אמת, אהבה וכבוד במחלוקת – איך לכבד ולאהוב את בעלי המחלוקת?

אמת, אהבה וכבוד במחלוקת – איך לכבד ולאהוב את בעלי המחלוקת?

איך להתייחס אם חלק מעם ישראל הם רשעים? איך אתה יכול להתייחס אליהם באהבה, בחיבה וברעות – הרי הוא רשע מרושע? האם ניהול מחלוקת מתוך כבוד ואהבה הוא ריאלי במצב שבו יש מחלוקת קוטבית, שבה אחד אומר “כולה שלי” והשני אומר “כולה שלי”?

אם אתה חושב שהוא גורם נזק, מה אתה אמור לעשות? האם אתה אמור להעניש אותו, ואפילו להרוג אותו? כמו שאמרו על המוצאים להורג:

“וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ – בְּרוֹר לוֹ מִיתָה יָפָה” (פסחים עה ע”א; סנהדרין מה ע”א)

מה פשר אהבה שבה הורגים את הנאהב?

המבט הראשון: הפרדה בין הטוב לרע (היחס הפרופורציונלי)

העניין הוא כך: אם המצב הוא שבאדם יש גם דברים טובים וגם דברים רעים, אנו אמורים להסתכל גם על הדברים הטובים ולא רק על הדברים הרעים. את הדברים הרעים מותר לשנוא, בלי לבטל את הדברים הטובים; ומצד שני, לכבד ולאהוב את הדברים הטובים, בלי לחפות על הדברים הרעים.

כלומר: אם כולו טוב וכולו טהור – אין צורך לדבר על “אהבת חינם”. ומצד שני, אם כולו אך ורק רע ואין בו שום טוב – ודאי שאין מה לדבר על כבוד ואהבה, כי אין מה לכבד ואין מה לאהוב.

אלא מה? אף אחד אינו רק כולו אך ורק טוב, אלא יש בו גם נקודה רעה אחת לפחות, כמו שנאמר:

“כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא” (קהלת ז, כ)

וכן אין רשע גמור שאין בו שום דבר טוב, אלא אפילו ברשע גמור יש איזו נקודה טובה אחת, כמו שאמרו חז”ל:

“אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרימון” (ברכות נז ע”א; סנהדרין לז ע”א)

לכן, בעצם, כאשר מדברים על אהבה וכבוד לזולת, המטרה היא להסתכל גם על החלקים הטובים שבו, ולכבד ולאהוב אותם. אבל אין זה אומר שעלינו לקבל ולאהוב את החלקים הרעים. וכן, כאשר אנו אוהבים ומכבדים, אין זה אומר שאנו מכבדים את החלקים הרעים של האנשים הטובים – אלא אנו מכבדים ואוהבים רק את החלקים הטובים שבהם.

המסר של אהבה וכבוד לפי זה משמעותו להסתכל בצורה פרופורציונלית על הזולת: מאחר ובזולת יש גם דברים טובים, הכוונה היא להסתכל על הדברים הטובים שיש בו, ובכך לכבד ולאהוב אותו. אי אפשר לאהוב ולכבד בלי להסתכל על הדברים הטובים. לכן המסר אומר: תדע שיש בזולת – אף על פי שהוא מרשיע קצת או הרבה – תדע שיש בו גם דברים טובים, ותהיה מודע להם, ובגינם עליך לאהוב ולכבד אותו. אך יש בזולת גם דברים רעים, ועליך לשים לב לדברים הרעים של הזולת, ולא לכבד אותו ולא לאהוב, ואף לשנוא אותו בגלל הדברים הרעים שיש בו, כמו שנאמר:

“הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה’ אֶשְׂנָא” (תהילים קלט, כא)

המסר הוא לשים לב למכלול, להכיר ולשים לב לצדדים החיוביים ולצדדים השליליים, ולתת לכל אחד מהם את היחס הראוי לו באמת. כמובן שזה נכון גם ליחס שלנו לאנשים הטובים: גם עליהם צריך להסתכל על המכלול, ולשים לב גם לצדדים השליליים, ולא לאהוב ואף לשנוא את הצדדים השליליים אף על פי שהם מעטים; וערך ומידת השנאה יהיו כפי מידת הצד השלילי שבו – לא פחות, אך גם לא יותר.

המבט השני והעמוק: מציאת הטוב שבתוך הרע

אך יש עוד עניין של כבוד ואהבה לזולת: והוא להכיר ולדעת את הנקודות שנראות שליליות על הזולת, ולמצוא בהן נקודות טובות.

ויש בזה הרבה בחינות. אחת הבחינות היא למצוא נקודות טובות בתוך הנקודות הרעות, עד לכך שכבר לא יכולים למצוא נקודות רעות – כיוון שכל נקודה רעה, כשאנו מוצאים בה גם נקודה טובה, נמצא שאין באמת בזולת נקודה רעה טהורה אחת; אלא כל נקודה רעה שיש בזולת ניתן למצוא בה גם נקודה טובה. לכן מה שיוצא בעצם הוא שאין באמת נקודה רעה, ואפילו לא נקודה רעה אחת שאין כנגדה נקודה טובה. ולפי נקודת מבט זו, כל אדם – הגם שרובו שלילי – אנו יכולים לקחת את כל הנקודות השליליות שלו ולמצוא בהן נקודות חיוביות.

האתגר: השוואת הצדיק והרשע והקוטביות הלוגית

אך לפי זה, אפשר למצוא גם בנקודות הטובות של הצדיק נקודות רעות, ואם כך, מה שייצא בעצם הוא שהיחס יהיה שוויוני לצדיק ולרשע. מאחר ואנו רואים נקודות טובות בנקודות רעות, אנו יכולים למצוא גם נקודות רעות בנקודות טובות.

לכאורה, אפשר לומר שאנו יכולים לקחת את כל הדברים הרעים של הרשע ולמצוא בהם נקודות טובות – אך לכאורה, עדיין אנו יכולים להמשיך לחשוב שהמעשים הטובים של הצדיק הם רק נקודות טובות?

אלא מה? זה לא נכון. ברגע שאנו רואים בנקודות הרעות של הרשע גם נקודות טובות, בהכרח שגם בנקודות הטובות של הצדיק נראה גם נקודות רעות.

למה? איך?

ניתן דוגמה: נגיד שרשע גזל אותנו, ואנו אומרים שזו נקודה טובה כי זה טוב לגזול – אז בעצם הצדיק שלא גוזל, זו נקודה שלילית. הרעיון הוא שברגע שמשהו מוגדר כטוב, בהכרח שאנו אומרים שההפך שלו הוא או רע, או שההפך שלו הוא ניטרלי. כל מקום שבו אנו אומרים על משהו שהוא טוב – היפוכו רע או חסר את הטוב; כי אם היפוכו גם טוב כמותו, אז מה המשמעות לומר שהוא טוב?

לפי ההיגיון, המשמעות של לחשוב שמשהו הוא טוב היא בדיוק לומר שההפך שלו הוא לא טוב כמותו – אחרת מה המשמעות של אותו תוכן?

נכון שאנו יכולים לומר על משהו שהוא טוב אבל גם היפוכו טוב, אך לא מאותה בחינה אלא מבחינה אחרת. אבל כאשר אנו אומרים שמשהו טוב מצד בחינה מסוימת – מצד אותה בחינה שהוא טוב בה, היפוכו חסר את אותה בחינת טוב; כי אם היפוכו מכיל את אותה בחינת טוב כמותו, לא אמרנו כלום בזה שאמרנו שהוא טוב. לכן, כשאנו אומרים שמשהו טוב מאיזו בחינה, זה בעצם לומר שהיפוכו חסר את אותו טוב.

אם נרצה לדייק, במחלוקת, ביחס לאותם הדברים ומאותן הבחינות שבהן אנו שופטים את הצדיק והרשע: אם אנו חושבים את אותם הדברים לטובים, אז אמרנו שהיפוכם חסר את הטוב ההוא; ואם אנו אומרים שהם רעים, אז היפוכם אין בו את הרע ההוא. זה מתחייב מהמשמעות של אותם הדברים.

לסיכום

העניין של כבוד ואהבה לבעלי מחלוקת משמעותו:

ברמה הגלויה: לא להתעלם מהחלקים הטובים, ומצד אותם החלקים הטובים יש לכבד ולאהוב אותו, אך מצד החלקים הרעים אין לאהוב ולכבד אותו.

בעומק: אהבה וכבוד לבעלי מחלוקת הם למצוא חלקים טובים בחלקים הרעים של הזולת – בחלקים שבהם אנו חלוקים על הזולת.

ביתר עומק: עד כדי כך שאין הבדל בינינו לבין העמדות החולקות עלינו, על ידי מבט על אחדות הדעות.