מה המקור של המציאות? מה הסיבה הראשונה? מאיפה התחיל הכול? מהי נקודת ההתחלה?
יש מאנשי הרוח החוקרים שאלה זו דרך התבוננות פנימה, אל תוך התודעה, בניסיון להבין מה מקור המחשבה הראשונה. ויש כאלה מהמדענים שמנסים להבין את תחילת הכול דרך חיפוש אחר החומר הראשון או מה שהיה לפני החומר הראשון.
יש כאלה שקוראים לראשית “הנקודה הראשונה”, אך זה לא ביטוי שהולם את העניין. “נקודה ראשונה” משמעה דבר מסוים, בעוד שראשית המציאות אינה נקודה, אלא משהו רחב ועמוק יותר. שמות מתאימים יותר עשויים להיות: אין-סוף, הכול, אלוהים, מחויב המציאות, וכיוצא בזה.
לפני שדנים באיזו דרך לחפש את הדבר, צריך להבין מהו הדבר שאנו מחפשים.
אם כן, מה אנחנו מחפשים?
אנחנו כאן מחפשים מה היה לפני הכול. מה יצר את הכול? איך נוצר הכול?
אך יש לשים לב שהשאלה “איך נוצר הכול” והשאלה “מה היה לפני הכול” אינן אותו הדבר. השאלה “איך נוצר הכול” מודעת למה שיש עכשיו, ומניחה שהיה משהו שממנו נוצר היש שקיים בפנינו כעת. היא מבקשת להבין איך היש שבפנינו נוצר ממה שהיה לפניו, כלומר להבין את התהליך שהתרחש במעבר ממה שהיה קודם למה שקיים עכשיו.
לעומת זאת, השאלה “מה היה לפני הכול” עוסקת רק במשהו שהיה לפני היש שבפנינו.
באיזו שאלה כדאי לדון קודם?
השאלה הבסיסית יותר היא השאלה “מה היה לפני היש”. אם יתברר שלא היה דבר לפני היש, אז הדיון בשאלה “איך נוצר היש שבפנינו ממה שהיה לפניו” יהיה מיותר, שהרי לא היה כלום לפני היש שבפנינו.
זו דומה לשאלה איך הביצה באה מהתרנגולת. קודם כל נבין מהי התרנגולת, ורק אז נוכל לדון איך הביצה הגיעה ממנה.
במידה ונמצא מה היה לפני היש, נוכל להמשיך לדון איך ממה שהיה לפני היש שבפנינו נוצר היש שקיים עכשיו.
אם כן, השאלה הנדונה היא: מה היה לפני היש שבפנינו?
כדי לענות על כך, צריך להתבונן במושג “היש שבפנינו” ובמושג “לפני”.
מה העובדות הנתונות לנו? היש שנמצא בפנינו.
ואנחנו מנסים להבין מה היה לפני היש שבפנינו.
איך אנחנו מנסים להבין את מה שהיה לפני היש? על ידי מחיקת היש שבפנינו בדמיון.
ומה מוחקים? את כל היש: את העצים, את האבנים, את הארץ, את בני האדם. אז מה נשאר? מקום ריק.
אך גם מקום ריק הוא יש, ולכן גם אותו צריך למחוק.
אפשר למחוק כל מה שיש, כולל את המקום הריק, אך מה עם האפשרות שיהיה מקום? האפשרות שיהיה משהו? האם ניתן למחוק גם אותה?
באופן פשוט, את האפשרות למשהו לא ניתן למחוק, כי אפשרות תמיד קיימת.
ואז נשאל: האם האפשרות שיהיה משהו היא עצמה משהו שקיים? אם האפשרות היא משהו שקיים, אז גם אותה אפשר למחוק.
אך גם אחרי שמחקנו את האפשרות שיהיה משהו, עדיין תישאר האפשרות שיהיה אפשרות.
כלומר, גם אם הצלחנו למחוק את האפשרות (למרות שלא נראה שיש אפשרות למחוק את האפשרות), עדיין תישאר האפשרות שיהיה אפשרות למשהו.
אך גם כאן אפשר לשאול: האם האפשרות שיהיה אפשרות היא משהו מוגדר? אם היא משהו מוגדר, אז גם אותה אנחנו מוחקים.
אם כך, מה נשאר לנו אחרי הכול? בעצם הכלום המוחלט, כלום כזה שאפילו אין בו אפשרות שיהיה אפשרות, וכל שכן שאין אפשרות שיהיה ממנו משהו.
אם באמת הגענו לנקודה הזו בתשובה לשאלה “מה היה לפני הכול” (לפני שהייתה אפשרות כלשהי), אז לא יכול להיות שהיש שבפנינו נוצר מהכלום המוחלט הזה, שבו אפילו אין אפשרות שיהיה אפשרות.
מה שמתבהר כאן הוא שאם אנו אומרים שלפני הכול היה כלום מוחלט, שבו אין אפשרות שיהיה אפשרות, וכל שכן שלא יכול להיות ממנו משהו, אז התשובה לשאלה “מה היה לפני הכול” היא שלא יכול להיות שהיש שבפנינו נוצר ממה שהיה לפניו, כי לפניו היה כלום מוחלט שבו אפילו אין אפשרות שיהיה אפשרות.
יש מאנשי הרוח החוקרים שאלה זו דרך התבוננות פנימה, אל תוך התודעה, בניסיון להבין מה מקור המחשבה הראשונה. ויש כאלה מהמדענים שמנסים להבין את תחילת הכול דרך חיפוש אחר החומר הראשון או מה שהיה לפני החומר הראשון.
יש כאלה שקוראים לראשית “הנקודה הראשונה”, אך זה לא ביטוי שהולם את העניין. “נקודה ראשונה” משמעה דבר מסוים, בעוד שראשית המציאות אינה נקודה, אלא משהו רחב ועמוק יותר. שמות מתאימים יותר עשויים להיות: אין-סוף, הכול, אלוהים, מחויב המציאות, וכיוצא בזה.
לפני שדנים באיזו דרך לחפש את הדבר, צריך להבין מהו הדבר שאנו מחפשים.
אם כן, מה אנחנו מחפשים?
אנחנו כאן מחפשים מה היה לפני הכול. מה יצר את הכול? איך נוצר הכול?
אך יש לשים לב שהשאלה “איך נוצר הכול” והשאלה “מה היה לפני הכול” אינן אותו הדבר. השאלה “איך נוצר הכול” מודעת למה שיש עכשיו, ומניחה שהיה משהו שממנו נוצר היש שקיים בפנינו כעת. היא מבקשת להבין איך היש שבפנינו נוצר ממה שהיה לפניו, כלומר להבין את התהליך שהתרחש במעבר ממה שהיה קודם למה שקיים עכשיו.
לעומת זאת, השאלה “מה היה לפני הכול” עוסקת רק במשהו שהיה לפני היש שבפנינו.
באיזו שאלה כדאי לדון קודם?
השאלה הבסיסית יותר היא השאלה “מה היה לפני היש”. אם יתברר שלא היה דבר לפני היש, אז הדיון בשאלה “איך נוצר היש שבפנינו ממה שהיה לפניו” יהיה מיותר, שהרי לא היה כלום לפני היש שבפנינו.
זו דומה לשאלה איך הביצה באה מהתרנגולת. קודם כל נבין מהי התרנגולת, ורק אז נוכל לדון איך הביצה הגיעה ממנה.
במידה ונמצא מה היה לפני היש, נוכל להמשיך לדון איך ממה שהיה לפני היש שבפנינו נוצר היש שקיים עכשיו.
אם כן, השאלה הנדונה היא: מה היה לפני היש שבפנינו?
כדי לענות על כך, צריך להתבונן במושג “היש שבפנינו” ובמושג “לפני”.
מה העובדות הנתונות לנו? היש שנמצא בפנינו.
ואנחנו מנסים להבין מה היה לפני היש שבפנינו.
איך אנחנו מנסים להבין את מה שהיה לפני היש? על ידי מחיקת היש שבפנינו בדמיון.
ומה מוחקים? את כל היש: את העצים, את האבנים, את הארץ, את בני האדם. אז מה נשאר? מקום ריק.
אך גם מקום ריק הוא יש, ולכן גם אותו צריך למחוק.
אפשר למחוק כל מה שיש, כולל את המקום הריק, אך מה עם האפשרות שיהיה מקום? האפשרות שיהיה משהו? האם ניתן למחוק גם אותה?
באופן פשוט, את האפשרות למשהו לא ניתן למחוק, כי אפשרות תמיד קיימת.
ואז נשאל: האם האפשרות שיהיה משהו היא עצמה משהו שקיים? אם האפשרות היא משהו שקיים, אז גם אותה אפשר למחוק.
אך גם אחרי שמחקנו את האפשרות שיהיה משהו, עדיין תישאר האפשרות שיהיה אפשרות.
כלומר, גם אם הצלחנו למחוק את האפשרות (למרות שלא נראה שיש אפשרות למחוק את האפשרות), עדיין תישאר האפשרות שיהיה אפשרות למשהו.
אך גם כאן אפשר לשאול: האם האפשרות שיהיה אפשרות היא משהו מוגדר? אם היא משהו מוגדר, אז גם אותה אנחנו מוחקים.
אם כך, מה נשאר לנו אחרי הכול? בעצם הכלום המוחלט, כלום כזה שאפילו אין בו אפשרות שיהיה אפשרות, וכל שכן שאין אפשרות שיהיה ממנו משהו.
אם באמת הגענו לנקודה הזו בתשובה לשאלה “מה היה לפני הכול” (לפני שהייתה אפשרות כלשהי), אז לא יכול להיות שהיש שבפנינו נוצר מהכלום המוחלט הזה, שבו אפילו אין אפשרות שיהיה אפשרות.
מה שמתבהר כאן הוא שאם אנו אומרים שלפני הכול היה כלום מוחלט, שבו אין אפשרות שיהיה אפשרות, וכל שכן שלא יכול להיות ממנו משהו, אז התשובה לשאלה “מה היה לפני הכול” היא שלא יכול להיות שהיש שבפנינו נוצר ממה שהיה לפניו, כי לפניו היה כלום מוחלט שבו אפילו אין אפשרות שיהיה אפשרות.
