הבנה וסבל – האם הבנת המציאות מונעת סבל?
באופן פשוט, הקשר בין הבנת המציאות לסבל אינו קשר חד-ערכי אלא רב-ערכי. כלומר, יכול להיות שהבנת המציאות דווקא תגרום לסבל; כגון אדם שמבין שהוא חולה, אשר יסבול יותר מאשר מי שאינו מבין שהוא חולה.
מצד שני, יכול להיות גם שהבנת המציאות תמנע את הסבל; כגון אם אדם מבין שהסבל שלו אינו מוצדק, וזאת על ידי שהוא מבין שבעצם הוא אינו חולה.
כמו כן, יכול להיות שהבנת המציאות כלל לא תשפיע על הסבל; כגון אם אדם מבין כמה נמלים יש בסין – הבנה זו אינה משפיעה כהוא זה על סבלו מהמחלה.
אם כך, יוצא שהבנת המציאות עלולה לפעמים ליצור סבל לאדם, לפעמים למנוע ולהסיר ממנו את הסבל, ולפעמים היא לא תשפיע על מצב סבלו כלל. לכן, אין הכרח שהבנת המציאות כשלעצמה תסלק מעליו את הסבל ותביא אותו אל האושר. הכול תלוי במה הוא סובל ומה הוא מבין – לפעמים ההבנה עשויה להגביר את הסבל, לפעמים למנוע אותו ולפעמים לא להשפיע בכלל, בהתאם לסוג הסבל ולסוג ההבנה.
דינמיקת הרצון: הפער בין הרצוי למצוי
כל האמור לעיל נכון אם נאמר שסבל הוא תוצאה של אירועים לא רצויים שקורים במציאות, ואז בעצם ההבנה יכולה למנוע או לגרום לאותן מציאויות לא רצויות.
אלא שאם כך, יכול להיות שככל שלאדם יש יותר יכולת הבנה של המציאות, הוא יכול למלא יותר רצונות, ואז אולי נאמר שהבנה טובה יותר של המציאות תקטין את הסבל ותגדיל את האושר?
אלא שפה צצה בעיה נוספת, והיא: כאשר אדם ממלא עוד ועוד רצונות שיש לו, הרצון עצמו מתחיל לגדול, והאדם מתחיל לרצות רצונות אחרים שמלכתחילה כלל לא רצה בהם. כתוצאה מכך, הסבל נותר על כנו. הרי הסבל הוא הפער בין הרצוי למצוי; מאחר שברגע שהרצוי נעשה מצוי, הרצוי מתחיל להתרחב ולגדול, ואז הפער בין הרצוי למצוי נשמר. כתוצאה מהגדלת הרצוי בעקבות הפיכת הרצוי למצוי, נוצר רצוי חדש, ואז שוב גדל הרצוי ושוב גדל הפער בין הרצוי למצוי בדיוק כבתחילה.
הדבר ישתנה רק אם לאדם תהיה הבנה ויכולת הבנתית כזאת שתאפשר לו למלא את כל הרצונות שלו – כלומר, אם תהיה לו את ההבנה המוחלטת להימנע מסבל, ולא יהיה שום רצוי שלא יהיה מצוי. הפער בין הרצוי למצוי נובע מחוסר יכולת להפוך את הרצוי למצוי, אך ברגע שתהיה התובנה (אם ישנה תובנה כזאת) לסגור את הפער בין הרצוי למצוי – אם על ידי צמצום וביטול הרצוי ואם על ידי הפיכת הרצוי למצוי – אפשר יהיה לסגור את הפער, ואז לא יהיה שום סבל.
אך זה תלוי בשאלה האם בכלל קיימת הבנה כזאת במציאות. אולי האמת היא שתמיד יהיה פער בין הרצוי למצוי? אולי אי אפשר לסגור את הפער הזה? כלומר, ייתכן שגם אם יהיו לאדם את כל התובנות האפשריות, תמיד יישאר פער, וממילא תמיד יישאר סבל..
לסיכום
הבנה יחסית גדולה יותר של המציאות לא בהכרח תמנע או תקטין את הסבל, מפני שהבנה חדשה של המציאות מייצרת סבל חדש שלא היה קיים לפני כן. הבנה טובה יותר של המציאות מייצרת סבל חדש, אם דרך זה שנחשפים לבעיות שלא היו ידועות קודם לכן, ואם דרך זה שמתחילים לרצות דברים חדשים שלא רצינו בהם לפני שהבנו יותר את המציאות.
