מהו הקונפליקט המשותף בין האופוזיציה של ישראל לאופוזיציה של איראן?
קונפליקט הוא מצב שבו שני אינטרסים או כוחות נמצאים בהתנגשות. גם באופוזיציה בישראל וגם באופוזיציה באיראן קיים קונפליקט פנימי מהותי, אף על פי שההקשרים והנסיבות שונים.
בישראל, לאופוזיציה יש שני אינטרסים מנוגדים:
- להסיר את האיום האיראני, הנתפס כאיום אסטרטגי קיומי על מדינת ישראל.
- להחליש את השלטון הנוכחי ולהביא להחלפתו.
אך בעת הזאת, שני האינטרסים הללו עומדים בסתירה זה לזה. חיזוק הממשלה במאבקה נגד איראן עשוי להביא להמשך שלטונה גם לאחר סיום הלחימה, בניגוד לאינטרס המרכזי של האופוזיציה להפילה. מצד שני, התנגדות לשלטון דווקא כעת עלולה לפגוע במאמץ הלאומי נגד האיום האיראני.
בסופו של דבר, נראה שהאופוזיציה בישראל מאמינה שהאיום האיראני מסוכן הרבה יותר מהמשך שלטונה של הממשלה הנוכחית. לכן, מתוך אחריות לאומית, היא מעדיפה לתמוך בשלטון בשעה זו – גם במחיר של חיזוקו הפוליטי.
באופן מעניין, קונפליקט דומה מתקיים גם בקרב האופוזיציה באיראן. מצד אחד, מתנגדי המשטר באיראן מייחלים להפלתו. עבורם, זו עשויה להיות שעת כושר נדירה, אולי בלתי חוזרת, לערער את יסודות השלטון הרודני. מצד שני, הם רואים את המתקפה הישראלית כאיום כולל לא רק על המשטר, אלא גם על צבא איראן, הכלכלה הלאומית והתשתיות המרכזיות – ולכן חוששים להיתפס כתומכים במדינה זרה שתוקפת את מולדתם. הם מוצאים עצמם נקרעים בין הרצון להחליש את המשטר לבין ההזדהות הבסיסית עם ארצם.
מצבים כאלה של קונפליקט פנימי מוכרים לכולנו. לעיתים אנו נדרשים לבחור בין שתי אפשרויות – ששתיהן אינן מושלמות – ולבחור את הרע במיעוטו. מצב כזה מתואר היטב בביטוי: “אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי“ – מצב שבו מכל כיוון ישנו מחיר, ונשאלת השאלה רק איזה מהם קל יותר לשאת.
האם יש פתרון אופטימלי למצבים כאלה? האם ייתכן פתרון של Win-Win, שבו ניתן ליישב את הקונפליקט מבלי להקריב אף אחד מהאינטרסים?
