דיאלוג בין אמונות – מי אמר שאתה צודק?
הרי יש דעות אחרות מדעתך, אז מי אמר שדעתך אמת? אולי הדעות האחרות צודקות ודעתך שגויה?
“אם הדעות האחרות היו נחשפות לדעתי, הם בטוח היו משתכנעות, והסיבה שהם לא חושבים כמוני זה רק בגלל שהם עדיין לא מכירים, ולא יודעים את דעתי ולא מבינים אותה.”
אבל את הטענה הזאת בדיוק, יכולים לטעון בעלי הדעות האחרות, כי גם הם יכולים לומר כל הסיבה שאתה לא מסכים לדעתנו זה רק בגלל שאתה עדיין לא נחשפת לדעתנו.
אותה טענה יכולים לטעון אלה שאוחזים בדעות אחרות, לכן הטענה הזאת לא אומרת כלום למי שרוצה לדעת שדעתו אמיתית.
“דעתי צודקת כי אני מחזיק בדעה קדומה מדעתם של האחרים, אני מחזיק בדעה עתיקה יותר. אחרים מחזיקים בדעות חדשות, דעתי היא מקדמה דנן, ואחרים שבאים לשנות מדעתי, הם יוכיחו שהם צודקים. מי שבא לשנות – ידו על התחתונה. כי נטל הראיה מוטל על כל מי שבא לשנות את המצב הקיים, המוציא מחברו עליו הראיה.”
האם באמת זאת האמת שדעתך קדמה מדעות אחרות? האם באמת דעתך קודמת לכל הדעות האחרות? אולי היא קדמה לחלק מהדעות האחרות, אבל האם באמת קדמה לכל הדעות האחרות שישנם בעולם?
ועוד, האם דעה ותיקה נכונה יותר? הרבה פעמים דווקא הדעות החדשות הן יותר מעודכנות ויותר מדויקות ויותר משוכללות ויותר מקיפות. יש הרבה דוגמאות לכך בתחום המדע. גם אם נקבל את טענתך, שדעתך קדמה לכל הדעות שישנם בעולם, אין בכך שום הוכחה על צדקת דעתך.
“תראה, איך הם לא עקביים בדעתם, אז איך יכול להיות שהם צודקים? איך יכול להיות שדעתם אמיתית? איך אפשר לומר שהם צודקים, הרי הם מלאי סתירות כרימון.”
אבל לא בכל הדברים הדעות האחרות סותרות את עצמן, יש בהם דברים שכן הם עקביים בהם.
“נכון שיש 1% או 10% שאין בהם סתירות, אבל ביותר מ-90% הרי מלאי סתירות, ואם כך וודאי הם אוחזים בדעות שגויות.”
דבר ראשון, האם זה שב-90% מדבריהם יש בהם סתירות וחוסר עקביות, מלמד גם על היתר? אולי באותם הדברים הם צודקים ואתה טועה.
ועוד, האם מישהו שלא עקבי בדתו זו הוכחה שדעתו שגויה?
ועוד, גם בעלי דעות אחרות טוענים שאתה לא עקבי בדעתך. אם כך, האם זה אומר שדעתך שגויה בגלל שיש בעלי דעות שחושבים שאתה לא עקבי ויש סתירות בדעתך?
“איך בכלל ייתכן לומר שדעות שטחיות כאלה יהיו צודקות? כל מי שיכיר את הדעות האחרות מיד יראה שהן נורא שטחיות.”
מעניין מה הם חושבים על דעתך. מעניין אם טרחת לבדוק מה הם חושבים על דעתך. גם הם חושבים שדעתך שטחית ורדודה. הם חושבים שדעתך כל כך שטחית ורדודה שזה רק בבזבוז זמן לבדוק את נכונותה.
“יש דברים לא הגיוניים בדעתם, לכן לא יכול להיות שהם צודקים.”
לך דעתם נראית לא הגיונית, אבל להם היא מאוד הגיונית. הם גם חושבים שדעתך לא הגיונית.
“הם בלופרים, הכול בלוף ולא הגיוני, לכן איך אפשר לחשוב שבלופרים צודקים?”
זה שאתה חושב שהם בלופרים זה לא אומר שהם בלופרים. חוץ מזה, גם הם אומרים עליך שאתה בלופר גדול.
“הרי הם מושחתים, מקולקלים ורשעים. הם לגמרי מטורפים, איך אפשר לומר שהם צודקים? הם חיות, בהמות, יותר גרועים מחיות ובהמות, אז איך אפשר לחשוב שהם צודקים?”
גם אם הם באמת כאלה, אין זה אומר שהם טועים ואתה צודק. גם חיות ובהמות לפעמים צודקות יותר מבני אדם. ובכלל, זו שיטה לא נכונה לתקוף אישית אנשים שאוחזים בדעות שונות מדעתך. אלא אם אתה חושב שאתה צודק, תסביר למה אתה חושב שאתה צודק, תסביר למה אתה חושב שהם טועים. הרבה פעמים לתקוף את אופיים ותכונתם של בעלי הדעות זו שיטה שימושית למי שאין בידו טענות אמת.
“זו בכלל לא דעה, זו פרעות ורשעות. אילו דעות מטורפות ומשוגעות. זה בכלל פלא איך יכול להיות שבן אדם חושב דעות משוגעות ומטורפות כאלו. למה בכלל אנשים מאמינים בטירוף ושיגעון כזה? כי נוח להם, כי זה נותן לגיטימציה לאופי שלהם, לתאוות שלהם. הם אוחזים בדעות מטופשות ומשוגעות. מאמינים בדעות הכי מטורפות בגלל שהדעות האלו מביאות להם תועלת. איך באמת אפשר להאמין בשטויות כאלה? אלא בגלל שיש להם אינטרסים להאמין בזה, אבל ברור שאין בזה שום אמת, הכול בלוף ושקר. הם מאמינים בדעות האלו בגלל שמשמח ומהנה אותם, נותן להם הרבה סיפוק, הנאה ומשמעות.”
קללות והשמצות של דעות אחרות לא אומרות דבר. רק ראיות וטענות צודקות יצדיקו את דעתך. אם יש לך הוכחות שדעתך צודקת, תציג אותן. אם יש לך הוכחות וראיות לכך שדעות אחרות שגויות, תציג את הראיות וההוכחות. אבל קללות, השמצות ו”פלאות” לא אומרות כלום על צדקת דעתך.
זכור, גם אותך אפשר לקלל ולהשמיץ, וגם את דעתך אפשר להציג אותה בצורה נלוזה. מעניין גם מה המניע שלך. איך אתה יודע מה המניע שלהם? אולי אתה מנסה לייחס להם את המניעים שלך. אולי אתה יודע שאלה המניעים שלך, ולכן אתה חושב שגם אלה המניעים שלהם. עדיף להתייחס לגופם של הדעות האחרות, ולא לחפש את המניעים שלהם. עדיף שתנמק את דעתך למה היא נכונה, ותנמק למה הדעות האחרות לא נכונות.
“אצלי החוויה הטובה כרוכה במסירות נפש. אבל אצלם הכול בחינם, ללא עמל ויגיעה. אצלם משיגים סיפוק בלי לעשות כלום, לכן הם מאמינים בהם, למרות שהם דעות מטופשות ומרושעות.”
החלטת שאתה יודע מה המניע שלהם. מניין לך? ומה המניע שלך?
אתה לא מחפש חוויה טובה, אתה מחפש חוויה טובה עם מסירות נפש, כי לא מתאים לך חוויה ללא מסירות נפש. לכן אתה מחפש חוויה טובה עם מסירות נפש, ומכאן אתה יוצר לך סיפורים של מסירות נפש. אבל האם באמת זה אומר שהסיפור שלך יותר טוב מהסיפורים שלהם? מה עוד שיש גם דעות השונות מדעתך שדורשות מסירות נפש לא פחות מהמסירות נפש שאתה טוען שדעתך דורשת.
האם הוכחת שצריך מסירות נפש בשביל חוויה טובה? אולי הם צודקים שלא צריך מסירות נפש בשביל חוויה טובה?
“לכל אחד יש אלוהים. לכולם יש אלוהים. כל אחד ממציא לעצמו אלוהים. ‘אלוהי כסף ואלוהי זהב’. אין אדם בלי אלוהים, רק השאלה היא איזה אלוהים – האלוהים האמיתי או אלוהים שבודים מליבם. אבל אצלי יש אלוהים באמת, האלוהים שלי הוא האלוהים של כל האלוהים, האלוהים האמיתי.”
אבל גם אחרים טוענים שאתה המצאת אלוהים. מי אמר שהאלוהים שלך הוא אלוהי אמת ואלוהים של אחרים הם אלוהי שקר? אולי האלוהים שלך הוא אלוהי שקר ואלוהים שלהם הם האלוהים של האלוהים שלך? הרי כל אחד חושב שהאלוהים שלו הוא האלוהים האמיתי.
“הרי לא יכול להיות שהדעות שלהם צודקות, דעות שלא יכולות להיות נכונות, דעות שהן מן הנמנעות, דעות אכזריות, דעות מגושמות, דעות מטופשות לגמרי, דברים מוטעים. אבל ודאי, דברים מטופשים כפי שהם חושבים – אין אפשרות שיהיו צודקים. לאן תוביל אותם הדעות שלהם? לאן תוביל את העולם הדעות שלהם? רק להרס ומלחמה. מה שאין כן דעתי, שיש בה הרבה רחמים וחסד. דעתי היא האושר האמיתי והנצחי.”
אתה יודע מה? יש לי רעיון. בוא ניפגש עם בעלי הדעות ההם ותשכנע אותם שאתה צודק, ותוכיח להם שהם טועים. ואז נדע בדיוק עם מי הצדק.
“אני לא רוצה להתעמת איתם כי אני יכול לטעות ולהתבלבל. הם יכולים לבלבל אותי ולהסיט אותי מהאמת.”
מה, אתה טיפש שיכולים להסיט אותך מהאמת?
“כן, כי אני לא מספיק חכם כדי לעמוד איתן כנגד המניפולציות והשקרים שלהם. עדיין לא מספיק חזק להחזיק בדעת האמת כנגדם. הם יכולים להטעות אותי.”
להתראות, ידידי. תם ולא נשלם.
