זו אחת השאלות המטלטלות ביותר — אך גם אחת המוטעות ביותר, כאשר אינה נבחנת עד היסוד.
השאלה הזו נשענת על הנחה סמויה: שאלוהים מובן דרך הקטגוריות האנושיות שלנו. האדם מדמה את האל מתוך עצמו — ואז שופט אותו לפי אותם דימויים.
אם יש לאדם רגשות — הוא מניח שגם לאלוהים יש רגשות.
אם הוא חש רחמים — הוא מניח שגם אלוהים חש רחמים באותה צורה.
ואם דבר מסוים נראה לו טוב — הוא בטוח שכך הוא גם בעיני אלוהים.
אך כאן טמונה הטעות.
אין זו תפיסה של האל — אלא השלכה של האדם על האל.
כך היה מאז ומעולם: האדם אהב בשר — ולכן הקריב קורבנות, מתוך הנחה שגם האל חפץ בכך. וגם היום — האדם בונה לעצמו סולם מוסרי, ומניח שזהו גם סולם המוסר האלוהי.
אך אלוהים אינו השתקפות של האדם.
כל דימוי כזה — אינו אלא האדם עצמו, המוקרן כלפי מעלה.
ומכאן מתחדדת השאלה האמיתית:
כאשר אתה שואל “איפה היה אלוהים” — על איזה אלוהים אתה מדבר?
אם זהו אלוהים שנבנה בדמותך — הרי שאתה שואל על יצירה אנושית.
ואם כך — השאלה אינה מופנית כלפי האל, אלא כלפי האדם.
בן אדם, של נעליך מעל רגליך, בטרם תתלה בוקי סריקי באלוהי אמת.
כדברי הפיוט: “דימוּ אוֹתָךְ ולא כפי ישְׁךָ“
וכדברי שלמה המלך: “כי האלוהים בשמים ואתה על הארץ, על כן יהיו דבריך מעטים.” (קהלת ה, א)
