גדרי מלאכת בורר – מהם שני הגדרים הבסיסיים של מלאכת בורר, ומה ההבדל ביניהם?
כדי לדון בברירה, מוכרחים שיהיו לפחות שני דברים. כאשר יש לפנינו רק דבר אחד, לא שייכת כלל מלאכת ברירה – שהרי אין מה להפריד או לברור מתוכו. הברירה חלה רק כאשר קיימים לפחות שני מרכיבים.
אך גם כאשר קיימים שני דברים, עדיין לא בהכרח שייכת ברירה. נדרש תנאי נוסף: העדפה. אם אין כל העדפה בין שני המרכיבים – אין מקום לברירה, אף על פי שיש כאן שני דברים נפרדים.
מכאן עולה ששני תנאים יסודיים הכרחיים לקיומה של ברירה:
קיום שניים – שיהיו לפחות שני דברים מובחנים.
העדפה– שתהיה נטייה או העדפה לאחד מהם על פני השני.
אם חסר אחד מהתנאים הללו, אין כאן ברירה.
האם יש הבדל מהותי בין שני התנאים? האם אחד מהם יסודי יותר מהשני?
נראה שהתנאי הראשון – שיהיו שניים ולא אחד – יסודי יותר, משום שהוא הבסיס שעליו נבנה התנאי השני. ללא שניים, אין כלל אפשרות להעדיף. ההעדפה מחייבת את קיומם של לפחות שני דברים. לעומת זאת, ייתכן שיהיו שניים – אך לא תהיה העדפה ביניהם.
לפיכך: התנאי הראשון הוא תנאי הכרחי לקיומו של התנאי השני, אך לא להיפך.
במילים אחרות: אין ברירה או העדפה באחד, אלא רק בשניים. אך עצם קיומם של שניים אינו מחייב בהכרח ברירה – ייתכן שיתקיימו שניים ללא העדפה ביניהם.
הברירה באדם – הקשר בין שניות להעדפה
עם זאת, ייתכן שכאשר מדובר באדם, עצם תפיסת השניים מעוררת בהכרח ברירה והעדפה. בעולם החוויה האנושית – אין שניים ללא ברירה.
כלומר, ייתכן שמה שיוצר את ה”שניים” בתודעת האדם – הוא גם מה שיוצר את הברירה והרצון. שניות, העדפה ורצון באים כאחד.
כפי שלא תיתכן העדפה ללא שניות, כך אצל האדם לא תיתכן שניות ללא העדפה.
באחד – אין רצון, אין ברירה, אין העדפה.
אך בשניים – אצל האדם, השניות מביאה בהכרח את הרצון, הברירה וההעדפה.
אפשר אמנם לדמיין באופן תיאורטי שני דברים ללא העדפה, אך במציאות החיה של תודעת האדם – עצם השניות כבר מחייבת ברירה.
סיכום, קיומם של שניים ולא אחד הוא תנאי הכרחי לברירה. וייתכן שאצל האדם – הוא גם תנאי מספיק.
כלומר: מרגע שיש שניות – נלווית אליה בהכרח גם ברירה. בניגוד לתפיסה הפשוטה, הרואה אפשרות לשניים ללא ברירה, ייתכן שלפחות במציאות האנושית – שניות וברירה חד הן.
