פרשת בהר
למי שייכת הארץ?
יש ויכוח על הארץ – למי היא שייכת. היהודים אומרים שהיא שייכת לנו, הפלסטינים אומרים שהיא שייכת להם. מי צודק?
תשובה:
מבחינה אמיתית, אף אחד לא צודק. הארץ לא שייכת לא ליהודים ולא לפלסטינים – היא שייכת לאלוהים.
וזה מה שכתוב ברש”י הראשון בתורה:
“אָמַר רַבִּי יִצְחָק: לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַתְחִיל אֶת הַתּוֹרָה אֶלָּא מֵ’הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם’ (שמות י”ב, א), שֶׁהִיא מִצְוָה רִאשׁוֹנָה שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהּ יִשְׂרָאֵל. וּמַה טַּעַם פָּתַח בִּבְרֵאשִׁית? מִשּׁוּם: ‘כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם’ (תהילים ק”א, ו). שֶׁאִם יֹאמְרוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְיִשְׂרָאֵל: ‘לִסְטִים אַתֶּם, שֶׁכְּבַשְׁתֶּם אַרְצוֹת שִׁבְעָה גוֹיִם!’ הֵם אוֹמְרִים לָהֶם: ‘כָּל הָאָרֶץ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִיא, הוּא בְּרָאָהּ וּנְתָנָהּ לַאֲשֶׁר יָשָׁר בְּעֵינָיו. בִּרְצוֹנוֹ נְתָנָהּ לָהֶם, וּבִרְצוֹנוֹ נְטָלָהּ מֵהֶם וּנְתָנָהּ לָנוּ.'”
מה שהמדרש אומר בעצם הוא, למה התורה מתחילה בבראשית, בסיפור בריאת העולם, ולא מתחילה במצווה הראשונה בספר שמות? הרי התורה היא ספר מצוות, ולא סיפור על בריאת העולם.
אומר המדרש: להורות לנו, שאם יבואו אומות העולם ויגידו שאנחנו גנבים – שאנחנו גנבנו את הארץ משבעת העמים שהיו כאן לפני שעם ישראל הגיע, נאמר להם: כל הארץ היא של אלוהים, כי הוא ברא את העולם.
כל פעם נותן אותה למי שהוא חפץ. פעם רצה לתת אותה לשבעת העמים, לכנענים נתן להם, וכאשר שינה את דעתו, לקח מהם ונתן לנו.
לכן כתוב בפרשה מצווה שאסור למכור את הארץ לצמיתות, למה? כי היא שייכת לאלוהים:
“וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת, כִּי לִי הָאָרֶץ, כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי.” (ויקרא כ”ה, כ”ג)
המסר הוא שבויכוח על זכות על הארץ, היסוד הראשון הוא שאין זכות על הארץ לאף אחד – הזכות היא לאלוהים, בתור מי שהוא ברא אותה.
לכן, קודם כל נבין שבאופן אמיתי, היא לא שייכת לאף אחד – לא לכנעניים, לא לשבעת העמים, לא ליהודים ולא לפלסטינים, אלא לאלוהים.
דרך אגב, לא רק ארץ ישראל – כל הארצות בעולם לא שייכות לאף עם, לשום עם, על שום מקום אין זכות אמיתית אלא זכות הסכמית או כוחנית. אבל זכות אמיתית על כל הארצות יש רק לאלוהים.
נביא בדיחה:
היו שניים שהתוכחו על מי שייכת האדמה – אחד טוען שהיא שייכת לו, והשני טוען שהיא שייכת לו. הם לא הפסיקו לריב. אז אמרו, אולי נשאל את האדמה למי היא שייכת ונחליט.
שאלו את האדמה: למי את שייכת? והיא ענתה להם: שניכם שלי.
איך אפשר באמת להחזיק בזכות על הארץ?
הדרך היחידה שבה יכולה הארץ להיות שייכת לך באמת, היא על ידי ההכרה האמיתית שהיא שייכת לאלוהים, ואתה מבקש רשות להשתמש בה.
על ידי קיום מצוות שמיטה, פעם בשבע שנים עושים שבת ארץ, מפסקים לעבוד את האדמה פעם בשבע שנים, בכך מכריזים שהיא של אלוהים. כמו שכתוב בפרשה:
“שַּׁבַּת לַהשם” – לא תִּזְרַע אֶת שַּׁדְּךָ, וְלֹא תִּזְמוֹר אֶת כַּרְמֶךָ, וְהָיְתָה שַּׁבַּת הָאָרֶץ.” (ויקרא כ”ה, ד’)
לכן כתוב בגמרא במסכת ברכות:
“כָּל הַנַּהֲנֶה מִהָעוֹלָם הַזֶּה בְּלֹא בְרָכָה, הוּא גָּזָלָן, לָמָּה? אֵת מִי הוּא גָּזָל? אֵת אֱלֹהִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ‘לַה’ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָה.'” (תהילים כ”ד, א’)
רש”י שם מפרש: כל העולם שייך לקב”ה, והנהנה ממנו ללא ברכה, כאילו גזל את הקודש.
אך מצד שני כתוב “וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם.” (תהילים ק”ו, טו’)
הכיצד?
לפני הברכה הוא גזלן, ואחרי הברכה, הארץ ניתנה לבני אדם. (ברכות לה ע”א)
בברכה, אדם מביע את הכרתו שהארץ ומלואה שייכים לאלוהים, וזה מה שנותן זכות על הארץ וכל אשר בה.
על ידי שבברכה הוא אומר: “בָּרוּךְ אַתָּה ה’ אֱלֹהֵינוּ, מֶלֶךְ הָעוֹלָם” – בכך הוא מקבל זכות אמיתית על הארץ.
לסיכום, ההבנה של האדם שהארץ לא שייכת לו כי זה לא הוא שברא אותה ומקיים אותה אלא האלוהים, על ידי ההכרה הזאת מקבל זכות אמתית על הארץ. אחרת אולי יש לו זכות חברתית או כוחנית אבל לא זכות של אמת.
