ישנם שני סוגים של יועצים. הסוג הראשון מעוניין בעיקר שהמתייעץ יאמין בעצה שהוא מקבל, יסמוך עליה ויקבל אותה משום שהוא בוטח ביועץ. הסוג השני, לעומת זאת, שואף שהמתייעץ עצמו יבין ויֵדע מדוע העצה נכונה וטובה, ויקבל אותה מתוך הבנה משלו, לא רק מתוך אמון עיוור.
ההבחנה הזו, כך מוצע, נכונה גם ביחס לתפיסות של אלוהים. תפיסה אחת רואה באדם משרת נאמן שתפקידו להאמין ולסמוך על אלוהים בלבד. תפיסה שנייה, עמוקה יותר, רואה ברצון האלוהי שהאדם עצמו יגיע להיות בעל טוב, בעל חוכמה ובעל עצה, ולא רק מאמין פסיבי. כלומר, המטרה הסופית אינה תלות מתמשכת אלא צמיחה של האדם לעמדת הבנה עצמאית.
