בחירות לשלטון – כיצד להתמודד עם הפסד בבחירות ולהמתיק את מרירותו?
מדוע יש אנשים שתוצאות הבחירות אינן מטרידות אותם, ואילו אחרים חווים אותן כאובדן של ממש?
יש אנשים שתוצאות הבחירות לשלטון אינן מעניינות אותם. לא משנה כרגע מהי הסיבה לכך: אולי הם אינם מתעניינים בפוליטיקה, אולי אינם רואים הבדל משמעותי בין המתמודדים, ואולי מסיבות אחרות.
מה שחשוב לענייננו הוא שאותם אנשים אינם מתעניינים בשאלה מי ינצח, מי יפסיד ומי יהיה בשלטון.
ממילא, מבחינתם אין בעיה מיוחדת אם תוצאות הבחירות יהיו כאלה או אחרות. מי שינצח – ינצח, ומי שיפסיד – יפסיד. הדבר אינו מטריד אותם במיוחד.
לעומתם, יש אנשים שתוצאות הבחירות מעניינות אותם מאוד.
יש כאלה שהדבר חשוב להם עד כדי כך שאם הצד שהם תומכים בו יפסיד, והצד המתנגד להם ינצח, מבחינתם מדובר באבל של ממש, באובדן של ממש, ולעיתים אף בתחושות קשות של דיכאון וייאוש.
אנשים כאלה קיימים בשני צידי המתרס הפוליטי. כל צד עשוי לראות בניצחונו של הצד האחר אסון גדול, ובהפסדו של הצד שלו פגיעה קשה בעתידו ובעתיד המדינה.
ככל שאדם מזדהה יותר עם צד מסוים, וככל שתוצאות הבחירות חשובות לו יותר, כך ההפסד עלול להיות קשה ומר יותר בעיניו.
ומכאן עולה השאלה: האם אפשר, וכיצד אפשר, להמתיק ולו במעט את הגלולה המרה של ההפסד ושל ניצחון הצד שכנגד?
האם יש בכלל פתרון לבעיית ההפסד בבחירות?
ראשית, לא ברור שיש בכלל פתרון הולם לבעיה הזאת.
כאשר שני מלכים רוצים למלוך בכתר אחד, וכל אחד מהם רוצה להיות המלך, לא ברור שיש פתרון אופטימלי שיספק את שניהם.
הרי אם רק אחד מהם יכול למלוך, בהכרח האחר לא ימלוך. אם האחד ינצח, האחר יפסיד.
כך גם בבחירות לשלטון. כאשר שני צדדים מתמודדים על השלטון, וכל אחד רוצה שהצד שלו ינצח, לא ייתכן ששניהם יקבלו את מלוא מבוקשם, כל עוד מדובר בשלטון שרק אחד מהם יכול להחזיק בו.
לכן, כל עוד יש מנצח ומפסיד, לפחות אחד הצדדים יצטרך לבלוע את כוס התרעלה של ההפסד, או של ניצחון הצד שכנגד.
מבחינה זו, לא נראה שיש פתרון הולם מלכתחילה. הרי עצם המאבק על השלטון יוצר אפשרות של הפסד, ומי שאינו מוכן לקבל את האפשרות הזאת עלול לסבול כאשר היא מתממשת.
אולם גם אם אין פתרון הולם מלכתחילה, ייתכן שיש פתרון בדיעבד.
כלומר, לאחר שהבחירות כבר הסתיימו, הצד האחד הפסיד והצד האחר ניצח, אפשר לנסות להתמודד עם ההפסד ולהפחית את המרירות שהוא גורם.
כיצד אפשר להמתיק את הגלולה המרה של ההפסד?
הדרך הראשונה היא לקבל את ההפסד ולהשלים איתו, תוך היאחזות בדברים הטובים ובתקוות החיוביות שנותרו למרות ההפסד.
הרי גם כאשר הצד שלנו מפסיד, אין פירוש הדבר שכל הדברים הטובים נעלמו ושלא נותרה שום תקווה.
ייתכן שיש דברים טובים שימשיכו להתקיים גם תחת השלטון החדש. ייתכן שיש דברים חיוביים שאפשר למצוא גם בשלטון שאיננו רוצים בו. וייתכן שגם בעתיד יהיה אפשר לשנות, לתקן ולשפר את המצב.
לכן, במקום להתמקד רק במה שהפסדנו ובמה שעלול להיות רע, אפשר להתבונן גם במה שלא הפסדנו, במה שעדיין טוב ובתקוות שנותרו לעתיד.
אין הכוונה להתעלם מן ההפסד או להכחיש את הדברים השליליים שאנו רואים בשלטון שנבחר, אלא להבין שגם לאחר ההפסד לא הכול אבוד.
ההיאחזות בטוב שנותר ובתקווה לעתיד יכולה להמתיק, ולו במעט, את מרירות ההפסד.
האם הטוב והרע תלויים במי שנמצא בשלטון?
דרך נוספת להתמודד עם ההפסד היא באמצעות ההבנה שהטוב והרע האמיתיים הם פנימיים ולא חיצוניים.
לפי הבנה זו, הטוב והרע הפנימיים של האדם נמצאים תמיד במצב של איזון, ואינם משתנים באמת בעקבות התופעות החיצוניות.
כלומר, גם אם המציאות החיצונית משתנה, וגם אם השלטון מתחלף, אין פירוש הדבר שהטוב והרע הפנימיים של האדם השתנו בהתאם.
אפשר להמחיש זאת באמצעות ההבנה שבכל מקרה יהיו חסרונות ובעיות.
הרי גם אם הצד שלנו היה מנצח בבחירות, לא היינו חיים במציאות שאין בה שום בעיות. גם תחת השלטון שהיינו רוצים בו היו מתעוררים קשיים, חסרונות וצרות אחרות שהיינו צריכים להתמודד איתם ולסבול מהם.
אם כך, ההבדל בין ניצחון להפסד אינו בהכרח הבדל בין מציאות שיש בה טוב בלבד לבין מציאות שיש בה רע בלבד, אלא בין מציאויות שונות, שבכל אחת מהן יש יתרונות וחסרונות.
נוסף על כך, מה שנחשב בעינינו שלילי עשוי להיחשב חיובי בעיני אחרים, ומה שנחשב בעינינו חיובי עשוי להיחשב שלילי בעיניהם.
אותו שלטון עצמו יכול להיות מקור לשמחה ולתקווה עבור אדם אחד, ומקור לצער ולדאגה עבור אדם אחר.
לכן אפשר לשאול: אם מה שנחשב טוב בעיני האחד נחשב רע בעיני האחר, ואם בכל מקרה יהיו חסרונות ובעיות, עד כמה נכון לתלות את הטוב והרע הפנימיים שלנו בתוצאות הבחירות?
לפי ההבנה שהטוב והרע האמיתיים הם פנימיים, אפשר להפחית את הדאגה מניצחונם של גורמים שנחשבים בעינינו שליליים.
אין פירוש הדבר שאין הבדלים בין שלטון לשלטון מבחינה חיצונית, אלא שמבחינת הטוב והרע הפנימיים, אין הכרח שההבדלים החיצוניים ישנו את מצבו האמיתי של האדם.
לפי גישה זו, לא משנה מי נמצא בשלטון מבחינת הטוב והרע הפנימיים, משום שהטוב והרע האמיתיים אינם תלויים בשלטון החיצוני.
כיצד אפשר להתמודד עם החסרונות של השלטון שנבחר?
נוסף על מציאת היתרונות והתקוות שנותרו לאחר ההפסד, ולהבנה שהטוב והרע האמיתיים הם פנימיים ולא חיצוניים.
יש דרך מעשית נוספת להתמודד עם תוצאות הבחירות.
אפשר לערוך רשימה של החסרונות והבעיות שאנו רואים בשלטון שנבחר, ולבחון כיצד אפשר להתמודד עם כל אחד מהם.
במקום להסתפק בתחושה כללית שהשלטון החדש הוא שלילי, אפשר לשאול שאלות פשוטות:
מה בדיוק רע בעינינו בשלטון הזה? אילו בעיות אנו חוששים שהוא ייצור? אילו חסרונות אנו צופים בעקבות בחירתו?
לאחר שזיהינו את החסרונות, אפשר לבחון כל אחד מהם ולשאול כיצד אפשר להתמודד איתו.
ייתכן שיש חסרונות שאפשר לקבל ולהשלים איתם. ייתכן שיש חסרונות שאפשר למנוע או לצמצם. וייתכן שיש חסרונות שאפשר למצוא להם מענה חלופי.
כך, במקום לראות בהפסד אסון אחד גדול שאין מה לעשות מולו, אפשר לפרק את הבעיה לחלקים ולחפש מענה לכל אחד מהם.
אין הכרח שנצליח לפתור את כל הבעיות, אך עצם האפשרות להתמודד עם חלקן עשויה להפחית את תחושת חוסר האונים ואת מרירות ההפסד.
כלומר, לצד ההשלמה עם ההפסד, אפשר גם לפעול כדי להתמודד עם חסרונותיו של השלטון שנבחר.
האם אפשר ששני מלכים ימלכו בכתר אחד?
נוסף על כל הדרכים שהוזכרו, יש גם אפשרות אחרת, שנראית לכאורה בלתי הגיונית.
מקובל לומר שאין שני מלכים יכולים להשתמש בכתר אחד. כלומר, אם שניים רוצים למלוך באותו כתר, רק אחד מהם יכול להיות המלך.
אולם יש מי שאומר שאפשר ששני מלכים ימלכו בכתר אחד.
אם מקבלים אפשרות זו, אפשר לומר שגם כאשר שני צדדים מתמודדים על השלטון, אין הכרח שאחד מהם יהיה המנצח והאחר המפסיד.
ייתכן שבמובן מסוים שניהם יכולים להיות מנצחים.
אמנם, לפי ההיגיון הרגיל, כאשר צד אחד מנצח בבחירות והאחר מפסיד, לא ייתכן ששניהם ניצחו באותו מובן.
אך לפי האפשרות של שני מלכים בכתר אחד, אפשר לחשוב על מציאות שבה שניהם מולכים, אף שלכאורה הדבר אינו הגיוני.
אפשר להזכיר בהקשר זה את הסיפור של רבי נחמן במעשה שבעה קבצנים, אשר בו המלך מוסר את המלוכה לבנו עוד בחייו. במקרה כזה, עצם העברת המלוכה אינה מחייבת בהכרח לראות באב מלך שהפסיד לבנו.
הרעיון הוא שאפשר לבחון את משמעות המלוכה, הניצחון וההפסד גם בדרכים אחרות, ולא רק באמצעות ההבחנה הפשוטה שלפיה אם האחד ניצח, האחר בהכרח הפסיד.
לפי אפשרות זו, ייתכן ששני הצדדים ניצחו, אף שלכאורה רק אחד מהם זכה בשלטון.
ואם כך, אולי אין באמת מפסידים, אלא רק מנצחים. ואולי אין הבדל מהותי בין מנצחים למפסידים. ואפשר גם להעלות את האפשרות ההפוכה, שכולם מפסידים.
לסיכום – כיצד אפשר להתמודד עם הפסד בבחירות לשלטון?
מי שתוצאות הבחירות אינן מעניינות אותו, ממילא אינו מוטרד במיוחד מהשאלה מי ינצח ומי יפסיד.
אולם מי שאכפת לו מאוד מתוצאות הבחירות, והמועמד או הצד המועדף עליו הפסיד, עלול לחוות מרירות קשה. ככל שרמת האכפתיות שלו גבוהה יותר, כך גם מרירות ההפסד עלולה להיות גדולה יותר.
לא ברור שיש לבעיה הזאת פתרון הולם מלכתחילה, משום שכאשר שני צדדים רוצים לשלוט, וכל אחד רוצה לנצח, תמיד קיימת האפשרות שאחד מהם יפסיד.
אולם בדיעבד אפשר לנסות להתמודד עם ההפסד בכמה דרכים.
ראשית, לקבל את ההפסד ולהיאחז בדברים הטובים ובתקוות שנותרו גם לאחריו.
שנית, להבין שהטוב והרע האמיתיים הם פנימיים ולא חיצוניים, ושגם אם הצד שלנו היה מנצח, עדיין היו חסרונות ובעיות אחרות או שמבחינה פנימית אף פעם אין חסרונות ואין בעיות. לכן, מבחינת הטוב והרע הפנימיים, אין הכרח שתוצאות הבחירות ישנו את מצבו האמיתי של האדם.
שלישית, לזהות את החסרונות שאנו רואים בשלטון שנבחר ולבחון כיצד אפשר לקבל אותם, למנוע אותם או למצוא להם מענה חלופי.
ולבסוף, לפי האפשרות ששני מלכים יכולים למלוך בכתר אחד, אפשר לומר שבמובן מסוים שני הצדדים ניצחו, למרות שלפי ההיגיון הרגיל הדבר אינו אפשרי.
לכן, גם כאשר הצד שלנו מפסיד בבחירות, אפשר להמתיק את מרירות ההפסד באמצעות הטוב והתקווה שנותרו, באמצעות ההבנה שהטוב והרע האמיתיים הם פנימיים ולא חיצוניים, ובאמצעות ההתמודדות עם החסרונות של השלטון שנבחר. ואם אפשר ששני מלכים ימלכו בכתר אחד, אולי אין הבדל בין מנצחים למפסידים, אולי כולם מפסידים, ואולי כולם מנצחים.
