איך להתמודד עם פחד להשתגע? איך להתמודד עם הפחד לאבד שליטה?
דבר ראשון, האם כרגע יש בחירה חופשית, א ם לחשוב או לא לחשוב? האם יש בחירה חופשית על מה לחשוב ועל מה לא לחשוב או שמא גם כרגע אין בחירה חופשית על מה לחשוב ועל מה לא לחשוב? ואם כן יש בחירה חופשית על מה לחשוב ועל מה לא לחשוב? ובאיזו מידה יש בחירה חופשית על החשיבה?
כי גם במצב הרגיל, לפעמים צץ רצון חזק למשהו שאחר כך האדם מתחרט עליו. לפעמים אדם חושב משהו, ואחר כך מתברר לו שזה לא היה נכון.
גם במצב רגיל, קיימות מחשבות ורצונות שמתלבשים על האדם – שלא בהכרח נובעים מבחירה חופשית מלאה.
יש מחשבות ורצונות שמתבררים לו כחסרי היגיון, או ככאלה שלא פועלים לטובתו אלא לרעתו.
לכן, במובן הזה, גם במצב הנוכחי קיימות בעיות של העדר בחירה חופשית, וראיית דברים לא הגיוניים ככאלו הם כן הגיוניים.
בקיצור: כל אדם, גם במצבו השפוי, אינו בוחר הכול. לעיתים הוא עושה דברים לא הגיוניים, או פעולות לא רצוניות.
לכן ייתכן שאין הבדל מהותי בין המצב הנוכחי לבין מצב אחר שבו חלה “איבוד שליטה” או “שיגעון”.
וגם אם נאמר שהמצב הנוכחי – מצב של שליטה ושפיות – שונה מהותית ממצב של חוסר שליטה ושיגעון, ייתכן שבסופו של דבר התוצאה הכללית אינה שונה מהותית.
כלומר, ייתכן שבמצב של חוסר שליטה, האדם מקבל טובות הנאה ששוות את הסיכונים שהוא נוטל כאשר הוא נכנס למצב כזה.
אולי התועלות שנוצרות ממצב של אי־שפיות זמנית שוות לנזקים שעלולים להיגרם לו מאותו מצב.
וגם אם נניח שמצב של איבוד שליטה והיעדר בחירה מסוכן יותר – כך שהחלטות לא הגיוניות ופעולות לא רצויות נגרמות ממנו, ונזקן עולה על תועלתן – עדיין צריך לשאול:
מה הסיכוי שהאדם אכן ייקלע למצב הזה?
ככל שהסיכוי לכך נמוך יותר – כך הפחד פוחת.
כי מבחינה עקרונית, יכולים לקרות לאדם כל הרעות שבעולם, ואף על פי כן – הוא אינו מפחד מכולן, מפני שהוא סבור שאין סיכוי סביר שיקרו.
ולכן, אין היגיון לפחד מהן.
כך גם כאן: אם הסיכוי להשתגע אינו סביר – גם אין היגיון לפחד מזה.
ולכן, הפחד יתפוגג.
הדבר הנוסף הוא: נניח שהסיכוי הלא סביר בכל זאת מתממש – מה אז יקרה בפועל?
מה בדיוק עלול לקרות? ומה הסיכוי לכל אחת מהתוצאות האפשריות?
ואם עדיין קיים פחד מאותם מצבים – אף על פי שהסיכוי להם נמוך – או לחילופין, אם מתברר שיש סיכוי סביר למצב של אי־שפיות זמנית, אז הפתרון הוא לנסות למנוע את המצב מראש.
ואם לא ניתן למנוע אותו מראש – הברירה היחידה היא לקבל אותו, או להמשיך לסבול מהפחד מפניו.
כלומר, או לקבל את האפשרות, ובכך להסיר את הפחד, או להמשיך לפחד שמא יקרה מצב שסביר להניח שלא יקרה.
לדוגמה:
אדם מפחד שישתגע, יאבד שליטה, ויבצע פעולות לא רצויות.
שלב ראשון – נברר: מה הסיכוי, לדעתו, שישתגע?
נשאל אותו: למה אתה חושב שתשתגע? מה הסיכוי שתשתגע? מה גורם לך לחשוב כך?
יכול להיות שהוא ישיב שיש סיבה מסוימת, כמו למשל שהוא לומד זוהר וקבלה, ולכן הוא מפחד שהדבר יביא אותו לשיגעון.
במקרה כזה ננסה לבדוק: מה הסיכוי שאדם שלומד זוהר וקבלה ישתגע?
ואולי נציע לו להימנע מלימוד זה, אם הוא סבור שזהו מקור הסכנה.
תשובה אחרת יכולה להיות שאין לו סיבה מיוחדת – הוא פשוט “מרגיש” שהוא ישתגע.
במקרה כזה, נשאל אותו אם הוא גם חושש שהאדמה תיבקע תחתיו.
ככל הנראה, התשובה תהיה “לא”.
ואז נאמר לו: כמו שאינך חושש שהאדמה תיבקע תחתיך (מפני שאין סיבה לחשוש), כך גם אין סיבה לחשוש שתשתגע – כי אין לך כל סיבה ממשית לכך.
ואם עדיין הוא מרגיש שיש סיכוי שישתגע – ונפשו חרדה – ננסה לברר:
מה לדעתו יקרה אם ישתגע?
מה הוא מפחד שיקרה?
נניח שהוא עונה: “אני מפחד שאשתגע, אעלה על רכב, ואעשה תאונה.”
כלומר, החשש הוא: להשתגע לנהוג ולגרום לתאונה.
כאן נבחן שני דברים:
מה הסיכוי שאדם במצב של אי־שפיות ינהג ברכב?
וגם אם ינהג – מה הסיכוי שיגרום לתאונה, לעומת אדם רגיל?
אם הסיכוי לכך נמוך – אין סיבה לפחד.
אך אם הסיכוי כן מעורר חשש – ננסה לחשוב על דרכי מניעה מראש, למשל:
לא להחזיק רכב בבעלותו, לא לנהוג לבד, להימנע מנהיגה במצבים רגשיים רגישים.
ואם לא ניתן למנוע את הסיטואציה מראש, ויש סיכוי ממשי לכך, אז נותרות שתי אפשרויות:
להכיל את האפשרות שיפגע בתאונה או להמשיך לפחד מהאפשרות שיאבד שליטה, ינהג, ויגרום לתאונה.
לסיכום:
צריך לבחון האם המצב הנוכחי אכן שונה מהותית ממצב של חוסר שפיות.
ואם כן, האם הסיכונים שבמצב של אי־שפיות חמורים יותר?
אם כן, יש לנסות למנוע אותם מראש.
ואם לא ניתן למנוע – לנסות להכיל אותם במידה כזו או אחרת.
ואם לא ניתן להכיל – אולי הפחד עצמו הוא מצב בלתי נמנע, חלק מהמציאות, שאותו יש פשוט ללמוד לשאת.
