אמיתות תורה שבעל-פה – האם אפשר להבין את התורה שבכתב ללא תורה שבעל-פה?
יש הטוענים להוכחת אמיתות תורה שבעל-פה באמצעות פסוקים רבים וציוויים שבתורה, שאינם מובנים לנו – כיצד ומה הכוונה בהם, וכיצד עלינו לקיימם.
לטענתם, אם בקריאת הפסוקים שבתורה שבכתב איננו מבינים את פירושם המדויק ואת דרך קיומם, הרי זו הוכחה שניתנה גם תורה שבעל-פה, שתפרש ותבאר לנו כיצד לקיים את התורה כראוי.
במאמר זה אבאר את מהות ההוכחה, את חוזקותיה, את חולשותיה, ולבסוף אציג את ההוכחה האמיתית לאמיתות תורה שבעל-פה.
ביאור ההוכחה:
ההוכחה נשענת על ההנחה שאלוהים נתן את התורה כדי שנבין אותה ונקיים אותה. אם מטרת נתינת התורה היא שנבין ונקיים, עלינו לומר שאלוהים נתן אותה באופן שתובן לבני־אדם ויוכלו לדעת כיצד לנהוג.
אולם, לפי טענה זו, התורה שבכתב כפי שנתנה – אינה מובנת, ואי־אפשר לדעת ממנה כיצד לקיים את הציוויים.
נוצרת אפוא סתירה בין הרצון האלוהי (שנבין ונקיים) לבין המציאות שבה התורה שבכתב אינה מובנת ואינה ניתנת ליישום מעשי.
לפתרון הסתירה מוצעת התורה שבעל-פה, שניתנה במקביל לתורה שבכתב, כדי לפרש את הכתוב הסתום ולאפשר את קיום התורה כהלכה.
אך ניתן לדחות הוכחה זו משני טעמים:
האחד, ניתן להבין את התורה שבכתב גם בלעדיה.
אם כתוב “לא תבערו אש ביום השבת” – משמעותו פשוטה: אין להבעיר אש בשבת.
אם כתוב “לא תבשל גדי בחלב אמו” – משמעותו שאסור לבשל גדי בחלב אמו.
נכון שישנם פסוקים וציוויים שיש בהם ספק, אך רובם הגדול של הציוויים ניתן להבנה ואף לקיום.
הרי הקראים מבינים ומקיימים את התורה לפי פשוטה, וגם בין חכמי ישראל נמצאו פרשנים כדוגמת רבי אברהם אבן עזרא ורשב”ם, שפירשו את התורה לפי פשט הכתוב, ללא הסתמכות על תורה שבעל-פה או על מסורת. ואף יש לכך סמך מדברי חז”ל: “אין מקרא יוצא מידי פשוטו.”
הטעם השני, גם אם נטען שבתורה שבכתב יש חוסר בהירות וספקות, הרי אותו דבר ואף יותר מצוי בתורה שבעל-פה.
אם הספקות שבתורה שבכתב מצדיקים קיומה של תורה שבעל-פה, הרי שגם בה עצמה מצויות מחלוקות רבות, ואף מרובות יותר – במשנה, בגמרא ובמדרשים – מאשר בתורה שבכתב.
לכן, אם טענת החוסר בוודאות ובבהירות היא הבעיה, תורה שבעל־פה לא פותרת אותה, אלא אף מעצימה אותה.
וההוכחה הנכונה באמת לאמיתות תורה שבעל-פה היא המסורת.
מסורת העוברת ממשה רבנו עד ימינו – מרב לתלמיד, מאב לבן וכדומה.
כפי שאמרו חז”ל: ביום היה מלמדו הקב”ה תורה שבכתב, ובלילה תורה שבעל-פה.
לפיכך, נמסרו למשה דינים, הלכות ופירושים מסיני, במקביל למסירת התורה שבכתב.
יש מסורת ברורה שניתנו שתי תורות מסיני – האחת תורה שבכתב, והשנייה תורה שבעל-פה.
לסיכום:
אין לומר שאי-אפשר להבין את התורה שבכתב ללא תורה שבעל-פה – ניתן להבין אותה.
ואף אם נאמר שאינה מובנת די הצורך, הרי שגם תורה שבעל-פה לוקה באותה בעיה, ואולי אף מעצימה אותה.
ההוכחה הנכונה והאמיתית לאמיתות תורה שבעל-פה היא המסורת – המסירה הרצופה ממשה רבנו בסיני על קבלת התורה שבעל-פה מפי אלוהים.
