אחדות – מהם הגורמים לחוויית אחדות?
ראובן:
חלמתי חלום שבו אני נמצא בחוויה של אחדות, שבה כל המציאות היא חוויה שלי, ואני מדמיין שהכול הוא אני. למשל, אני חולם שאמי היא יצירה של המחשבות שלי; את הזוגיות שלי אני חושב וחולם – הכול נובע ממני, ואין דבר מלבדי.
ובחלום אני מפחד לגלות ולחשוף שהכול הוא אני, מתוך חשש שאאבד את משמעות החיים. לכן יש בי פחד בתוך החלום, וכך אני עובר מחלום אחד לחלום אחר.
המכנה המשותף בין כל האירועים הוא החוויה שכל הדברים המתרחשים נוצרים ממני; אך מצד שני, אני מפחד לגלות זאת באופן ממשי, מחשש לאיבוד משמעות החיים.
כלומר, אני מנסה לברוח מהמציאות שבה אגלה שהכול הוא אני – ציורי מחשבה וציורי דמיון שלי, ואין עוד מלבדי.
שאלה:
האם אתה חושב על כך בחיים, או שזה מתרחש רק בחלום?
תשובה:
גם בחיים יוצא לי להרהר על כך במצב של ערות, אבל בחלום זה מגיע אליי בצורה חזקה יותר.
שאלה:
כאשר אתה חושב על כך בזמן ערות, האם אתה חושב על כך מצד הדמיון או מצד השכל?
תשובה:
אני חושב על כך גם מצד הדמיון וגם מצד השכל.
שאלה:
מהן ההיגיון והמחשבות השכליות שמובילים אותך לחוויית אחדות זו בשכל?
התניות חברתיות והעדפות משתנות
אחד השכליים שמובילים אותי להבנה זו של אחדות הוא ההתבוננות בדברים שאנשים מחשיבים לבעלי חשיבות. הבנה זו נובעת מכך שהחשיבות שאנשים מייחסים לדברים נובעת פעמים רבות מהתניות חברתיות.
התבוננות זו מובילה אותי להבנה שכל הדברים שנדמה לי שאני רוצה בהם – איני בהכרח רוצה אותם באמת, אלא פעמים רבות אלו רצונות שנוצרו מתוך התניות חברתיות.
לדוגמה, כיום המונדיאל נחשב לבעל ערך ומשמעות עבור רבים, אך אילו בחברה הוא לא היה נחשב לדבר חשוב – ייתכן שלא הייתי מייחס לו רצינות או חשיבות. או אילו הייתי חי בדור אחר, ייתכן שהוא היה חסר משמעות לחלוטין עבורי.
ישנם דברים רבים שאני רוצה בהם רק משום שכך הורגלתי בחברה, אך אין אלו בהכרח רצונות עצמיים ואמיתיים שלי.
ישנן העדפות רבות מאוד בתחום הזוגיות – מלאה או רזה, בהירה או כהה וכדומה. גם העדפות אלו משתנות אצלי מזמן לזמן: בתקופה אחת אני מעדיף אדם בעל מאפיינים מסוימים, ובתקופה אחרת אני מעדיף אדם בעל מאפיינים אחרים.
כך גם לגבי העדפות במזון, שהן במידה רבה התניות תרבותיות: העדפה של צורת הגשה מסוימת, העדפה של שילוב בין סוגי מזון שונים, העדפות של מרקמים וכדומה – כל אלו הן התניות שנוצרו בעקבות אירועים שונים במהלך החיים.
סובייקטיביות הזיכרון, התודעה והחוויה
גם הזיכרון הוא סלקטיבי לחלוטין. ישנם אינספור אירועים המתרחשים לאדם במהלך חייו, אך הוא זוכר רק חלק מצומצם מהם.
ולא רק זאת, אלא לעיתים אדם שוכח מקטעים שלמים מחייו. כאשר אדם נקלע לאירועים טראומטיים מאוד, או כאשר הוא סובל ממחלות שונות הגורמות לשכחה – הוא עשוי לשכוח לחלוטין דברים שהתרחשו בחייו.
האם העובדה שאדם אינו זוכר מה התרחש איתו אומרת שאותם דברים לא התרחשו?
ייתכן שאדם חווה אירועים מסוימים, אך אינו זוכר כלל שחווה אותם, אף שאנו יודעים שהוא היה בתוך חוויה עוצמתית, דיבר איתנו, צחק איתנו ושאל אותנו שאלות. אך כאשר הוא חוזר למודעות אחרת, הוא אינו זוכר דבר ושכח לחלוטין את מה שעבר עליו.
לפי זה, ייתכן שגם כאשר אדם אינו משדר לנו את חוויותיו – למשל כאשר הוא מת – הוא עדיין חווה אותן במסגרת מודעות אחרת.
העובדה שהוא אינו מראה לנו שהוא חווה חוויות אינה מוכיחה שהוא אינו חווה אותן; ומצד שני, העובדה שהוא מראה לנו שהוא חווה חוויות אינה מוכיחה בהכרח שהוא אכן חווה אותן כפי שאנו מפרשים.
האם חוויות שאדם שוכח אותן רגע אחד בלבד לאחר שהתרחשו נחשבות כחוויות שהוא אכן חווה, או שמא לא?
אם כך, ייתכן שבכל רגע קיימות אצלנו שלל חוויות, אלא שאיננו זוכרים אותן. יוצא שבעצם איננו יכולים לדעת כמה חוויות חווינו באמת, משום שישנן חוויות שנשכחות מיד לאחר שהתרחשו.
או שמא קיימים בכלל מצבים שבהם אדם משדר לנו חוויות, אך למעשה אינו חווה אותן?
גם אפשרות זו קיימת, משום שהחוויה היא סובייקטיבית ואישית לחלוטין, ואנו רק מפרשים שהוא חווה חוויה לפי הדמיון שלו אלינו – מכיוון שאנו מזהים אצלו ביטויים שאנו מקשרים לחוויה שלנו.
שכחת חוויה רגע אחד לאחר שהתרחשה מעלה אפשרות שכל הפרשנות שלנו לחוויותיו של הזולת שונה מחווייתו הפנימית.
המקור המולד מול הנרכש
כל הרצונות שלנו בחיים, כל ההעדפות שלנו וכל הערכים שלנו – אלו תוצרים של האירועים שאנו עוברים במהלך החיים: אירועים חברתיים, חינוך, תרבות, וכן מפגש עם מצבים ומקרים שונים היוצרים אצלנו התניות.
כתוצאה מהתניות אלו נוצרים אצלנו רצונות, העדפות, ערכים וכדומה. אין בהכרח משהו עצמי לחלוטין שאנו חושבים אותו או שאנו באמת רוצים אותו מצד עצמנו בלבד.
אם נחשוב על תינוק שנולד זה עתה, לפני שעוצב על ידי החברה ולפני שהושפע מהאירועים השונים בחייו – מה הוא רוצה ומה הוא חושב?
האם ישנם דברים שאדם יודע אותם, רוצה אותם והם חשובים לו, בלי שהחברה, התרבות והאירועים השונים הכתיבו לו אותם וגרמו לו לחשוב שהם טובים או רעים?
התשובה היא שכן: תחושה טובה ותחושה רעה הן מולדות. איש לא לימד אדם את החוויה של תחושה טובה ואת החוויה של תחושה רעה. זוהי חוויה בסיסית מאוד שאינה נרכשת במהלך החיים, אלא קיימת כחלק מטבעו של האדם מלידתו.
אלא שיש לעיין:
האם כדי לחוש תחושה טובה ותחושה רעה, חייבת להיות לאדם גם העדפה בין דברים במציאות (לפחות העדפה אחת), כדי שתיווצר חוויה של טוב או רע?
כמו כן, יש לעיין האם ההעדפה הזו קבועה ואינה משתנה – כמו עצם החוויה של תחושה טובה ותחושה רעה – או שמא ההעדפה הראשונית וההכרחית אינה קבועה.
לדוגמה, ייתכן שההעדפה הראשונה שנוצרה יחד עם היווצרות החוויה של טוב ורע היא ההעדפה שלא לחוש כאב: כאשר הופיע כאב נוצרה תחושת הרע, וכאשר פסק הכאב הופיעה תחושת הטוב.
או שמא גם העדפת היעדר הכאב היא בעצמה התניה שנוצרה במהלך החיים באמצעות האירועים, החברה והתרבות?
ייתכן שלא ניתן לחוות חוויות של טוב ורע ללא אירועים במציאות שאנו מלבישים עליהם משמעות של טוב ורע. כלומר, כדי שהאדם יוכל לחוות תחושות טובות ורעות, הוא צריך לקשר אותן לדברים במציאות שבאמצעותם הוא חווה אותן.
אולם נראה שכאב נתפס כרע – וזוהי תחושה שמקוטלגת כרעה כבר משעת הלידה, בדומה לחוויה הבסיסית של תחושה טובה ותחושה רעה.
לסיכום
המחשבות, הרצונות והערכים שלנו – רובם ככולם הם תוצרים של האירועים, החינוך, החברה והתרבות שעיצבו אותנו.
הערכים והרצונות המולדים והבסיסיים הם מצומצמים מאוד ביחס לכמות הגדולה של ההעדפות והערכים שאנו רוכשים במהלך החיים.
כאשר משתחררים מהכבלים של ההתניות הרבות שנוצרו במהלך החיים, יכולה להופיע חוויה – ולו מזערית – של אחדות.
אולם תחושת הנפרדות הנובעת מהרצונות, הערכים וההעדפות האישיות אינה תמיד נעלמת; לעיתים היא נחלשת, ולעיתים היא נותרת חזקה ותקפה כפי שהייתה.
