מה ההבדל בין חוק הגיוס של משה רבינו לחוק הגיוס של היום?
נתחיל קודם כל במשותף: אצל משה רבינו, שתי שבטים וחצי רצו לשבת בעבר הירדן ולא להשתתף במלחמה על כיבוש הארץ. גם כאן, חלק מעם ישראל לא רוצים להשתתף במאמץ המלחמתי הצבאי.
בחוק גיוס של משה רבינו היו סנקציות כלכליות: אם תלחמו, תקבלו נחלה בעבר הירדן; אם לא תלחמו עם אחיכם, לא תקבלו נחלה בעבר הירדן. כלומר, סנקציות כלכליות. גם בחוק הגיוס שמוצע כיום יש סנקציות כלכליות.
וכך אפשר למנות עוד דברים משותפים בין חוק הגיוס של משה לחוק הגיוס היום.
אך יש הבדלים עצומים ורבים ביניהם, ונמנה מקצתם:
בחוק גיוס של משה הייתה אחוות אחים אמיתית. כאשר משה רבינו אמר: “אֲחֵיכֶם יָבוֹאוּ לַמִּלְחָמָה, וַאֲתֶם תֵּשְׁבוּ פֹּה” (במדבר, פרק ל”ב, פסוק ו’), משפט זה הרעיד את לבבם של כולם, כי שני הצדדים ראו וחשו שהם אחים אמיתיים בכל המובנים. אך היום, בחוק הגיוס של היום, שני הצדדים אולי אחים אתניים (גם זה לא תמיד בטוח), אבל לא אחים באמונות ובדעות. תהום פעורה בין השקפת עולמם של המגייסים להשקפת עולמם של אלה שרוצים לגייס אותם. כי הם לא אחים בתורה ומצוות, גם אם אחים בתורה ומצוות – לא תמיד באותה תורה ובאותם מצוות. לכן, בחוק גיוס של היום, המילה “אחיכם” היא בסימן שאלה ולא בסימן קריאה כפי שהייתה אצל משה רבינו.
הבדל נוסף הוא שאצל משה הייתה סמכות מוחלטת שאין מהרהרים אחריה, כמו משה רבינו. אבל היום אין מנהיג או הנהגה אחת של עם ישראל כולו, לכל שבטיו ולכל זרמיו, שמכירים בו סמכות מוחלטת. אין היום מישהו שידפוק על השולחן וכולם יתיישרו לפי החלטותיו; כל אחד מנסה למשוך את החוקים לכיוון שלו, ואין כוח על של סמכות אחת שכולם חסים תחת כנפיה וסרים למשמעתה.
המסר העולה מן המאמר הוא: האחד – חוסר באחוות אחים בין המגייסים למעומדים לגיוס, והשני – חוסר סמכות מקובלת על כולם, שתיקבע מי צריך להתגייס ומי לא, כמה ומתי, באילו תנאים ובאילו סנקציות, ואם בכלל צריך להתגייס.
