ספר במדבר נקרא גם חומש הפקודים, על שם המניינים החוזרים של בני ישראל המופיעים בו. רש”י בתחילת הפרשה שואל מדוע אלוהים מונה את העם פעם אחר פעם, ומשיב תחילה שהדבר נובע מחיבתם, ומיד אחר כך מפרט שהמניין התרחש בכל פעם בעקבות אירוע מסוים: היציאה ממצרים, חטא העגל, השראת השכינה במשכן.
מתוך שתי התשובות הללו, ההרצאה מזהה שני סוגי אהבה שונים. הראשונה היא אהבה תמידית, קבועה ונסתרת, שאינה זקוקה לאירוע כדי להתקיים ואינה משתנה. השנייה היא אהבה גלויה, שבאה לידי ביטוי דווקא סביב רגעים מיוחדים, ומתחדשת מדי פעם. אותו עיקרון מוסבר גם ביחס לדיני נידה, שיוצרים ריחוק מכוון בין בני זוג במטרה לחדש את האהבה כביום החתונה.
המסר העולה הוא שאין להעדיף סוג אהבה אחד על פני האחר, אלא להכיר בכך ששניהם חיוניים לזוגיות בריאה: היציבות השקטה שאינה תלויה באירוע, לצד ההתחדשות הגלויה שמגיעה ברגעים משמעותיים. המצב האידיאלי הוא ששתי הצורות הללו יתקיימו זו לצד זו לאורך זמן.
