אחת השאלות הפילוסופיות המוכרות ביחס לאמונה באלוהים נוגעת לכאורה לסתירה פנימית: איך אפשר להאמין שלכל דבר במציאות יש סיבה, ובו זמנית להאמין שאלוהים, המהווה את הסיבה הראשונה לכול, הוא עצמו ללא סיבה?
התשובה המוצעת היא שאין כאן פרדוקס הכרחי. הכול תלוי בנימוק שעליו מבססים את הטענה שלכל דבר יש סיבה. אם הנימוק הזה שייך במהותו רק לדברים שבתוך המציאות הנבראת, אין שום סיבה שאותו נימוק יחול גם על הסיבה הראשונה, שהיא אלוהים, שקודמת למציאות כולה ואינה כפופה לאותם כללים. כך שהאמונה בסיבה לכל דבר ובסיבה ראשונה ללא סיבה יכולות להתקיים זו לצד זו בלי סתירה.
