בחירה חופשית – הרי יש אינטואיציה חזקה לכולנו שיש בחירה חופשית, ולמה זו אשליה?
כאשר אנו דנים אם יש או אין בחירה חופשית, יש כאלה שמביאים ראיה לכך שיש לנו אינטואיציה לגבי קיומה של בחירה חופשית, לכן, לדעתם, זו לא שאלה, כי ברור שיש בחירה חופשית, הרי אנו מרגישים שיש לנו בחירה חופשית. אז למה בכלל לחשוב שאין לנו בחירה חופשית?
ראשית כל, ברמה עקרונית, הוכחה כזאת לאמיתות החיים ולשאלות שיש לנו על החיים אינה קבילה. כי אם אנשים הולכים אחרי מה שהאינטואיציה שלהם אומרת, כל השאלות וכל האמיתות של החיים נפתרות ברגע אחד, וזהו, בודקים את האינטואיציה והולכים אחריה.
ניתן לסמוך על אינטואיציה רק אם האינטואיציה של האדם מכוונת לאמת, כאשר יש מתאם מלא בין האמת לאינטואיציה (כמו האינטואיציה של אלוהים, למשל). ואז באמת הגיוני שכל פעם שאדם רוצה לדעת מה האמת ומה לא אמת, הוא בודק מה האינטואיציה שלו ומחליט על פיה.
מאחר שהאינטואיציה שלו מכוונת לאמת, זו הוכחה טובה שניתן לסמוך עליה, כי האמת והאינטואיציה אצל האדם המזוכך הם אחד. ואז כל השאלות וכל האמיתות של החיים נפתרות בקלות על ידי האינטואיציה.
לדוגמה:
האם יש אלוהים או אין אלוהים? נבדוק מה האינטואיציה אומרת. אם האינטואיציה אומרת שיש, אז יש, ואם האינטואיציה אומרת שאין – אז אין.
האם כדור הארץ מסתובב או לא? נבדוק מה האינטואיציה שלנו אומרת ונחליט. אם האינטואיציה אומרת שכדור הארץ לא מסתובב, אז לא, ואם כן, אז כן.
וכמובן, ניתן לסמוך על האינטואיציה אך ורק באדם שהאינטואיציה שלו מכוילת לאמת, שיש לו אינטואיציה של אלוהים. וכיוצא בזה ניתן להביא הרבה מאוד דוגמאות, שהשיטה להכריע באמיתות של החיים על פי אינטואיציה היא לוקה וחסרה.
עכשיו, אולי נטען, אם זו אינטואיציה שכל האנשים מרגישים אותה, אז זו אמת.
שוב פעם, אם מחפשים מה ההמון חושב, מה כולם חושבים, מה האינטואציה של כולם או שמחפשים מה האמת, כי זה שכולם חושבים שמשהו נכון אין זו ערובה שהדבר נכון. זה שהאינטואיציה של כולם אומרת שמשהו נכון לא הופך את הדבר להיות נכון. לכן גם על האינטואיציה של כולם לא ניתן לסמוך.
זה שפעם, בימי אברהם, כולם חשבו שאין אלוהים (כי זו הייתה האינטואיציה שלהם, כולל של אברהם בהתחלה), האם זה הופך זאת לאמת שאין אלוהים? אברהם לא אמר, “אם לכולם אינטואיציה שאין אלוהים, אז אין אלוהים”.
זה שפעם לא ידעו שכדור הארץ מסתובב, והאינטואיציה שלהם אמרה להם שהם לא זזים ולכן כדור הארץ לא זז, האם זה באמת אכן שיקף את האמת שהכדור לא היה מסתובב? אם האינטואיציה לא מכוונת לאמת, אז היא לא בהכרח משקפת את האמת, וזה לא משנה אם זו אינטואיציה של אחד, או אינטואיציה של הרבה אנשים, או של כל האנשים.
לכן, אנו צריכים לבחון את האינטואיציה על פי התבונה והניסיון, האם האינטואיציה משקפת את האמת או לא? לפעמים נגלה שהאינטואיציה אכן משקפת את האמת, אך לפעמים נגלה שהאינטואיציה לא משקפת את האמת.
נקודה נוספת היא, שכאשר אנו חוקרים האם יש בחירה חופשית או לא, לא בהכרח אנו באים להכחיש או לתקוף את האינטואיציה שלנו שאנו מרגישים שיש לנו בחירה חופשית. אלא, אנו חוקרים מה קורה לפני האינטואיציה, כלומר מה קדם להרגשה שיש לנו בחירה חופשית. אנו לא מנסים להכחיש את האינטואיציה, אלא לברר, מה גורם לנו להרגיש שיש לנו בחירה חופשית?
יש אינטואיציה שיש לנו בחירה חופשית. השאלה “אם יש או אין בחירה חופשית” חוקרת האם יש משהו שגורם לנו את האינטואיציה הזאת, או שהאינטואיציה הזאת היא מחויבת המציאות.
לכן, כאשר אנו מנסים לברר האם באמת יש לנו בחירה חופשית, אנו לא יכולים לקבל את התשובה, “יש לנו אינטואיציה שיש לנו בחירה חופשית, לכן יש לנו בחירה חופשית”.
תשובה כזאת אינה קבילה, כפי שביארנו, או משום שהאינטואיציה לא בהכרח משקפת את האמת, או משום שהשאלה “אם יש או אין בחירה” מלכתחילה מקבלת את העובדה שאנו חשים שיש לנו בחירה, היא רק באה לחקור האם יש מי שגורם לנו לחוש את החוויה הזאת, לברר אם יש סיבה שגורמת לנו לחוות אותה. אולי האינטואיציה שיש לנו בחירה חופשית היא רק תוצאה של המניע הראשון, שאחד הדברים שהוא יוצר זאת האינטואיציה שלנו שאנו מרגישים שיש לנו בחירה חופשית.
לכן, אם חקרנו את שאלת הבחירה החופשית והגענו למסקנה שיש מי שמניע את הרצונות ואת תחושת הבחירה החופשית, הרי לנו שלמרות התחושה הזאת, אין לנו בחירה חופשית.
ואם יהיו לנו ראיות לכאן ולכאן, אז יישאר הספק בידנו אם יש בחירה חופשית או אין בחירה חופשית, למרות התחושה שיש לנו בחירה חופשית, כפי שביארנו למעלה.
וכעת, לעצם הדיון בקצרה:
לאן שלא נלך, אין בחירה חופשית לאדם.
אם אנו אומרים שהאירועים שקורים במציאות קורים בגלל סיבות, ומאחר שאדם, רצונו, פעולותיו, רגשותיו ואינטאוציותיו הם חלק מהאירועים של המציאות, הם נגרמים בגלל הסיבות, לכן אין בחירה חופשית.
ויש כאלה שטוענים שיש סיבות, אך הסיבות אינן מחייבות. לומר שיש סיבות ואילו הסיבות אינן מחייבות, זה בדיוק לומר שאין סיבות (כפי שביארנו במקום אחר).
אך גם אם נאמר שהאירועים קורים ללא סיבות, אלא באופן אקראי, ללא שום סיבה שמניעה אותם, גם אז כל דבר קורה לעצמו ומצד עצמו, גם אז אין שום בחירה חופשית.
כי “אני” מחולל את עצמו בעצמו, הרצון מחולל את עצמו בעצמו, הפעולה מחוללת את עצמה בעצמה, האינטואיציה של הבחירה מחוללת את עצמה מעצמה, לכן גם אז אין שום בחירה חופשית.
אולי נאמר שכל האירועים מתרחשים רק עם סיבות עד ה”אני” של האדם, אבל ה”אני” יש לו טריטוריה אוטונומית שהסיבתיות לא שולטת עליה, אך ה”אני” כן מפעיל את רצונו ופעולותיו באופן סיבתי.
אוסיף ואבהיר, אולי נאמר שהסיבתיות קיימת בכל האירועים שמתרחשים במציאות, אך היא פוסקת ברגע שהיא מגיעה לנפש האדם, אך הנפש עצמה היא כן מפעילה באופן סיבתי את רצונה ופעולותיה.
אך גם את האפשרות הזאת יש לדחות מכמה טעמים:
ראשית, מדוע באופן סלקטיבי להחליט שהסיבתיות נעצרת בנפש של האדם? אם כל המציאות פועלת באופן סיבתי, מה ההיגיון לבוא ולחריג באופן סלקטיבי את הנפש של האדם מהסיבתיות? אין שום היגיון להחריג זאת. אם המנגנון של האירועים הוא סיבתי, אין סיבה שלא יחול גם על הנפש של האדם ועל רצונה ופעולותיה.
שנית, אם היא לא ההוויה הראשונה, יש מי שקדם לה שמחליט שהנפש תפעל באופן לא סיבתי. יש גורם שקובע שהיא תפעל באופן לא סיבתי. מאחר שהנפש אינה המניע הראשון של המציאות, אם כך, היה מניע שקדם לה שהחליט לה שהיא תפעל באופן שתפעל, כלומר, היא תפעל באופן שנראה אקראי. כל עוד היא לא הוויה ראשונה, יש הוויה שקדמה לה שקבעה שתפעל באופן שתפעל, אם ללא סיבה או עם סיבה, אבל בכל מקרה יש גורם שקדם לה שהוא האחראי על אופן פעולתה.
שלישית, אם היא לא מחליטה באופן סיבתי, אז היא מחליטה באופן אקראי ללא שום סיבה. אם היווצרות ה”אני” והיווצרות הרצון של ה”אני” נעשו ללא סיבה, אלא באופן אקראי, למרבה הפלא, גם אז אין זה בבחירתה, אלא היא פועלת באופן אקראי לחלוטין.
רביעית, המציאות מוכיחה שנפש האדם כן נפעלת על ידי סיבות. גם אלה שאומרים שיש בחירה חופשית, הם מגבילים ומצמצמים את הבחירה החופשית של הנפש רק למקרים מסוימים. הם גם מודים שיש מקרים שלאדם אין בחירה בגלל ההכרח של הסיבות. לכן, זו הוכחה שגם הנפש היא כמו שאר האירועים.
לדוגמה, הם מודים שאדם לא בוחר למות, אלא מוכרח על ידי הנסיבות למות נגד רצונו. או הרצון לחיות ולא למות הוא רצון שלא נבחר באופן חופשי על ידי האדם, אלא נכפה עליו, וכולי.
לא חסרות דוגמאות שהם מסכימים שנפש האדם ורצונו ופעולותיו נתונות ומוגבלות על ידי הנסיבות. לכן, לא ניתן לטעון שהנפש לא נפעלת על ידי נסיבות, אלא רק מפעילה דברים אחרים. כלומר, לא נכון לומר שהנפש לא מופעלת על ידי סיבות, כי הניסיון מוכיח שהנפש כן נפעלת על ידי סיבות.
לכן, כמו ששאר האירועים נפעלים על ידי סיבות, כן הנפש.
נכון, שיש מקרים שיש אנשים שלא יודעים את הסיבות לרצונות מסוימים, אך אי ידיעת הסיבות אינה אומרת שאין שם סיבות, אלא שיש מקרים שלרצונות מסוימים אנשים מסוימים לא יודעים את סיבת אותם הרצונות.
לסיכום:
לא ניתן לסמוך על האינטואיציה שיש בחירה חופשית, בגלל שהיא לא בהכרח משקפת את האמת, כפי שהוכח פעמים רבות.
בירור השאלה אם יש בחירה חופשית או אין, אין הוא בהכרח שולל את האינטואיציה שיש בחירה חופשית, אלא מחפש תשובה, מה מחולל את ה”אני”, את הרצון, את הפעולות ואת האינטואיציה של הבחירה?
אין בחירה חופשית, כיוון שהאירועים הם סיבתיים, ובכללם הנפש, הרצון ופעולותיה הם תוצר של הנסיבות, לכן אין בחירה.
אך גם אם נאמר שנפש ורצונותיה הם אקסטריטוריאליים לנסיבות, אלא פועלים ללא סיבות, דהיינו באופן אקראי, גם אז אין בחירה חופשית, כי רצון אקראי, “אני” אקראי, פעולה אקראית, אינם בחירה חופשית.
ואם נאמר שהנפש לבדה לא מופעלת על ידי הסיבות, אך היא מפעילה את רצונותיה ופעולותיה באופן סיבתי, על כך הערנו, מאחר שהנפש אינה המצוי הראשון, בהכרח שיש משהו שקדם לה שהחליט לה שתפעל באופן שנראה אקראי.
כמו כן, אם אכן באמת פועלת באופן אקראי, אז אין זו בחירה כלל.
בנוסף, גם אלה שטוענים שיש בחירה מסכימים שיש מקרים שהנפש ורצונותיה כפופות לנסיבות, וזו הוכחה שהנפש אינה שונה מהותית מיתר האירועים במציאות, שהנסיבות שולטות עליהם.
