מהו עיקר האמונה באלוהים, האם אמונה באלוהים אוניברסלי וכללי שברא את העולם, או אמונה באלוהים אישי וספציפי הפועל כאן ועכשיו? פרשת יתרו, המתארת את מעמד מתן תורה, מספקת תשובה מפתיעה לשאלה הזו.
כאשר הקדוש ברוך הוא מתגלה לעם ישראל בהר סיני, הוא מציג עצמו במילים אנוכי ה’ אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, ולא כבורא עולם. השאלה המתבקשת היא מדוע לא נאמר אנוכי ה’ אלוהיך אשר בראתי שמים וארץ, בפרט כאשר בהמשך עשרת הדיברות, בטעם שבת, כן מוזכרת בריאת העולם, כי ששת ימים עשה ה’ את השמים ואת הארץ.
התשובה המוצעת מלמדת מוסר גדול: עיקר האמונה איננה אמונה באלוהים כבורא רחוק ומופשט, אלא אמונה באלוהים כאן ועכשיו, המוציא את האדם מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה, ומוביל את חייו אל שלמות וטובה. לכן בחרה התורה להציג את האלוהים דווקא כמי שהוציא אותנו ממצרים, ולא כמי שברא את העולם.
