יש שתי דרכים לנוח, כך נטען בהרצאה זו. הדרך הראשונה היא מנוחה על ידי הימנעות: לא ללכת לעבודה, לא לשנות דבר, לישון. זו מנוחה פסיבית, המושגת בזכות היעדר פעולה.
הדרך השנייה שונה לגמרי, והיא מאפשרת מנוחה גם מתוך פעולה. היא מבוססת על ההבנה שמקור הכוח לפעול ולשנות אינו האדם עצמו, אלא האלוהים. לכן גם כשאדם פועל ומשנה דברים בעולם, הוא יכול להרגיש שהוא עצמו אינו הפועל, אלא שהאלוהים פועל דרכו. הדימוי שמובא הוא של העט: מבחינת העט עצמו, גם כשכותבים בו, הוא נשאר במנוחה, כי המאמץ שייך למי שמחזיק בו ולא לעט עצמו.
כך גם ביחס לאלוהים: אדם יכול להמשיך לפעול ולעשות בעולם, ועדיין להרגיש תמיד במנוחה, מפני שהוא מייחס את מקור הכוח למי שבאמת מפעיל אותו.
