ומספר מסוים וקבוע, ואינו משתנה.
האם הגוף הוא המכנה המשותף?
הגוף תמיד קיים בכל ההופעות של האני. האם ניתן לומר שהגוף הוא המכנה המשותף? התשובה היא שלא, כי השאלה אינה מדוע מתכוונים לאני, או האם נכון מה שמתכוונים, אלא השאלה היא למה מתכוונים במחשבה אישית וסובייקטיבית.
לכן השאלה היא: האם בכל פעם שאומרים “אני” מתכוונים גם לגוף? לא האם הגוף קיים, אלא האם מתכוונים אליו. לכן זה לא רלוונטי אם בכל הפעמים הגוף קיים, אלא האם מתכוונים אליו או לא. אך מכיוון שהוא תמיד קיים, אולי כן מתכוונים אליו, ולכן אולי לפחות בתת-מודע אני מתכוון גם לגוף.
התמקדות במה שמכוונים במודע:
כדי להקל על הדיון, נקבע שהשאלה עוסקת במה שמכוונים במודע. למה אני מתכוון באופן מודע? אם נפתור זאת, נוכל לדון בשאלות נוספות, כמו האם זה הגיוני שאני מתכוון לזה, וכיוצא בזה שאלות שנוגעות לשאלה הזאת.
מה שברור הוא שלפחות בפעמים שאני אומר “אני”, אני מתכוון למשהו אחר שהוא יותר דומיננטי. למשל, כאשר אני אומר “אני כועס”, החלק הנפשי דומיננטי, והחלק הגופני פחות. כאשר אני אומר “כואב לי הרגל”, הדומיננטי הוא הגוף, וכולי.
העניין של מה יותר דומיננטי בכל פעם אינו רלוונטי לדיוננו, כי השאלה הנדונה היא מהו הדבר שתמיד אני מתכוון אליו. לכן העניין של הדומיננטיות מסיח את הדעת מהדיון הממוקד בשאלה: למה תמיד אני מתכוון?
זווית נוספת לחשיבה:
נניח שמישהו בשבי הוחלף שמו במשך 10 שנים. אולי על השם הקודם לא חושבים, אבל על מה בכל זאת תמיד חושבים שהוא האני? מהו הדבר שתמיד אני אומר “אני” ומתכוון אליו? מה תמיד הוא האפשרות שאני מתכוון אליו?
גם אם הייתי גדל בג’ונגל, מהו האני שאני חושב שהוא אני שנשאר? נניח שהייתי גדל בסין, מהו האני שאני חושב שהוא אני שנותר גם שם? מהו הדבר שאני תמיד חושב עליו כאני, ולא משנה מיהו האני שהשתנה.
האם תחושת הקיום תמיד חוזרת על עצמה?
האם תחושת הקיום היא תמיד משהו שאני מתכוון אליה? האם היא תמיד חוזרת על עצמה? ברור שאני לא יכול לחשוב שום דבר בלי שאחשוב שאני קיים אלא השאלה היא האם אני חושב על תחושת היום במודע.
העניין אמור להיות פשוט: לעשות השוואה בין כל הפעמים שאני אומר “אני”, ולראות אם יש משהו שחוזר על עצמו. זו שונה מהשאלה “למה אני מתכוון” באופן כללי, אלא מה המשותף ב”אני מתכוון” של כל הפעמים.
האם תמיד אני חווה תחושת קיום שאני קיים כמשהו? האם זו תשובה נכונה?
אם זו תשובה נכונה, אז למה היא לא מספקת? אלו שתי שאלות שונות כי יש תשובה נכונה שלא מספקת, ויש תשובה שמספקת שהיא לא נכונה. כאן השאלה היא האם התשובה נכונה, ולא האם התשובה מספקת או לא. לכן צריך לחפש את התשובה הנכונה, ולא לחקור אחר השאלה למה היא מספקת, כי אלו שתי שאלות שונות, ולא תמיד יש להן אותה תשובה.
