השאלה הנדונה היא האם אפשר לחשוב שקיים טוב יחסי בלי להניח בד בבד שקיים גם טוב מוחלט. לכאורה אפשר היה לטעון ששני המושגים נפרדים זה מזה.
הטענה המוצגת היא שדווקא ההפך הוא הנכון: כדי שהמושג טוב יחסי יהיה בעל משמעות, הוא זקוק לניגוד. אילו היה קיים רק טוב יחסי בעולם, ולא היה שום טוב מסוג אחר, לא היה כל צורך לציין את המילה יחסי, אפשר היה פשוט לומר טוב. העובדה שמציינים את המילה יחסי מלמדת שקיים גם טוב שאינו יחסי, כלומר טוב מוחלט, והוא הניגוד שמעניק למושג הטוב היחסי את משמעותו.
