דעת אלוהים – מה דעתו של אלוהים על הסכסוך הישראלי והפלסטיני?
התשובה הראשונה שעולה על הדעת היא שהדבר תלוי את מי ששואלים. אם נשאל אדם מן הצד הפלסטיני, הוא יאמר שאלוהים תומך בעמדה הפלסטינית תמיכה מלאה ומוחלטת. לעומת זאת, אם נשאל אדם מן הצד הישראלי, נקבל בדיוק את אותה התשובה, רק בכיוון ההפוך: ברור ופשוט בעיניו שאלוהים מצדד בעמדתה של ישראל באופן מוחלט וללא שום ספק, והוא אולי אף ייעלב מעצם השאלה.
אולם אנו מבקשים לשאול את השאלה ממקום שבו איננו צד בסכסוך. כל עוד אנו שואלים אותה מתוך עמדה ישראלית או פלסטינית, התשובה ידועה מראש. אם אנו בצד הישראלי, נצדיק את הצד הישראלי, ואם אנו בצד הפלסטיני, נצדיק כמובן את הצד הפלסטיני.
לכן אנו מבקשים לשאול מהי דעתו של אלוהים על הסכסוך מנקודת מבט של צד שלישי, שאינו ישראלי ואינו פלסטיני. ניסיון כזה טומן בחובו קושי לא מבוטל, משום שלאנשים רבים קשה לצאת מן העמדה שבה הם שקועים. על כל פנים, אם אנו רוצים לדעת מה אלוהים חושב באמת, ולא מה היינו רוצים שהוא יחשוב או מה שחונכנו לחשוב שהוא חושב, עלינו לנסות לשאול את השאלה ממקום ניטרלי ככל האפשר.
אני מבקש להציע כמה דרכי התבוננות בעניין.
אפשרות ראשונה: “אלו ואלו דברי אלהים חיים“
אפשרות אחת היא שאלוהים אומר: “אלו ואלו דברי אלהים חיים”. לפי אפשרות זו, אלוהים מצדיק, במובן מסוים, את שני הצדדים לחלוטין.
רעיון דומה מופיע בתלמוד במסגרת מחלוקת בין רבי אביתר לרבי יונתן על הכתוב בפרשת פילגש בגבעה. רבי אביתר אמר שבעלה של הפילגש מצא זבוב בתבשיל שהכינה, ואילו רבי יונתן אמר שמצא בה שערה. בהמשך מובא:
“ואשכחיה רבי אביתר לאליהו. אמר ליה: מאי קא עביד הקדוש ברוך הוא? אמר ליה: עסיק בפילגש בגבעה. ומאי קאמר? אמר ליה: אביתר בני כך הוא אומר, יונתן בני כך הוא אומר. אמר ליה: חס ושלום, ומי איכא ספיקא קמי שמיא? אמר ליה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן. זבוב מצא ולא הקפיד, נימא מצא והקפיד.” (תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ו עמוד ב(.
בתרגום לעברית מדוברת:
רבי אביתר פגש את אליהו הנביא ושאל אותו: “במה עוסק עכשיו הקדוש ברוך הוא?”
ענה לו אליהו: “הוא עוסק בפרשת פילגש בגבעה”.
שאל רבי אביתר: “ומה הוא אומר עליה?”
ענה לו אליהו: “כך אומר אביתר בני, וכך אומר יונתן בני”.
אמר לו רבי אביתר: “חס ושלום, וכי יש ספק לפני אלוהים? האם הוא אינו יודע מה באמת קרה?”
ענה לו אליהו: “שתי הדעות נכונות. תחילה מצא הבעל זבוב בתבשיל ולא הקפיד, ולאחר מכן מצא שערה והקפיד”.
כמובן, הסוגיה התלמודית אינה עוסקת בסכסוך הישראלי והפלסטיני, ולכן אין היא מוכיחה שאלוהים מצדיק את שני הצדדים בסכסוך. אולם אפשר להשתמש ברעיון המופיע בה כדרך התבוננות: ייתכן ששתי דעות הנראות מנוגדות זו לזו מבטאות צדדים שונים של מציאות אחת מורכבת.
אם אכן זו דעתו של אלוהים, עדיין יש לברר מה משמעותה. האם הוא מצדיק לחלוטין את שני הצדדים? האם בכל צד יש חלק מן האמת וחלק מן הטעות? האם שתי הדעות משלימות זו את זו? שאלות אלו נותרות פתוחות.
אפשרות שנייה: לאלוהים אין דעה בסכסוך
אפשרות נוספת היא שלאלוהים אין דעה בסכסוך במובן האנושי של המילה. הוא אינו חושב כפי שהישראלים חושבים וגם לא כפי שהפלסטינים חושבים.
אפשר לשאול אדם: מה דעתך על מריבה בין שתי נמלים הנמצאות במקום מרוחק בעולם? מבחינת האדם, המריבה הזאת חסרת משמעות כמעט לחלוטין. באופן דומה, מבחינתו של אלוהים, ישראלים ופלסטינים הרבים ביניהם עשויים להיות פחות משמעותיים ממריבה בין שתי נמלים בצפון סין, בתוך אינסוף העולמות והיקומים.
לפי אפשרות זו, השאלה מהי דעתו של אלוהים על הסכסוך עלולה להיות חסרת פשר לחלוטין, מפני שהיא מייחסת לאלוהים את המחשבות, הזהויות והמחלוקות האנושיות שלנו. ייתכן שאלוהים אינו מחזיק בדעה ישראלית או פלסטינית, ולכן עצם הניסיון לשייך אותו לאחד הצדדים מוטעה מיסודו..
אפשרות שלישית: שתי הדעות הן מחשבותיו של אלוהים
אפשרות שלישית היא שאלוהים הוא הגורם לשני הצדדים לחשוב את מה שהם חושבים. לפי תפיסה זו, שתי הדעות הן בעצם שתי מחשבות של אלוהים המופיעות באמצעות שני הצדדים.
כביכול, אלוהים הוא דו־ראשי: בראש אחד הוא חושב את המחשבה הפלסטינית, ובראש האחר הוא חושב את המחשבה הישראלית. אין הכוונה, כמובן, שלאלוהים יש שני ראשים ממש, אלא ששתי המחשבות הן מחשבות המתקיימות בתוך המציאות האלוהית ומופיעות בשני לבושים שונים.
המחשבה האחת מופיעה בלבוש של העמדה הפלסטינית, והמחשבה האחרת מופיעה בלבוש של העמדה הישראלית. לפי דרך זו, אלוהים אינו רק שופט חיצוני הבוחן את שתי הדעות ובוחר ביניהן, אלא הוא גם מקור קיומן של שתי הדעות.
רעיון זה קשור לפסוק:
“אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה’ הוּא הָאֱלֹהִים, אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ.”
( דברים ד, לה).
הוא קשור גם לביטויים הקבליים “ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין” ו”לית אתר פנוי מיניה”, שפירושו: אין מקום הפנוי ממנו. אם אין עוד מלבדו ואין מקום הפנוי ממנו, הרי שגם שתי המחשבות המתנגשות מתקיימות בתוך המציאות האלוהית.
המשל על שני האנשים והאדמה
בהקשר זה שמעתי פעם משל על שני אנשים שהתקוטטו ביניהם. האחד טען שהאדמה שייכת לו, והאחר טען שהיא שייכת לו. כך נמשכה המריבה במשך זמן רב.
לבסוף עלה בדעתם לפתור את הסכסוך בדרך אחרת. הם אמרו: “בואו נשאל את האדמה עצמה למי היא שייכת”.
הם שאלו: “אדמה, אדמה, למי מאיתנו את שייכת? זה אומר שאת שלו, והאחר אומר שאת שלו. ומה את אומרת?”
פתחה האדמה את פיה ואמרה: “שניכם שלי”.
מוסר ההשכל הוא שאנו שואלים אם אלוהים מצדד בדעה הזאת או בדעה האחרת, אך למעשה, שתי הדעות הן של אלוהים עצמו.
לסיכום, את השאלה מהי דעתו של אלוהים על הסכסוך הישראלי והפלסטיני יש לנסות לשאול ממקום שבו איננו צד בסכסוך. כל עוד אנו שואלים אותה מתוך זהות ישראלית או פלסטינית, אנו עלולים לייחס לאלוהים את העמדה שבה אנו עצמנו מחזיקים.
ייתכן שאלוהים מצדד בשני הצדדים באופן מלא, בבחינת “אלו ואלו דברי אלהים חיים”. ייתכן שאין לו דעה בסכסוך במובן האנושי של המילה, משום שכל הסכסוך חסר משמעות מנקודת המבט האלוהית. ייתכן גם שהוא בעל שתי הדעות, ושתי המחשבות הן מחשבותיו המופיעות בשני לבושים שונים: בלבוש העמדה הפלסטינית ובלבוש העמדה הישראלית.
לא באנו להכריע בשאלה כבדת משקל זו ובסוגיה מורכבת כל כך, אלא לפתוח צוהר, לעורר את הלבבות ולהאיר דרכי התבוננות נוספות בעניין.
