מחלוקת היא חלק מעצם הקיום של כל חברה אנושית באשר היא, ואפילו קיום העולם תלוי בה; כפי שכתב רבי נחמן” : וְדַע, כִּי מַחֲלקֶת הִיא בְּחִינוֹת בְּרִיאַת הָעוֹלָם, כִּי עִקַּר בְּרִיאַת הָעוֹלָם עַל יְדֵי חָלָל הַפָּנוּי כַּנַּ”ל, כִּי בְּלא זֶה הָיָה הַכּל אֵין סוֹף, וְלא הָיָה מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם כַּנַּ”ל”.
בחברה שעבורה האמת היא ערך מרכזי – המחלוקת עשויה לתפוס מקום יותר רחב,
כפי שכתב הרב קוק על הדרשה “תלמידי חכמים מרבים שלום”: “יש טועים שחושבים, שהשלום העולמי לא יבנה כי-אם ע”י צביון אחד בדעות ותכונות”.
המחלוקות יכולות להיות מזעריות בלבד, על דקדוקי דקדוקים ועד דקדוקי עניות ממש. אך גם יכולות להיות מחלוקות הרות גורל, מחלוקות על תפיסות יסוד, מחלוקות שנוגעות בעיקרי האמונה ושורשי העבודה, וממילא קוטביות מאוד.
בכל המחלוקות – הן עם מחלוקות קטנות הבנויות על דקויות כאלו ואחרות, והן עם מחלוקות גדולות ויסודיות – עלינו להעמיד לנגד עינינו שני מצפנים:
מצפן אחד הבנוי על כבוד הדדי, ולא משנה בכלל מי בר הפלוגתא; וצריך להגיע אל המצפן הזה, גם אם יש לנו סיבות טובות לחשדות מרובים, ועם כל זה לכבדו כיאות, כפתגם העממי ‘כבדהו וחשדהו’.
המצפן השני שעלינו להעמיד לנגד עינינו בבואנו לדון עם בני הפלוגתא – כבוד לאמת שלנו, כבוד לאמת של בר הפלוגתא, כבוד כזה שאינו תלוי בכלל בשאלה, מיהו בר הפלוגתא.
הכבוד ההדדי שננהג כלפי בני הפלוגתא אינו צריך לפגוע כהוא זה בדרישה ובכבוד לאמת,
כדברי הרב קוק: “האהבה הגדולה, שאנחנו אוהבים את אומתנו, לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה”. מחד גיסא, ביקורת, שיח, ודיון נוקב עם כבוד הדדי עמוק, כבוד הדדי שוויוני, כבוד הדדי אמיתי לכל אדם לכל חברה ולכל פלג; אך מאידך גיסא, אסור שיהיה שום משוא פנים ביחס לדיון בתכנים של המחלוקות, וחייב הדיון להתנהל ללא שום הנחות כאמור בפסוק: “לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים”.
רעיונות אלה הם נכונים לא רק במאמרים, בדרשות, ובשיעורים אלא הם גם הלכה למעשה בחיי היומיום. רעיונות אלה מתייחסים לא רק למחלוקות השוררות בתוך החוג המצומצם שלנו, אלא הם נכונים גם ביחס לכל הכתות, לכל החוגים, לכל הזרמים ולכל העדות, ואף עם אלה שיש לנו איתם מחלוקות קוטביות ויסודיות.
האמת הטהורה מרבה שלום – השלום הא-לוהי מגלה את האמת, באשר חותמו של הקב”ה אמת, ושמו של הקב”ה שלום. לא נוותר לא על האמת ולא על השלום, כמצוות זכריה הנביא: “וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ”, וכתפילת מלכא משיחא: “יְהוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְהוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם”. אמן!
