שליטה על הרצון – האם היא אמיתית או אשליה? ואם זו אשליה – מהי אותה אשליה?
אנו צריכים לבאר: מהי שליטה? מהו רצון? ומהי אשליה? ורק לאחר מכן לראות אם שליטה ברצון היא אשליה או אמת.
ראשית נגדיר מהי שליטה. כאשר אנו אומרים שאנו שולטים על כלב – מה המשמעות של זה? איך אנו יודעים שאנו שולטים או לא שולטים?
במושג “שליטה” חייבים לדבר לפחות על שתי ישויות: יש את הישות השולטת ויש את הישות הנשלטת.
למשל, בתנועות הרגליים – הרצון שולט על תנועות הרגליים. הנשלט בדוגמה הזו הוא תנועות הרגליים, והשולט הוא הרצון.
בהקשר של שליטה על הרצון, צריך להגדיר – מי השולט ומי הנשלט?
במקרה של הרצון, הנשלט הוא הרצון – וגם השולט הוא רצון. ואז עולה השאלה: האם זה אותו רצון או רצון אחר?
אם זה אותו רצון – אין שולט ונשלט, ולכן לא שייך לומר על אותו רצון “שולט” ו”נשלט”.
לומר שהרצון שולט בעצמו – זה לא אומר כלום. כי יש את הרצון עצמו, ולא שייך לומר עליו שהוא שולט או נשלט – אלא הוא קיים כפי שהוא.
אלא מה? צריך לומר שרצון אחד שולט על רצון אחר – וכאן כבר אפשרי לומר שרצון אחד שולט על רצון אחר.
למשל: הרצון לא להיות רעב שולט על הרצון לאכול. הרצון לאכול שולט על הרצון להכין אוכל, וכך הלאה.
אם השאלה על שליטה ברצון עוסקת בשליטה של רצון אחד על רצון אחר – אז התשובה היא ששליטה כזו היא אמיתית ולא אשליה, כי רצון אחד באמת שולט על רצון אחר, כפי שאנו רואים בפועל.
הרי שיש לנו רצון שולט ורצון נשלט – ורצון אחד הוא השולט, והרצון האחר הוא הנשלט.
אלא שעדיין ניתן לשאול: מי שולט על הרצון השולט?
אלא שהשאלה “מי שולט בשולט” כבר לא קשורה דווקא לרצון השולט המסוים – זו שאלה כללית על כל שולט באשר הוא:
למשל – מי שולט על הרצון ששולט ביד? או מי שולט על הרצון ששולט באוזן, בדיבור?
לכן, זו כבר שאלה כללית אחרת, ולא שאלה ספציפית שעוסקת בשליטה על רצונות.
ייתכן שהשאלה היא כללית – אך יש קושי מיוחד לעסוק בשליטה על רצון דווקא, לעומת שליטה על דברים אחרים.
ברור שלא שייך לומר שהרצון שולט על עצמו – זה חסר משמעות.
וברור גם שרצון אחד שולט על רצון אחר.
לומר שהרצון לאכול שולט על הרצון לאכול – זה לא אומר כלום.
אבל כן הגיוני לומר שהרצון לחיות שולט על הרצון לאכול.
שוב – צריך להבהיר מה השאלה:
האם השאלה היא מי שולט על רצון כללי, או מי שולט על רצון ספציפי? אלו שתי שאלות שונות, עם תשובות שונות.
נשיב על שתיהן:
לגבי השאלה מי שולט על רצון מסוים – התשובה היא ברורה: רצון אחר.
כגון: מי שולט על הרצון לשתות מים? התשובה: הרצון לא להיות צמא.
כך כל רצון ורצון נשלט על ידי רצון אחר.
אולי יש רצונות מסוימים שאיננו יודעים מי שולט עליהם – למשל: הרצון להרגיש טוב ולא רע – איננו יודעים מי שולט עליו.
אבל עקרונית – רצונות נשלטים על ידי רצונות אחרים.
כעת נעבור לשאלה השנייה: מי שולט על כל הרצון כיחידה אחת? מי שולט על כלל הרצונות?
ביחס לשאלה הזו – אי אפשר לענות שרצון אחר שולט עליהם, כי גם הרצון השולט – הוא רצון, וגם עליו יש לשאול: מי שולט עליו?
השאלה היא: מי שולט על כל הרצונות, בלי יוצא מן הכלל?
ברגע שאמרנו שרצון ראשי אחד שולט על יתר הרצונות – הרי הוצאנו את הרצון הראשי מהשאלה, אבל גם עליו חלה אותה שאלה: מי שולט עליו?
התשובה לשאלה “מי שולט על כלל כל הרצונות?” היא – שצריך להבין את היחס של האני לרצון. מיהו האני, ומה יחסו לרצון?
לכן, צריך להבין מהו “אני”? מהו “רצון”? ואיך האני שולט על הרצון?
האפשרויות הן:
אפשרות אחת – שהאני מנהל את הרצון באמצעות רצון.
אפשרות שנייה – שהאני מנהל את הרצון ללא רצון.
אם האני מנהל את הרצון ללא רצון – ייתכן שהאני שולט על הרצון בדרך אחרת, שאינה רצון. ואז יש לשאול – האם זה נחשב שליטה?
ואם האני מנהל את הרצון דרך רצון – אז לא ענינו על השאלה, כי חזרנו לנקודת ההתחלה.
כלומר, לא ענינו מי שולט על עצם קיום הרצון – ממעבר ממצב של “אין רצון” למצב של “יש רצון”.
אבל אם נאמר שהאני שולט על הרצון ללא רצון – יש לכך משמעות.
כאן נשאל: איך האני שולט על הרצון אם לא באמצעות רצון?
נניח שהתשובה תהיה – על ידי מחשבה.
כלומר, האני שולט על הרצון באמצעות מחשבה.
ואז נשאל: האם שליטה באמצעות מחשבה נחשבת לשליטה על הרצון?
אם כן – אז האני כן שולט על הרצון, באמצעות מחשבה.
אם לא – אז לא נחשב שהאני שולט על הרצון, כי אין שליטה שלא באמצעות רצון.
כדי להבין את היחסים בין האני לרצון – קודם כל צריך להבחין בין האני לרצון.
אחר כך לראות איך האני מנהל את הרצון – איך זה מתבצע.
לשם כך צריך “לצייר” את האני בנפרד מהרצון, בלי הרצון.
אפשר להתפלפל מה פירוש “בלי רצון”, אבל העיקר הוא לראות את הרצון מבחוץ.
האם ניהול ללא רצון נחשב לשליטה?
האם שייך לומר שהרוח שולטת בעננים? הרוח גורמת לתזוזת העננים – אך לרוח אין רצון. האם זו שליטה?
אותו דבר: האם השמש שולטת בכך שיש שריפות? או שהיא רק גורמת להן?
ההבדל בין “שולטת” ל”גורמת” – הוא שמושג “שולטת” כולל רצון. ואילו “גורם” – יכול להיות גם ללא רצון.
האם העץ שולט על הצל שתחתיו? ודאי שלא – הוא גורם לצל, כי אין לו רצון.
מכאן, שפעולה שאינה רצונית – אינה מוגדרת כשליטה.
ולכן כל ניהול של האני את הרצון שלא באמצעות רצון – לא ייחשב שליטה, אלא גרימה בלבד.
ואם אין שם רצון – זה לא יכול להיות בשליטת האדם.
אם כן – העניין העיקרי: האם קיימת שליטה ללא רצון?
אם כן – האני יכול לשלוט על הרצון שלא באמצעות רצון.
אם לא – אז אין שליטה של האני על הרצון, אלא רק גרימה.
ואם השליטה של האני על הרצון היא באמצעות רצון – אז לא ענינו על השאלה, כי חיפשנו תשובה מי שולט על כל רצון באשר הוא.
לכן מוכרחים לומר שהאני מנהל את הרצון ללא רצון – באמצעות משהו אחר.
אם אנו חושבים ששליטה מתקיימת רק עם רצון – בהכרח שהאני לא שולט על הרצון.
כי אין שליטה ללא רצון.
עט אחד שואל עט אחר: “מי מחליט עליך? אתה, הדיו שלך, או היד שלך?”
מי שולט על הכתיבה?
האני הוא חלק ממשהו – חלק ממשהו גדול יותר.
איך בכלל אפשר לשלוט על הרצון?
איך האני יכול לשלוט במשהו – אם האני עצמו חלק ממשהו אחר?
אם נאמר: “האני שולט באמצעות X, מיד נשאל – ומי שולט בX?
לא פתרנו כלום – רק דחינו את השאלה שלב אחד אחורה. כי גם עליו נשאל ומי שולט עליו.
אם נאמר שהאני שולט ברצון באופן אקראי – אז אין כאן שליטה של ממש.
ואם נאמר שזו שליטה סיבתית – אז מי שולט בסיבה?
אם מי ששולט באותה סיבה איננו האני – אז שוב, האני אינו שולט ברצון.
ואם נאמר שהאני שולט באמצעות רצון-על, משהו מעבר לזמן ומקום – שוב נשאל:
איך זה עובד – באופן אקראי או סיבתי?
אם אקראי – אין שליטה.
אם סיבתי – מי שולט בסיבה?
אם נאמר: “אני שולט על פי חוקיות” – יש לשאול: מי קבע את החוקיות?
אם לא אני – אין כאן שליטה.
ואם אני קבעתי את החוקיות – לפי מה קבעתי? אם אקראי – לא שולט. אם סיבתי – מי שולט בסיבה?
ולבסוף:
אם אני שולט על הרצון שלא באמצעות רצון – האם זה כמו עץ ש”גורם” לצל, או עדיין נחשב שאני שולט?
זו שאלה מוזרה, כי היא מורכבת ממושגים לא מוגדרים.
לכן צריך קודם להגדיר:
מהי שליטה שאינה רצונית?
מה משמעות שליטה על הרצון?
ורק לאחר הגדרות מדויקות נוכל לנתח ולמצוא תשובה.
כצעד ראשון – לבדוק את הסיבות לכל רצון עד שמגיעים לרצון שאין אנו יודעים מה סיבתו.
לשאול: “למה זה קורה?” לפני “מי שולט?”
נניח לדוגמה: הרצון לאכול – מה גורם לנו לרצות לאכול?
ורק לאחר בירור זה לדון – האם זה נחשב לשליטה או לא.
אם האני והרצון הם אחד – האם זו נחשבת שליטה? זו כבר שאלה שדורשת התבוננות נוספת.
