קשרים ויחסים עם תנאים ובלי תנאים – מהו קשר ללא תנאים? למה קשר חברתי הוא על תנאי? מהו “ואהבת לרעך”? האם לא אוהבים אותי בלי תנאים? אני רוצה שיהיו איתי בקשר ללא תנאים. מה ההבדל בין אהבת הורים לילדים לבין קשרים חברתיים? למה לא אוהבים אדם כמו שאוהבים ילד? למה אין אהבת חינם? במה כדאי להתמקד מי שמתלונן שלא אוהבים אותו בלי תנאים? האם אנחנו אוהבים בלי תנאים? האם אפשר לאהוב בלי תנאים?

כאשר עוסקים ביחסים ללא תנאים או בקשרים ללא תנאים, אפשר לעסוק בכמה מובנים של קשרים ויחסים כאלה.
קודם כל, איננו עוסקים ב“בלי תנאים בכלל”, כי “בלי תנאים בכלל” אין לזה משמעות של קשר ויחסים. כדי לקיים קשר ויחסים עם מישהו, צריך להגדיר תנאים בסיסיים שמאפשרים לקיים יחסים וקשרים בין אנשים שונים. אם באמת אין שום תנאים בכלל, ההגדרות העצמיות של “אני” ו“אתה” מתפרקות, וממילא לא ניתן לעסוק ביחסים וקשרים בין אנשים. ברגע שאיננו מציבים שום תנאי, האנשים מאבדים את זהותם המוגדרת, ואין לנו מושא מוגדר שאליו אנו מתייחסים ואליו אנו נקשרים.
לדוגמה: אם אדם אוהב את בנו ללא תנאים, אין הכוונה “בלי תנאים בכלל”. ברור שהתנאי הבסיסי שהוא בנו חייב להתקיים ותמיד נשמר. אם תנאי בסיסי זה אינו מתקיים, אין כאן אהבת בנו אלא אהבת אדם באשר הוא אדם. לכן כאשר אנו אומרים שהאב אוהב את בנו ללא תנאים, הכוונה היא שלפחות התנאי שהוא בנו מתקיים. כלומר: בתנאי שהוא בנו.
לכן כאשר עוסקים באהבה ללא תנאים, הכוונה היא לאהבה עם אותו תנאי בסיסי שחייב להיות כדי שתתקיים מערכת יחסים וקשרים בין אותם אנשים, או עם כמה שפחות תנאים. אין הכוונה ל“בלי שום תנאים בכלל”.
כאשר אנו עוסקים בקשרים ויחסים ללא תנאים, יש לכך שני מובנים:
מובן אחד הוא מבחינת נתינה פיזית והשקעה של משאבים: כסף, זמן, שיחה, וכדומה.
מובן שני הוא ברמה הנפשית: היחס הנפשי לזולת — האם יש אהבה ללא תנאים ברמה הרגשית.
כלומר, ייתכן שבפועל אדם אינו יכול לאהוב את כולם ללא תנאים, אבל מבחינה נפשית אדם נדרש לרצות שיהיה לו יחס וקשר ללא תנאים כלפי כולם.
אלא שיש בעיה לאדם להעניק יחס וקשר ללא תנאים גם ברמה הפיזית וגם ברמה הנפשית, כפי שנבאר.
מבחינת משאבים פיזיים
אדם אינו יכול לאהוב את כולם ללא תנאים כל הזמן, כי המשאבים שלו מוגבלים. כאשר אנו אומרים שהמשאבים מוגבלים, הכוונה לשני סוגים:
סוג אחד — משאבים פיזיים.
סוג שני — משאבים נפשיים.
נפרט זאת:
זה שהמשאבים הפיזיים של אדם מוגבלים נראה ברור. לדוגמה:
למה אדם אינו מחלק את כספו לכולם כמו לילדיו? למה שלא יחלק לילדי המדינה או לילדי העולם? ברור שזה יהיה על חשבון ילדיו.
אם הוא הולך לבקר את בנו החולה, למה שלא יבקר את כל חולי המדינה או את כל חולי העולם? גם כאן ברור שמשאביו מוגבלים.
ואם נשאל: נכון שהוא לא יכול להעניק ממון או לבקר את כולם, אבל למה שלא יתקשר לעשרה אנשים לשיחת טלפון של שתי דקות?
גם כאן התשובה היא:
ראשית, דין פרוטה כדין מאה — המשאבים הם יחסיים. הקושי להרים טלפון לשתי דקות הוא סובייקטיבי: לאדם מסוים זה דבר קשה מאוד, ולאדם אחר זה קל.
שנית, גם זה בא על חשבון דברים אחרים: זמן שאמור להשקיע בעצמו, במשפחתו, בילדיו, וכדומה. תמיד השקעת משאבים באדם אחד באה על חשבון משהו אחר, כגון מנוחה של האדם עצמו.
לכן המשאבים הפיזיים תמיד מוגבלים. אם נותנים קשר ויחס ללא תנאים לאדם אחד, זה יבוא על חשבון מישהו אחר — או על חשבון האדם עצמו, או על חשבון קרוביו. לכן האדם באמת מוגבל להעניק קשרים ויחסים ללא תנאים לאנשים “זרים”.
ואלה שכן נותנים לאנשים זרים מתנת חינם וללא תנאים — או שהם מקריבים דבר אחד על חשבון דבר אחר, או שמלכתחילה אין להם תחומים אחרים שבהם הם צריכים להשקיע. לכן אין זה אומר בהכרח שהם טובים יותר באמת מאשר אלה שאינם מקדישים את משאביהם לזולת שאינו קרוב משפחתם.
מבחינת משאבים נפשיים
המוגבלות השנייה היא מוגבלות במשאבים נפשיים. לדוגמה: אדם אינו יכול להיות בצער על כך שיש ילדים חולים כאילו הילד שלו חולה. כאשר הילד שלו חולה, הוא נמצא במצב רגשי של דאגה ופחד. אין לאדם יכולת להיות במצב הזה כלפי כל הילדים בעולם כל הזמן, כפי שהוא דואג ומצטער כלפי ילדיו.
אם באמת ייתן יחס שווה ובלי תנאים לכל הילדים, הוא יצטרך להיות במתח נפשי כזה באופן קבוע, כי כל רגע יש ילד חולה או עובר ניתוח. אדם נורמלי אינו יכול להיות במצב נפשי כזה כל הזמן.
נקודה נוספת: גם אם נניח שיכול להכיל מצב רגשי כזה, לא היה אפשרי לעשות הפרדה בין האכפתיות הנפשית לבין האכפתיות הפיזית. כי הפיזי הוא תוצר של הנפשי: אם נפשית הוא אוהב בלי תנאים את כולם, זה חייב לבוא לידי ביטוי גם בהשקעה פיזית.
לדוגמה: אם מישהו אוהב את כולם באותה מידה, למה הוא נותן יחס עודף לאחד מהם?
אלא אם כן נאמר שהנתינה העודפת אינה נובעת מאהבה אלא רק מקיום מצווה, ללא קשר אישי. אך בפועל, חלק גדול מהנתינות נובעות מאהבה יתרה.
לכן העדפות בנתינה, כאשר הן נובעות מאהבה, הן הוכחה לכך שאין אהבת הזולת כאהבת קרוביו.
על מצוות “ואהבת לרעך כמוך”
יש כאלה שמלינים על כך שאנשים עוברים על מצוות “ואהבת לרעך כמוך” ואינם מקיימים אותה.
השאלה היא: האם הביקורת נובעת מכך שאנשים אינם מקיימים את מצוות האל, או משום שרוצים שיקיימו את המצווה הזאת כדי לקבל ממנה תועלת אישית?
כי אם מה שמפריע הוא עצם אי קיום המצווה, הרי יש הרבה מצוות שאנשים אינם מקיימים, ואין על כך תרעומת כמו שיש על אי קיום מצווה זו.
דבר נוסף: יש אנשים שכן מקיימים אותה לפי הבנתם, ורק לפי הבנתם של בעלי האינטרס הם אינם מקיימים אותה.
סיכום
כמעט תמיד כאשר עוסקים בקשר ויחסים ללא תנאים, מדובר בקשר עם פחות תנאים או עם תנאים המקובלים עלינו.
אי אפשר לאהוב את כולם באותה מידה ותמיד, כי המשאבים הפיזיים והנפשיים הדרושים לכך מוגבלים.
אפשר לצפות מאנשים מסוימים במצבים מסוימים ליחס עם פחות תנאים או עם תנאים המקובלים עלינו.
חלק מהאנשים יענו על הציפייה הזאת, וחלק לא.