חירות ועבדות: ניתוח של חופש במאסר ומחוצה לו
הגדרת החופש והעבדות
חירות ועבדות הן שתי קצוות של רצף: החופש המוחלט הוא יכולתו של אדם לממש את כל רצונותיו, בעוד העבדות המוחלטת היא חוסר היכולת לממש אף רצון. בין שני הקצוות הללו קיים טווח של חופש יחסי, הנקבע לפי מידת המימוש של רצונות הפרט. ככל שאדם מממש יותר רצונות – הוא חופשי יותר; ככל שהוא מנוע מכך – הוא קרוב יותר למצב של עבדות.
השוואה בין חופש למאסר
כאשר משווים בין חופש למאסר, יש לבחון שלושה גורמים מרכזיים:
- מספר הרצונות: כמה רצונות קיימים בכל מצב.
- עוצמת הרצונות: כמה חזקים הרצונות הללו.
- מידת המימוש: כמה מהרצונות מתמלאים וכמה נותרים ללא סיפוק.
ככל שיש יותר פרמטרים דומים בין שני המצבים, ההשוואה ביניהם תהיה מדויקת יותר.
השפעת המאסר על הרצונות
כאשר אדם נכלא, מתרחשים שני שינויים עיקריים במערך הרצונות שלו:
- מימוש רצונות קודמים: רצונות שלא מולאו מחוץ לכלא (כגון צורך במזון, ביגוד ומגורים) מסופקים בתוך הכלא ללא מאמץ.
- שינוי במפת הרצונות:
- נוצרים רצונות חדשים (למשל, הרצון לצאת מהכלא).
- רצונות קודמים נחלשים או נעלמים (למשל, הרצון לטייל בעולם).
כתוצאה מכך, ייתכן שמאזן הרצונות הכולל בכלא יהיה דומה לזה שבחופש: החסרונות מחוץ לכלא מתקזזים ביתרונות בתוכו, ולהיפך.
האם המאסר גרוע יותר?
לכאורה יש לטעון שהחופש עדיף כי הרצונות שנעלמים או נחלשים בכלא הם “מודחקים” ולא נעלמים, יש להשיב בשתי נקודות:
- מדד האושר: הסבל והאושר נקבעים בעיקר על פי רצונות פעילים, לא מודחקים. מאחר שבכלא חלק מהרצונות מודחקים, השפעתם על הסבל קטנה.
- הדחקה בחופש: גם אדם חופשי מדחיק רצונות (למשל, בשל מגבלות כלכליות או חברתיות). אם נכלול את כל הרצונות המודחקים בשני המצבים, לא בהכרח שהחופש עדיף.
סיכום ומסקנות
אם נניח שכל רצונות האדם נשמרים במאסר מלבד הרצון לא להיות במאסר, אזי הכניסה לכלא מחמירה את מצבו. אולם בפועל, מאזן הרצונות משתנה כי חלק מהחסרונות מחוץ לכלא מאבדים מעוצמתם בתוכו. ונוצרים חסרונות חדשים, אך בסך הכל המאזן עשוי להשתוות.
אף אם נאמר שבמאסר יש רצונות מודחקים, השפעתם הממשית זניחה, וגם אין להתעלם מהעובדה שגם בחופש קיימים רצונות מודחקים, ולכן לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי שהחופש עדיף על המאסר.
